שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

יז) חמץ שנמצא אחר הפסח דאסור אף על פי שביטלו ככתוב בסימן תמ"ח ס"ה כתב הרב כתב סופר סי' פ"א שנסתפק השואל אם גם לכולי עלמא אסור או דילמא דוקא לדידיה אסרו אבל לאחריני כשבעל החמץ לא מכר ולא נתן אלא האחרים זוכין בו מעצמם שרי דכיון דכשבטלו הוא מחלוקת בירושלמי נהי דנקיטינן להחמיר מיהו אולי לכולי עלמא מיהא שרי דהא טעם האוסר אפילו ביטל הוא משום הערמה ופירש הרא"ש שיאמר שביטל והוא לא ביטל ובעל העיטור סובר דדוקא באכילה אסור ולא בהנאה דמשום הנאה לא יערים והטור בסי' תמ"ח סובר דגם כדי ליהנות יערים אבל כשאסור לו גם בהנאה יש לומר דמשום הנאה דאחרים לא יערים דאין אדם חוטא ולא לו או דילמא לא פלוג רבנן ואסרו בביטלו גם לאחרים הרב המחבר האריך בזה להוכיח דגם לאחריני אסור ודקדק כן גם מלשון מרן בש"ע סי' תמ"ח וכל שכן דאסור לבנו אחריו דאם לאחרים אסור אפילו כשלא בא להם מיד העובר ואפילו זכו מההפקר וכיוצא כל שכן דאסור לבנו אחריו דנכנס תחת האב ומכחו הוא זוכה ומרשותו בא לו עיי"ש שהביא דברי מרן מוהריט"א בפרק חמישי דבכורות ד' מ"ח ע"ב (הלא המה בסי' מ"ד ד' ע"ב ע"ג מדפוס ווארשא בד"ה איברא דראיתי להר"ן) ושקיל וטרי בזה עי"ש גם מדברי הרב מוהרש"ז בש"ע שלו סי' תמ"ח סכ"ט הבאתי דבריו בסי' ה' אות י"ז מתבאר דסובר דאף כשאינו בא ליד אחר על ידי מכר ומתנה אסור:

ולא אכחד מלהעלות על הספר מה שהיה נראה לי ההדיוט דאולי מקום יש בראש לצדד להקל בכי האי גוונא שאחרים זוכים מעצמם בלא ידיעת בעל החמץ כלל והוא על פי מה שכתב רבינו מנוח בפרק א' מהלכות חמץ הביא דבריו הרב צרור החיים בד' ט"ן ע"א ואיכא לעיוני בחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור משום קנס לישראל אחר שלא עבר עליו מהו והביא תשובת הרי"ף שהוא מותר לאחר מיהו אית דמורו ביה לאיסורא ואיתלו דבריהם בההיא דאמרינן חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהם מחליפים דאי לישראל אחר שרי אמאי איצטריך לטעמא שהם מחלופים אלא שמעת מינה דאפילו לישראל אחר אסור עכ"ל והנה הגם דאין לומר דמה שהתיר בתשובת הרי"ף לאחרים הוא על ידי מכר או מתנה דהא ודאי אסור דהרי נהנה בעל החמץ וכמו שביאר מרן מוהריט"א שם אך מכל מקום למדנו מדברי רבינו מנוח דהרי"ף מתיר לכל הפחות בכי האי גוונא שאינו על ידי מכר או מתנה אלא שאחרים זוכים הם מעצמם בלא ידיעת הבעלים כלל ואם כן אולי אפשר לסמוך עליו בדבר שאינו מפורש בדברי הפוסקים בהפך:

אלא דלא נחה דעתי העניה במה שכתבתי בכוונת תשובת הרי"ף דאי מיירי דוקא בכי האי גוונא אם כן אינו מובן מה שכתב ואית דמורו וכו' ומייתי מההיא דחמצן של עוברי עבירה וכו' ומאי ראיה מהתם דהתם באים לקנות מהעוברי עבירה אהכי צריכינן לטעמא דמחליפין אלא ודאי דהרי"ף מיירי בקונה או מקבל מתנה אלא דהדבר תמוה איך יתכן שיהיה מותר בכי האי גוונא דהא קמתהני בעל החמץ וצ"ע ועיין להרב חתם סופר בסי' קכ"ד שהביא קושית הרב השואל אההיא דאמרינן והאמר רבא קנסא קניס ר' שמעון הואיל ועבר על בל יראה דהיכי סליק אדעתיה דר' שמעון לא קניס הא תניא בתוספתא ריש פרק שני דרבי שמעון אוסר לקנות חמץ של כותים אחר הפסח מפני שנחשדו על בל יראה וכתב ליישב ותורף דב"ק הוא דודאי למכור וליתן אין שום סלקא דעתין דודאי אסור והיינו מה שאמרו בתוספתא דאסור לקנות מהם אבל חמצו אינו נאסר שאם הפקירו והשליכו לחוץ מותר לכולי עלמא כי מה טעם לקנוס בזה אך מדמוקי רבא מתניתין דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור כר' שמעון דקנסא קניס ומשמע מלשון המשנה דהחמץ עצמו נאסר מזה שמעינן דנאסר לכל העולם אף בכי האי גוונא שבאים לזכות מההפקר אחר שהעובר השליכו לחוץ עי"ש דב"ק דנראה דמר בריה בשו"ת כתב סופר הנ"ל נעלם ממנו תשובה זו דמזה מבואר דלפי האמת סובר הרב חתם סופר דגם בכי האי גוונא פשוט דאסור אלא דצריך להבין דלפי הנראה מה שתירץ הרב לקושית הרב השואל במחילת כבוד תורתו הרמה אין זה מן הישוב לדעת הרי"ף בתשובה הנ"ל דלכל הפחות מוכח דבכי האי גוונא שאין האחרים זוכים ומקבלים מיד העובר בבל יראה סובר דמותר ואם כן לדידיה צריך לומר דלא אמר רבא קנסא קניס וכו' אלא שאסור לעובר ונימא נמי דגם לקנות ממנו אסור כמפורש בתוספתא אבל לא לאחרים הזוכים שלא מחמתו ואם כן הדרא קושית הרב השואל לדוכתא וצריך להתיישב בכל זה לעת הפנאי ולא באתי אלא להעיר אזן:

ולעיקר קושית הרב השואל שבשו"ת חתם סופר הנ"ל ראיתי להרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סוף סי' ס"ו שכתב דמשם אין ראיה דיש לומר דדוקא בכותים הוא דקניס ר' שמעון דהם חשודים על בל יראה אבל לא בישראל עכ"ל וכונתו לפי הנראה היא לומר דישראל כיון דלא נחשדו על כך לא קנס אף למי שעבר דכל עיקר תקנתו וקנס שלו הוא רק על הכותים ואין דבריו נוחים לדעתי העניה דמה טעם שלא לאסור ולקנוס על הישראל העובר בבל יראה כי היכי דקניס בסתם כותי משום שנחשד לעבור על בל יראה ומצאתי שהרב כתב סופר סי' פ"ב (ד"ה ויש אתי) תירץ דאי מהתם הוה אמינא דאסור דוקא באכילה ורבא אשמועינן דאסור בהנאה עי"ש שלא זכר גם שם דברי ר' אבה"ו בחתם סופר הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף