שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

טז) גזלן שגזל חמץ לפני הפסח ועבר הפסח שאומר להנגזל הרי שלך לפניך שרי בהנאה לנגזל ולא עבר על בל יראה נודע ביהודה ח"א סי' כ"ה. ועיין בשיטה מקובצת לבב"ק על ד' צ"ו ע"ב בשם ר"מ סרקוסטא כן כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' חתם אות יו"ד ואולם רבנן קדישי דאתו בתריה המה ראו כן תמהו על הרב נודע ביהודה וארשום פה בס"ד את אשר ראיתי בזה הנה הרב מקור חיים בסי' תמ"ח בביאורים סק"ט (בד"ה אכן) כתב דמה שחידש הנו"ב דהחמץ מותר לנגזל אחר הפסח ונדחק ליישב מה שנראה סתירה לזה מכמה מקומות ליתא ותורף דב"ק הוא דבחמץ דקימא לן דלא מהני מה שהיה אנום על הביעור אם כן מה לי אנוס על ידי דבר אחר ומה לי אנום מחמת הגזלן ונאסר החמץ על הנגזל משום לתא דהנגזל אף שהיה אנוס עי"ש וכן דעת הרב פרי חדש שם ס"ג שהרי הביא ראיה לסברת הר"ן דלאחריני נמי אסור מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך וכתב וז"ל כלומר אף על פי שאסור לו ואף דהנגזל לא עבר אסור לנגזל אלמא דכל חמץ שעבר עליו שום אדם נאסר לכל ע"כ ומרן מוהריט"א בפרק חמישי דבכורות סי' מ"ד (בד"ה והנה הפ"ח וכו' ד' ע"ב ע"ד מדפוס ווארשא) כתב על ראיתו זאת ובאמת שהיא ראיה נכונה דהא אמרינן שם בדף ח"ץ מאן תנא אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך הרי מוכח דלנגזל נמי אסור בהנאה אף על גב דודאי לא עבר וכו' והאריך לבאר דהנגזל לא עבר גם בפרק רביעי אות כ"ט כתב הפרי חדש הביא ראיות מכריחות על סברא זאת דאסור בהנאה עי"ש והרב משנת ר' אליעזר בחלק ב' ס' ח"י פשיטא ליה נמי דאסור להנגזל אחר הפסח והביא דברי הפר"ח הנ"ל ובסוף הסימן כתב אף דהנודע ביהודה שהביא במחזיק ברכה כתב דמותר להנגזל כיון שלא עבר על בל יראה דע כי כבר עמדתי על דבריו במקום אחר והוכחתי בראיות דלא כהרב נודע ביהודה עכ"ד. ועם כי לא ידענו ראיותיו הנה בדברי הרמב"ן בליקוטיו בפרק כל שעה בסוגיא דחנות של ישראל וכו' שהביא שם (במשנת ר' אליעזר בראש הסי') מפורש כן וז"ל ומסתייע האי סברא מההיא דגזל חמץ אלמא אסור בהנאה אף שלא עברו בעליו בב"י וב"י וא"ת כיון שהגזלן חייב לבערו ועובר עליו משום הכי אסור הלא אין קנם זה אלא לבעלים ראשונים והם לא עברו בכלום אלא שמעת מינה שקנס זה בין בשוגג בין באונס בין לו בין לאחרים עכ"ל הרי מפורש דאסור לנגזל אף שלא עבר בבל יראה והרב מים חיים ראפאפורט סי' ה' כתב בשם המנח"י בשו"ת סי' ו' דהוכיח דחמץ שעבר עליו הפסח דאסור הוא אפילו בהניחו באונס מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך אף דהבעלים היו אנוסים הפסידום חכמים שיהיה אסור בהנאה והוא כתב לדחות ראייתו דמה שאסרוהו לנגזל הוא משום שהגזלן עבר על בל יראה בלא אונס וכו' עי"ש הנך רואה דבין למר ובין למר החמץ אסור הוא להנגזל גם כן והרב כתב סופר סי' פ"א ד' ע"ג ע"ד (ד"ה וראיתי) הביא דברי הרב פרי חדש ודחה מה שכתב לצדד מרן מוהריט"א דלר' שמעון מותר להנגזל וחיזק ראיות הפר"ח והסביר אמאי לא הביא הר"ן ראיה שהביא הפרי חדש ועיין עוד למרן מוהריט"א בקהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' לק"ט שם כתב כדברי הרב מים חיים ראפאפורט דההיא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך הוא משום לתא דהגזלן ונאסר להנגזל ולכל העולם עי"ש וכן כתב הרב בית מאיר לא"ח בד' ס"ו ע"ד (ד"ה וראיתי) וכן כתב הרב חתם סופר או"ח סי' קי"ט (ד"ה איברא) עי"ש ובכלם נאמר ונעלם דברי הרמב"ן הנ"ל ובנודע ביהודה מהדורא תניינא ריש סי' ע"ז דחה דברי הרב עט"ז סי' ת"מ על פי שיטתו דהחמץ מותר להנגזל ולפי מה שנתבאר אין לדחות דברי העט"ז מצד זה כי דבריו שרירים וקיימים על פי דברי הרמב"ן הנ"ל ועיין בש"ע הג' מוהרש"ז בסי' ת"מ בקונטריס אחרון אות ב' שהכריח כדעת המנח"י הנ"ל מהירושלמי והבאתיו בסי' ה' אות כ' והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תמ"ח אות ב' (ד"ה מ"ש המחבר) כתב דנאסר משום הגזלן וכן דעת הרב עמודי אור שהבאתי בסי' ה' אות ט"ל ונעלם מהם דברי הרמב"ן הנ"ל:

גם הרב בית שלמה סי' ס"ב אחר שהביא כל דברי הרמב"ן בליקוטיו (שהובא במשנת ר' אליעזר הנ"ל) כתב ובנו"ב סי' כ' יצא לידון בדבר חדש דאף בגזלן ישראל שגזל קודם פסח ועבר הפסח ביד הגזלן דמותר החמץ להנגזל כיון דהגזלן אומר לו הרי שלך לפניך והרי דברי הרמב"ן בהיפך וכו' ע"כ ושם בסי' ע"ה על דבר היי"ש שלקח הפאסעסיר באלמות מישראל אחד ועבר עליו הפסח והפאסעסיר מחוייב להחזיר היי"ש להישראל שקבל ממנו כתב וז"ל והנה כ"ת צדד היתר מחמת דברי הנו"ב סי' כ' דמותר החמץ להנגזל הנה בדברי הנו"ב מבואר גם כן בביאור הגאון מוהרי"ט אלגזי בפר"ה מהלכות בכורות אמנם בפ"ח סי' תמ"ח ס"ג כתב בפירוש דאף דהגזלן הוא שעבר בבל יראה ולא הנגזל אף על פי כן החמץ אסור לכל אמנם מבואר מזה דאם היה גזלן עכומ"ז מותר החמץ אחר הפסח אמנם מדברי החק יעקב סי' תמ"ח סק"ד דאף בכי האי גוונא אסור אם ברור שלא החליפו וראיתי לאחד מהאחרונים שהתפלא עליו אמנם במק"ח ס"ק ט' העלה דאסור להנגזל וכל המבוכה היה שלא ראו האחרונים דברי הרמב"ן בליקוטיו וכו' דמבואר כהח"י ומק"ח לכן אין היתר זה כלום עכ"ל והנה מסגנון לשונו נראה דמייחס דעת הגאון מוהריט"א כדעת הנו"ב דגם בגזלן ישראל סובר דמותר להנגזל משום שהיה אנוס וכו' ועמו הסליחה רבה דאין נראה לייחס ולומר כן לפי האמת בדעת מרן מוהריט"א דודאי בגזלן ישראל מודה דאסור להנגזל משום לתא דהגזלן שעבר על בל יראה וכמו שמפורש בדב"ק דמסכים לדברי רבינו הפ"ח דאסור לנגזל משום לתא דהגזלן אלא דבגזלן עכומ"ז הוא שסובר דמותר להנגזל אחר הפסח ומר ניהו שהתפלא על הרב חק יעקב בזה כמו שנביא דברי קדשו להלן בס"ד אבל בגזלן ישראל מודה דאסור להנגזל:

הן אמת דממה שכתב לקמיה (בד"ה איברא דלפי מ"ש) ומשם והלאה עי"ש (בדף ע"ג ע"א) נראה שסובר כן באמת וכן ייחס אליו הרב כתב סופר סי' פ"ד (בד"ה אמנם כן) אך לי ההדיוט נראה דאחר שראינו להרב מר אביו בס' קהלת יעקב ריש סי' לק"ט דמתבאר דתפס השיטה דאסור לנגזל ומר בריה מרן מוהריט"א באותו פרק באותו מקום שקיל וטרי במה שחקר בענין חמץ של עכומ"ז ביד ישראל וכן של הקדש ואחריותו על הנפקד אם נאסר אחר הפסח או לא עי"ש דב"ק באורך ולא כתב שום הערה על דברי הרב אביו המחבר נראה דשתיקה זו הודאה היא דשיטה זו היא אמת לדינא וכל מה שכתב בהלכות בכורות הנ"ל הוא הצ"ד צדדי צדדים דרך שקלא וטריא אבל לדינא קושטא דמילתא הוא דאסור להנגזל כפשיטות לשון הש"ס דבבא קמא ד' צ"ח דמתני' דהגזלן אומר לנגזל הרי שלך לפניך היא כמאן דאמר אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דרוצה לומר אף דלנגזל אסור כן נראה לדעתי העניה שלא לייחס בפשיטות דעת מרן מוהריט"א דמותר לנגזל ועיין בשו"ת עונג יום טוב סי' כ"ו בהגהה וז"ל אף על גב דבהדיוט כי האי גוונא אם גזל חמץ ועבר הפסח חייב לשלם להגזלן אבל אם הנגזל תובעו (והגזלן אינו תובעו) ודאי דפטור דלגבי נגזל יכול לומר מאי אפסדתיך הא אם היה החמץ בעין היה עפרא בעלמא והגזלן היה מחזיר לך החמץ כמו שהיא עכ"ל מבואר דפשיטא ליה כדעת רבנן בתראי הנ"ל דאסור החמץ להנגזל דמשום הכי יכול לומר לו מאי אפסדתיך וכו' גם הרב עצי לבונה יו"ד סי' קב"ל ס"א (סוף ד"ה והנה) כתב גם כן דהחמץ אסור להנגזל בהנאה גם בשו"ת רעק"א סי' כ"ג פשיטא ליה דאסור לנגזל וכתב בד' ח"י (ד"ה ולכאורה) דמה שכתב הנו"ב דהחמץ מותר בהנאה הוא רחוק מדרך האמת ועל כל פנים אף אם נאמר דלקושטא סובר מרן מוהריט"א דלנגזל שרי כמו שייחסו אליו בשו"ת בית שלמה וכתב סופר הנ"ל מכל מקום נראה דאיכא בנייהו בין הנו"ב למוהריט"א לענין אי שרי גם לאחרים או דוקא להנגזל עצמו דלהנו"ב שרי לכולי עלמא למוהריט"א לא שרי אלא להנגזל דמשום שלא יהיה לו הפסד מהקרן לא קנסו רבנן עי"ש בדב"ק בד"ה ואולם חשבתי דרכי וכו' וק"ל:

ובשו"ת יד יוסף להג' מוהר"י דייטאש בסי' ל"ב (ד"ה אמנם) כתב על דברי הנו"ב דאף שהחליט הדבר בפשיטות אילו היה רואה דברי הרמב"ן בליקוטיו לא היה מורה כן ואחר שהעתיק כל לשון הרמב"ן הנ"ל כתב הרי בהדיא דאף דאומר לו הרי שלך לפניך אסור בין לו בין לאחרים ומהתימא על כל גדולי המורים שהאריכו לסתור דברי הנו"ב ולא ראו דברי הרמב"ן וברור דאם היה רבינו הנו"ב רואה דברי הרמב"ן לא היה מורה הלכה נגדו עכ"ל. גם בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' של"ב בעובדא מעין העובדא שבבית שלמה סי' ע"ה הנ"ל כתב וז"ל הנה דברי הנו"ב שהביא באמת בליקוטי הרמב"ן פסחים מבואר דלא כהנו"ב ואסור לכל העולם אף שלא עברו על בל יראה עכ"ל ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר כאן בתשובה זו נקיט לה בקיצרי ושם בח"ג סי' ל"א האריך מאד בענין זה לסתור דברי הנו"ב שכל יסוד דבריו הוא על פי מאי דפשיטא ליה דהנגזל לא עבר על בל יראה ומני"ר כתב דפשוט מאד והדין אמת דהנגזל עובר בבל יראה ואם כן ודאי דאסור לו החמץ אחר הפסח עי"ש ועיין מה שרשמתי בזה לעיל סי' ה' אות כ"ד ואחר כל הכבוד הזה הדבר פשוט מאד דאין לסמוך על סברת הג' נו"ב בזה כלל ובמהדורא תניינא סי' ס"ה הובא שם דרב אחד השיגו על כל דבריו שבסי' כ' ומני"ר כתב ליישב השגותיו עי"ש ומכל מקום נראה דהעיקר כדעת רבני האחרונים החולקים עליו אחרי שמפורש כן בדברי רבינו הגדול הרמב"ן ומכל מקום אפשר לעשות סניף להתיר להנגזל כדעת הנו"ב:

ובשו"ת עין יצחק למאור עינינו הגאון אבד"ק קאוונא יצ"ו ראיתי בסי' כ"ב ענף ב' אות ח' שכתב דהנודע ביהודה במהדורא קמא סי' כ' חידש דאין הנגזל עובר בבל יראה דכיון דאין בידו להקדישו ולהקנותו לא קרינא ביה ביתו דמפקיד ולא דמי לפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה קמא איתיה כדכתב הרא"ש בפרק קמא דפסחים ואף שבתשובת רעק"א סי' כ"ג לא הסכים לדבריו מצאתי בבבא קמא בשיטה מקובצת על ד' צ"ח ע"ב (בד"ה חמץ ועבר עליו הפסח) שכתב בשם הר"מ מסארקוסטא דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח לא זה וזה עוברין בבל יראה הרי שכתב כדברי הנודע ביהודה דאין הנגזל עובר ואין לפרש דהר"מ קאי בשיטת הר"ן דחמץ המופקד אין המפקיד עובר בבל יראה דאם כן לישמועינן ריבותא בפקדון ושוב תמה על מה שכתב הר"מ דגם הגזלן אינו עובר דאמאי הרי הוא חייב באחריות החמץ ולא גרע משאר שומרים דעוברים בבל יראה משום חיוב האחריות דמה לי אחריות שקבל השומר בעצמו ומה לי אחריות שהתורה הוא שחייבתו דסוף סוף הוי גורם לממון ויישב דכונת הר"מ על פי המבואר בפסחים ד' ה' ע"ב למאן דאמר לאו כממון דמי שאני הכא דאמר קרא לא ימצא ובכל חמץ עובר בשני לאוין בל יראה ולא ימצא ובחמץ שהוא רק משום האחריות עובר רק אלא ימצא ולא על בל יראה וזהו שכתב הר"מ דאינו עובר בבל יראה אבל בבל ימצא יש לומר דעובר. ועל כל פנים נקיטינן כמה שחידש הנודע ביהודה דאין הנגזל עובר משום שאינו ברשותו להקדישו ולהקנותו ואף שהנודע ביהודה כתב עוד טעמים בזה נראה דהעיקר כטעם הזה דהיינו לפי שאינו ברשותו והאריך קצת עוד בזה להוכיח כטעמו של הנודע ביהודה ומזה יצא לידון להקל בנדונו ביי"ש שאינו עדיין ברשותו משום שחייב מנת המלך ולא יתנוהו לו עד שישלם מנת המלך ועבר עליו הפסח וכו' וכתב עוד טעמים אחרים עי"ש דב"ק שמתבאר דמיסתמיך ואזיל בתריה דרב נודע ביהודה בכל מכל הן במה שסבר דאין הנגזל עובר בבל יראה משום שאינו ברשותו להקדישו והן במה שסובר דחמץ זה שעבר עליו הפסח מותר:

ומכל הרשום למעלה בענין זה וממה שהבאתי בסימן ה' אות כ"ד עיניך הרואות דסברת הגאון נודע ביהודה דאין הנגזל עובר בבל יראה היא מוסכמת מפי הפוסקים המדברים בענין זה וכבר קדמו הרב פרי חדש ואיסתייעא מילתיה מדברי הרמב"ן בליקוטיו לפרק כל שעה והדין אמת. אמנם במה שסובר דאם עבר עליו הפסח מותר משום שלא עבר הנגזל בבל יראה אין כן דעת רבנן בתראי הנז"ל שהחליטו דהחמץ אסור אחר הפסח יש מהם אומרים הטעם משום לתא דהגזלן שעובר בבל יראה ויש מהם אומרים דאף אם אין מי שיעבור בבל יראה נאסר החמץ אחר הפסח והנשיאים הביאו שכן כתב הרמב"ן בליקוטיו הנ"ל וכתבו שאם הנודע ביהודה היה רואה דברי רבינו הגדול היה מבטל דעתו שכן ראוי להיות חוזר ומבטל דעתו נגד המפורש בדברי הראשונים וגם על דברי הר"ם מסארקוסטא שבשיטה מקובצת הנ"ל כבר עמדו רבנן קדישי הנ"ל ותימה על מרן פחד יצחק יצ"ו שנעלם ממנו כל הרשום בכתב:

ומה שמצדד מרן מוהריט"א והוא על פי מה שכתב בספר צרור החיים בד' ט"ן ע"א שהביא דברי רבינו מנוח דדעת הרי"ף בתשו' דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא להעובר בבל יראה ולא לאחרים ובדברי מרן מוהריט"א בד"ה ואולם חשבתי דרכי וכו' מבואר דטפי מסתבר להתיר להנגזל מלהתיר לאחרים דלאחרים יש לומר כיון דאין להם אלא מניעת ריוח קנסו רבנן ואף לגבי לוקח דאית ליה פסידא קנסו דאיהו אפסיד אנפשיה מה שאין כן בנגזל יש לומר דבמקום פסידא לא גזרו רבנן עי"ש ואם כן מאחר דמבואר בדברי הרי"ף דמותר לאחרים כל שכן דיש לומר לדידיה דמותר להנגזל ולפי דעתו על כרחין לומר ככל מה שכתב הגאון נו"ב לסתור מה שנראה מבואר מכמה דוכתי דאסור להנגזל עי"ש באורך ונמצא לפי זה דלהנו"ב יש לו רב תנא דמסייע ליה האדם הגדול מר ניהו הרי"ף וגם לפי דעת הרב מוהר"ם מסרקוסטא שהביא באסיפת זקנים לבבא קמא ד' צ"ח והזכירו מרן מוהריט"א בד"ה והנה הפ"ח) דגם הגזלן אינו עובר אפשר לומר דסובר כיון שאין שום העברת לאו בחמץ זה לא קנסו וכיון שכן לא נפלאת היא סברת הנו"ב להתיר להנגזל מיהא ואולי אפשר לעשות מזה סניף להתיר וצ"ע ועיין לעיל אות ט' ובתשובת הגאון מוהרש"ך יצ"ו (בד"ה וזאת תשובת ובמאי דכתיבנא בעניותין בד"ה אמנם מ"ש מני"ר):

ובהיותי בזה ראיתי להרב דרך המלך בפרק א' מהלכות חמץ שרצה לדחות ראית הרב פרי חדש לדברי הר"ן מההיא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דיש לומר דמתניתין ר' יהודה היא דסובר חמץ אחר זמנו אסור מן התורה ושוב כתב להסכים לדברי הרב פרי חדש דמדלא פירשו בש"ס דמתניתין ר"י היא מוכח דגם כר' שמעון מצי אתיא ואם כן על כרחין לומר דאסור לנגזל דאם לא כן פשיטא דאומר לו הרי שלך לפניך ועוד דרבא אית ליה הלכה כסתם משנה והיכי פסיק כר' שמעון אלא ודאי דמתניתין אתי כרבי שמעון עי"ש שלא ראה מה שכתב בזה מרן מוהריט"א:

וכל זה כשלא מכר הגזלן את החמץ לעכומ"ז קודם הפסח אבל אם מכרו לעכומ"ז קודם זמן איסורו כדינו ועבר עליו הפסח כתב הרב מקור חיים סי' תמ"ג סוף סק"ה דמהני המכירה ומותר החמץ אחר הפסח עי"ש הטעם ובסי' תמ"ח סק"ט (תוך ד"ה וגם):

ואם הגזלן הוא עכומ"ז ועבר עליו הפסח כתב מרן מוהריט"א בפרק חמישי מהלכות בכורות סי' מ"ד (ד' ע"ב ע"ד בד"ה והנה הפ"ח) דפשוט הוא דכיון דהאחריות הוא על הגזל והישראל הנגזל לא עבר על בל יראה דמותר החמץ והתפלא על הרב חק יעקב בסי' תמ"ח סוף סק"ד דמשמע מדבריו דאם ידוע בודאי שלא החליפו העכומ"ז אסור החמץ אחר הפסח דלמה יאסר אחר הפסח וכונתו דאף דבגזלן ישראל אף דאינו עובר הנגזל בבל יראה דין הוא שנאסר החמץ על הנגזל משום שעבר הגזלן בבל יראה וכל שיש מי שעבר נאסר על כל העולם מכל מקום בגזלן עכומ"ז דלא עבר בבל יראה לא הגזלן ולא הנגזל אין לאוסרו ונראה דאף למה שכתב הרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה ח"ג סי' ל"א הנ"ל דלא כהרב נודע ביהודה אלא סובר דהנגזל עובר בבל יראה מודה הוא דאם הגזלן עכומ"ז אין הנגזל עובר דהא טעמא דידיה הוא כיון שהגזלן אינו רוצה לקנותו הרי הוא ברשות הנגזל וכו' וזה שייך דוקא בגזלן ישראל אבל בגזלן עכומ"ז ודאי דרוצה לקנותו והרי הוא חייב באחריות וקאי ברשותו ואין הנגזל עובר ואם כן יתכן דמודה למרן מהריט"א דמותר החמץ לאחר הפסח וכן לדעת הסוברים דטעמא דמפסדינן לנגזל הוא משום לתא דהגזלן שעבר על בל יראה נראה דבגזלן עכומ"ז הדין נותן דאינו נאסר כלל אך האמת הוא כדכתב הרב בית שלמה בסי' ס"ב הנ"ל דמתבאר מדברי הרמב"ן בליקוטיו דאסור החמץ משום לתא דהנגזל אף שלא עבר על בל יראה והוא הדין לפי זה גם בגזלן עכומ"ז וכדעת הרב חק יעקב וכן כתב שם בסי' ע"ה וכיון שמרן מוהריט"א לא הזכיר דברי הרמב"ן הנ"ל נראה דנעלמו מעיני קדשו ודאי דיש להחמיר לאסור כדעת הג' בית שלמה הנ"ל והרב פרי מגדים בסי' תמ"ח במשבצות סק"ו (ד"ה שותפים) כתב ועכומ"ז שגזל חמץ מישראל ועבר פסח צדד בא"ר לקולא ע"כ וספר אליהו רבא אין מצוי אצלי לראות דב"ק והרב עמודי אור סי' י"ז וסי' ח"י אות ו' וי"א שהבאתי לעיל סי' ה' אות ט"ל פשיטא ליה דנקנה החמץ להגזלן עכומ"ז ומותר לקבלו ממנו אחר הפסח או לקבל הדמים תוך הפסח עי"ש והרב מקור חיים סי' ת"מ סק"ה (ד"ה ונראה) כתב ודמי לעכומ"ז שגזל חמץ מישראל דודאי אין הישראל חייב בביעור מדאורייתא לדעת הגאונים מקרא דבתיכם דלא שייך לומר דעכומ"ז משאיל ביתו להישראל עכ"ל נראה דיש טעות סופר בדב"ק וקודם תיבות דלא שייך וכו' צריך להיות וגם לדעת הרא"ש אינו עובר דלא שייך וכו' כן נראה לי דמוכרח להגיה בדבריו ואין מדבריו הכרח דסובר דמותר אחר הפסח דלא קאמר אלא דאינו עובר עליו בבל יראה וק"ל:

עתה השגתי ספר יקר אמרי הצבי לידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו וראיתי שבחידושיו לפרק מרובה באות כ"ט נשא ונתן בסברת הרב נודע ביהודה דמותר החמץ להנגזל כמה שמקשים עליו מסוגיא דבבא קמא ד' ס"ו כיון דמטא זמן איסוריה ודאי מייאש הא לשיטתו דמותר להנגזל לא מייאש וכתב ליישב על פי מה שביאר הרב נודע ביהודה דלא אמר סברתו הנ"ל אלא למאי דקים לן דחמץ אחר הפסח הוא רק מדרבנן אבל לר' יהודה דסובר דאחר הפסח אסור מן התורה ודאי גם להנגזל אסור והכריח דרבה (דאליביה היא השקליא וטריא בסוגיא הנ"ל) סובר כר' יהודה וכו' עי"ש דבריו הנחמדים בד' י"ז ומכל מקום אינו מסכים לסברתו כאשר תראה בדב"ק בד' ל"ב ע"ב שהביא דברי הרמב"ן בחידושיו לפסחים הנ"ל וכתב שגם הר"מ מסארקוסטא שבשיטה מקובצת הנ"ל יתכן שסובר כהרמב"ן והזכיר תשובת הרב שואל ומשיב שקדמו להשיג על הרב נודע ביהודה מדברי הרמב"ן עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף