שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

ה) מי שעשה שליח לנכרי שיקנה לו החמץ מין פלוני וישלחנו לעיר פלונית ובתוך הפסח נודע להישראל שהחמץ ההוא הוא בספינה ושאל לחכם ואמר דמותר משום דאין שליחות לנכרי והרב ריח שדה בסי' ג' אסר משום דיש שליחות לנכרי לחומרא לשיטת רש"י ודעימיה והרב מוהר"ד הלוי הובא בשמן המשחה ד' ט"ו ע"ב כתב דצדקו דברי המתיר משום דהא דיש שליחות לחומרא אינו אלא ברבית ולא בשאר איסורין עי"ש (ועיין מה שרשמתי בזה אני הדל בקונטריס הכללים [בשדי חמד ח"א] במערכת האל"ף אות רס"ג) והנה הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט"ו ביאר דדבר שקניינו של עכומ"ז הוא בכסף אם שלח הכסף על ידי ישראל מהני דהכסף הוא דקונה לו והשליח מעשה קוף בעלמא הוא דעביד מה שאין כן בדבר שקניינו במשיכה דבזה לא מהני מה שישראל ימשוך בעד העכומ"ז עי"ש ולפי זה נראה דכל מאי דשקלו וטרו הרבנים הנ"ל הוא אליבא דר"ת דסובר דעכומ"ז מישראל וישראל מעכומ"ז במטלטלין הוא דוקא במשיכה דאילו לדעת רש"י דקנין העכומ"ז במטלטלין הוא בכסף אם כן לא שייך בזה לומר אין שליחות וכו' (דלפי הנראה הישראל נתן מעות לשלוחו שיקנה לו החמץ הנ"ל) אך בקונטריס הכללים במערכת הקו"ף אות ד"ן הבאתי חולקים על הרב מחנה אפרים וסוברים דגם בקנין כסף אמרינן אין שליחות לעכומ"ז ואולי כן היא גם דעת הרבנים הנ"ל וצריך לעיין בגוף דברי הרב ריח שדה ואין מצוי אצלי עתה ועיין בקונטריס פאת השדי חלק הכללים במערכת האל"ף אות ע"ח:

ובשו"ת בית שלמה סי' פ"א על דבר השמרים שבאו ממדינת הים לשלשה ישראלים שהאחד שלח מעות הדראה"ן להמוכר עכומ"ז שישלח לו על ידי הבי דואר ובעת שיומסר לו מהבי"ד ישלם המותר והשני לא שלח הדראה"ן רק כשישיג ישלח המעות על ידי הבי"ד ואחד כתב למכירו שבעיר פלונית שיכתוב להמוכר שבמדינת הים שישלח לו שמרים והוא ישלח המעות לעיר פלונית והגיעו תוך הפסח השמרים הנ"ל ולא קבלו הלוקחים עד אחר החג השיב על זה הגאון המחבר דלא מבעיא לדעת הסוברים דישראל מעכומ"ז אינו קונה בכסף אלא במשיכה ואף אם בדיניהם קונה בכסף בלבד האריך במקום אחר לצדד להקל ומכל מקום בנדון דידן כיון שלא ייחד קניינו לקנות שמרים אלו לא מיקרי חמצו של ישראל אף לדעת רש"י דקונה בכסף ושוב כתב דלכאורה יש לאסור לפי מה שכתב הנה"מ סי' פק"ח דיד פועל עכומ"ז כיד בעה"ב (עיין מ"ש בזה בקונטריס הכללים בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות קמ"ו) ואם כן הבי דואר הוי פועל וידו כיד הקונים וכו' ודחה זה דאינו פועל אלא של המשלח שאם לא ירצו הקונים לקבל את הסחורות יחזור על המשלח וכתב דיש לפקפק לדעת הסוברים דיש לעכומ"ז שליחות לחומרא אפילו בשאר איסורין חוץ מרבית ומכל מקום כיון דאינו אלא חומרא מדרבנן וכמה מהראשונים מקילים עיין ביו"ד סי' קס"ט ס"ו יש להקל בחמץ שעבר עליו הפסח וכתב עוד דיש לסלק אלו החששות משום דבעל הבי דואר לא כיון לזכות וגם הישראלים כיון שלא ידעו השעה שניתן להבי דואר לא כיונו לזכות ואף דבדאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לזכות היינו כשהמקנה ישראל וכו' וכתב לפקפק על של מי שהקדים דינר ומכל מקום מסיק להתיר של שלשתן בהנאה ולא באכילה:

ומי ששלח לחברו משלוח מנות מיני חמץ דרך הבי דואר והמקבל לא היה בביתו ונשאר בהבי דואר עד אחר הפסח ואז קבל מהב"ד וראה שהוא מיני חמץ היינו יי"ש ראזאלייא ופלאדין והריפות משעורין הנה ודאי דהישראל השני לא קנה החמץ קודם שקבלו מהב"ד כי אין שליחות וזכיה על ידי עכומ"ז וגם הישראל הראשון לא אמר זכה או תן דהוי כזכי לדעת ר"ת ואף בזיכה לו על ידי אחר וצווח מעיקרא כולי עלמא מודו (בחולין ל"ט) דלא קני והוי של הראשון וכאן הוי כצווח מעיקרא דאיסורא לא ניחא ליה למיקני והוי של השולח ואסור בהנאה כדין חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואף שהיה אנוס הרי גם באונס אסור ואף שהאתרונים צירפו דעת הפני יהושע ביי"ש לבטל ברוב להתירו בהנאה היינו דוקא כשהיה ביטול ובנדון דידן לא נכנס חמץ זה בכלל הביטול דלא אסיק אדעתיה שלא הגיע עדיין ליד השני וגם אין כאן הפסד מרובה מאד ופלאדין הוי חמץ גמור ולא נוקשה עיין פרמ"ג סס"י תמ"ג ואף שבמק"א (עי"ש בסי' ע"ט) צדדתי להקל בהנאה אחר הפסח על פי דברי האליהו רבה סי' תנ"ג ס"ד וריש סי' תס"ז ופרי חדש שם סק"ט ומג"א ס"ק י"ב וצ"ץ סי' ל"ב ודעת הרמב"ם דכל שלא נתבקעו הוי חמץ דרבנן וע' פ"ח שם וח"י סק"ז מכל מקום לא סמכתי על זה רק שהיה בלאו הכי יסוד גדול להקל כן כתב הגאון בית שלמה סי' פ' ויש לפקפק על מה שכתב שלא היה בכלל ביטול דלא אסיק אדעתיה וכו' דמכל מקום יש לומר דהוי ביטול כמו שכתב רבינו עקיב"א סי' כ"ג ד' ח"י ע"ג (ד"ה ובתחלת) דכיון דאמר כל חמץ שברשותי כיון דאגלאי מילתא שגם זה היה ברשותו הרי הוא בכלל הביטול ועיין מה שרשמתי בזה בסי' ה' אות ו' בס"ד:

ובשו"ת הרב רמ"ץ סי' ל"ג נשאל בנדון אחד ששלח למשרתו ישראל לקנות יי"ש וקנה והביאו למרתף האדון והישראל חתם החביות בחותמו לבל יתערב בו מים כי הוא המוכר היי"ש ויש אוסרים את היי"ש אחר הפסח משום דאין שליחות לעכומ"ז ולא נקנה להאדון והרי הוא ברשות השליח ישראל והוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח והוא כתב דשגו בדבריהם ושפיר נקנה להאדון על ידי חצרו והאריך בכמה פרטי דינים המסתעפים מזה ושוב כתב באות ד' דכל מש"ל הוא להתלמד במקום אחר אבל בנדון דידן אין צריך לכל זה דאף אם יצוייר דלא קנה האדון היי"ש מכל מקום הישראל השליח גם כן לא כיון לקנותו ולא עבר על בל יראה כמו שכתב הריב"ש בסימן ת"א ואף דהריב"ש כתב הטעם דלא רצה לקנותו מצד איסור חמץ שהוא בבל יראה דמיירי לענין קנין בפסח ונדון דידן מיירי בקנה קודם הפסח מכל מקום הריב"ש נקט כן בנדון דידיה אבל באמת גם בנדון דידן הרבה מוכיח דהישראל לא רצה לקנות מעצמו רק להאדון לעשות שליחותו וגם כן נתן היי"ש במרתף של האדון ואסח דעתיה מניה והוי כהפקר וכו' ואף דבהפקיר חמצו אסור אחר הפסח משום הערמה מכל מקום בנדון דידן דראוי להסיח דעתו ממנו ומסר החמץ למרתף האדון ודאי אין לאוסרו מחשש הערמה ונוסף לזה דהשליח לא קנה היי"ש מהמוכר הנכרי כי אם בכסף לבד דלכמה פוסקים לא מהני והמשיכה על ידי נכרים אין שליחות לנכרים ומה שכתבו האוסרים משום שאחריות החמץ על הישראל שגו בזה דמה אחריות יש המוכר כבר קבל מעותיו ונגד המשלח העכומ"ז אין עליו שום חוב דכבר עשה שליחותו וקנה ומסר לו היי"ש ועוד דבשביל אחריות אין נאסר החמץ אחר הפסח וכו' וכן כתב שם באות יו"ד ושקיל וטרי שם בתשובת הריב"ש ובדברי הרב משנה למלך בפרק ד' מהלכות חמץ עיש"ב:

ואם לא עשה את הנכרי שליח בפירוש רק שאמר לנכרי שהיה עומד על המקח שיוסיף על המקח ונתן לו מעות בתורת הלואה דוקא מה דין החמץ אחר הפסח עיין בשו"ת אורי וישעי סי' מ"ד והבאתיו לקמן באות כ"ה (בד"ה והוי עובדא):

ואם עכומ"ז יכול לזכות לעכומ"ז חברו או דילמא אין שליחות להם זה לזה עיין בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב בקונטריס אחרון סי' ט' והובא בקצרה לקמן באות ס':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף