שב יעקב/א/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שב יעקב א מח

שאלה מח

מאלקא רבא שלמא רבא לגברא רבא ויקירא דין גלי רזיא ומבאר כל חמירא רכב ישראל ופרשיו פרישא וטמירא אור ישראל וקדושו ה"ה אוהבי מחותני חביבי כבוד הרב הגאון המפורסם המוכתר בשלשה כתרים וכתר שם טוב על כולנה האב"ד ור"מ נ"י ע"ה פ"ה רגמ"ה מוהר"ר יעקב כהנא רבא נרו יאיר כא"ה:

אחר דרישת שלומו כמשפט אמרתי לפתוח בדבר הלכה ולהביא אליו הדבר הקשה אלי האידנא דעסיקנא בקונטרס האחרון על מסכת כתובות ובהגיע לסוגיות אלמנת עיסה שילהי פ"ק נמצא כתוב אצלי דהוי קשיא לי כמה עידנין על שיטת הפוסקים קדמונים ואחרונים הובא ביורה דעה בסי' ק"י דלא אמרינן ספק ספיקא היכא שהספק א' בגופו והשני על ידי תערובת וכתבו מרן הבית יוסף בשם הרשב"א ז"ל בתורת הבית שהסכים לדעת ר"י בעל התוספות וא"כ קשיא לי טובא מסוגיא דאלמנת עיסה דלפרש"י והתוס' והרשב"א ז"ל הוציאו מכאן דין הספק ספיקא וכמו שנבאר, וא"כ הא קמן דבהאי סוגיא גופא איירי בכה"ג ספק א' בגוף החלל וספק השני ע"י תערובות דלא ידעינן הי מניהו. ובשלמא לשיטת ר"י בעל התוספות גופא אפשר לומר דשאני אלמנת עיסה דאית לה נתי חזקת היתר לאלמנת עיסה קודם שניסת להספק, ואיכא נמי רובא, דרוב המשפחה גופא בחזקת כשרות וכל דפריש מרובא פריש ומש"ה מהני בה אפילו בספק ספיקא גרוע כזה ואף בתפלה דיוחסין. משא"כ הרשב"א ז"ל גופא דע"כ לא נחית לחלק בכך דהא בדרכי משה סימן הנ"ל ובעל פרי חדש הביאו לשון הרשב"א ז"ל בתשובה (סימן תא) כתבו בשמו דאף בדאתחזק איסורא אמרינן ספק ספיקא ועיקר ראייתו מאלמנת עיסה דספק ספיקא עדיף מרוב דהא ליוחסין בעינן תרי רובא כדאפסק הלכתא סוף פ"ק דכתובות ואפ"ה ספק ספיקא מהני ביוחסין וכיון דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כ"ש דספק ספיקא מהני אף לאפוקי מחזקה, אלו תורף דבריו. ואי למאי דפרישית אין כאן מקום כלל לראיה זו דלעולם רובא עדיף מספק ספיקא, ושאני הכא ביוחסין דאיכא כל הני למעליותא, רובא וחזקה וספק ספיקא, אע"כ דהרשב"א ז"ל לא נחית להכי. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דקשיין דברי רשב"א ז"ל אהדדי ממה שכתב דספק ספיקא אחד בגופו ואחד ע"י תערובת לא מהני, ותקשי ליה אלמנת עיסה. כל זה היה כתוב אצלי זה לי כמה שנים ע"י הלכה למעשה שבא לידי בעסק כזה בספק ספיקא כהאי גוונא עד שחכם אחד פטפט כנגדי ודימה לומר דלא זו הדרך לדמות אלמנת עיסה לספק על ידי תערובת. וכהיום הזה שהעליתי קושיא זו בחיבורי ובקונטרס אחרון הרחבתי יותר ואז עיינתי בגוף תשובות הרשב"א ז"ל (סימן תא) וראיתי דמסיק להדיא בסוף דבריו דספק ספיקא אחד בגופו ואחד על ידי תערובת הוי ספק ספיקא גמור, כמו שנקט רבינו תם ז"ל ודלא כר"י בעל התוספות, ובשיטה אחרונה מסיים התשובה בראיה זו דאלמנת עיסה, ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדול כמותו. ולפ"ז צ"ל דמה שכתב הרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך דלא מהני ספק ספיקא בכה"ג לאו מסברא דנפשיה כתב כן דהא בתשובה סי' ת"א מסיק להיפך אלא שרוצה להחמיר ולחוש לדעת ר"י בעל התוספות שכן נראה באמת מלשון שהעתיק הב"י:

אמנם כן למאי דפרישית אדרבא לפ"ז לשון הרשב"א ז"ל בתשובותיו כולה מוקשה בין במה שהביא ראיה דספק ספיקא עדיף מרוב מאלמנת עיסה ובין לענין ספק ספיקא אחד בגופו ואחד ע"י תערובת דהא וודאי לקושטא דמלתא בהך דאלמנת עיסה איכא רובא גופא להיתירא מדין תורה ואיכא נמי חזקה להיתירא מדינא אלא דמשום מעלה עשו ביוחסין עשו מעלה בחד ספיקא אפילו במקום רובא וחזקה ומ"מ הקילו בתרי ספיקי אף ביוחסין כיון דאיכא כל הני רובא וחזקה וספק ספיקא כולהו להתירא ולעולם דלעיקר דינא רובא עדיף מספק ספיקא ונהי דרובא עדיף מחזקה מ"מ ספק ספיקא לא מהני במקום חזקה:

ובר מן דין תמה אקרא על תפארת ראשינו קדוש ישראל הרשב"א ז"ל דאדרבא מסוגיא זו דאלמנת עיסה מוכח להיפך דספק ספיקא לא עדיף כי רובא דהא באלמנת עיסה גופא נהי דרבי יהושע מתירה לכתחילה משום ספק ספיקא אפ"ה הא לא קיימא לן כרבי יהושע אלא כרבן גמליאל שהושיב בית דין על כך והכהנים שומעין לרחק ולא לקרב משום מעלה דיוחסין וקיל ליה ספק ספיקא ואלים ליה ברי ושמא והכי אפסק הלכתא בפ"ק דכתובות ובפרק עשרה יוחסין דף ע"ה בכולהו כרבן גמליאל וכן כתבו כל הפוסקים ובטור אבן העזר ובשולחן ערוך בלי שום חולק אלמא דספק ספיקא לא מהני כלל ביוחסין וברובא וודאי מהני אפילו ביוחסין כדמוכח מסוגיא דסוף פרק קמא דכתובות בהאי עובדא דתינוקת גופא שאם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכתחילה ונהי דמפקינן התם דבקרונות של ציפורי הוי מעשה דאיכא תרי רובא והכי הלכתא מ"מ הא מסקינן דהתם טעמא אחרינא הוא דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר משום דזמנין דאזלה איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מדאורייתא כדמסיק התם להדיא וא"כ הא קמן דאי לאו האי גזירה הוי סגי בחד רובא לכתחילה אע"ג דספק ספיקא לא מהני לכתחילה כדאפסק הלכתא בפרק עשרה יוחסין דהכל מודים באלמנת עיסה דפסולה ולאפוקי מדרבי יהושע, ומשום האי גזירה עשו מעלה ביוחסין דלא משתריא לכתחילה אלא בברי ושמא או בתרי רובא:

תו קשיא לי אדמייתי הרשב"א ז"ל ראיה דמהני ספק ספיקא אף בחזקת איסור מדרבי יהושע דאלים ליה ספק ספיקא אף על גב דלית הלכתא כוותיה א"כ אדרבא אליבא דהלכתא דקיימא לן כרבן גמליאל מוכח להיפך דהא לרבן גמליאל ברי ושמא עדיף מספק ספיקא וא"כ כיון דבכל האיסורים היכא דאתחזק איסורא ממש לא מהני ברי ושמא כגון בתרומה והקדש וקונמות דמייתי הש"ס בריש פרק האשה רבה דדוקא היכא שבידו לתקן מהימן אבל כשאינו בידו לא מהני ברי דידיה וא"כ כל שכן דלא מהני ספק ספיקא בדאתחזק איסורא. ואע"ג דבכמה דוכתא מספקא ליה להרשב"א ז"ל בחידושיו אי קיימא לן כהאי סוגיא דפרק האשה רבה או כסוגיא דכריתות דבכל דוכתי עד אחד נאמן באיסורים ודוקא בדבר שבערוה אמרינן בפרק קמא דגיטין (ב:) דהיכא דאתחזק איסורא בעינן שנים אלא דמכל מקום מסיק הרשב"א ז"ל להדיא להלכה בפרק האשה רבה דהיכא דאתחזק איסורא ממש אין עד אחד נאמן ומכל שכן דלא מהני ברי של הבעל דבר בעצמו אלא משום שבידו לתקן ואם כן כל שכן דלא מהני ספק ספיקא דגריע מברי לרבן גמליאל:

תו יש לתמוה בדברי הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל שכתב דלרבן גמליאל דלא מהני ספק ספיקא ביוחסין לא מהני נמי תרי רובא וכתב שכן נראה מלשון רש"י ז"ל וקשיא לי טובא דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא דהא באלמנת עיסה קיימא לן כרבן גמליאל דלא מהני ספק ספיקא כדפרישית ובתרי רובא אפסקא הלכתא בהדיא בס"פ קמא דתנשא לכתחילה ואדרבא איכא למאן דאמר דהוראת שעה היתה ולדורות סגי בחד רובא:

ולענ"ד כל אלה קושיות עצומות על תשובת הרשב"א הנ"ל ובמטותא מיניה דמר להשים עין עיונו עליו ולהשיבני דבר כי לא דבר רק הוא וכמה הלכתא רברבי איכא למשמע מינה דנפקא מיניה טובא בכללי הספק ספיקא ובייחוד היכא דאתחזק איסורא כגון באשת איש לענין עגונה שכתבו כמה פוסקים אחרונים להתיר בספק ספיקא וכן בדיני גיטין והרבה כיוצא באילו:

ואחר כל האריכות הזה מכל מקום אין רצוני לסתור עיקר דינו של הרשב"א ז"ל בתשובה (סימן תא) אלא דנראה לי לפרש דבריו דלדינא לא מסיק דמהני ספק ספיקא בדאתתזק איסורא ממש אלא כמו שפירשו דבריו בעל המחבר משאת בנימן ובעל טורי זהב (סימן קי) ודלא כדברי בעל פרי חדש שם סוף סימן הנ"ל (ס"ק מ"ט), ובזה יתורצו כמה קושיות שהקשיתי מלבד הקושיות על עיקר הראיה דספק ספיקא עדיף מרובא. ותדע דהכי הוא דהא אף לסברת הרשב"א ז"ל דספק ספיקא עדיף מרובא ורוצה להוכיח דספק ספיקא עדיף מחזקה כי היכי דרובא עדיף מחזקה, וקשיא לי טובא דהא הרשב"א ז"ל גופא בחידושיו בריש פרק האשה שהלכה מסיק להדיא דנהי דמדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף לרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אפילו הכי מודו דמדרבנן אמרינן סמך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא ואם כן בספק ספיקא נמי מיהא מדרבנן לתסר במקום חזקת איסור אלא על כרחך דוודאי הכי הוא והרשב"א ז"ל לא מייתי ראיה אלא דמדאורייתא ספק ספיקא עדיף מרובא ומהני אף בדאתחזק איסורא ממש ומשום הכי היכא דלא אתחזק איסורא ממש אלא אתחזק נמי היתירא דומיא דאלמנת עיסה וטבעת של עכו"ם דאדרבא מדאורייתא ברובא בטיל ועליה הוא דן בכל התשובה שכתב שם הרי שאלתך מתבררת, אבל בדאתחזק איסורא ממש וודאי דאסור מיהא מדרבנן כדפרישית דמודה הרשב"א ז"ל וכדברי ספר משאת בנימן וט"ז:

ומה שהביא בעל פרי חדש עוד ראיות דספק ספיקא עדיף מרובא דבספק ספיקא מוציאין ממון ואין הולכין אחר הרוב בממון כבר כתבתי בחיבורי בעזה"י לסתור שיטת הפוסקים דמוציאין ממון על ידי ספק ספיקא. ויצא להם כן מלשון התוספות בסוגיא דפתח פתוח (כתובות ט: בד"ה אי למיהב לה כתובה) וכבר ישבתי שם במקומו (פני יהושע שם) דאין כוונת התוספות שם אלא היכא דשייך נמי ברי ושמא כיון שזה טוען ברי טוב והלה טוען שמא גרוע על ידי ספק ספיקא דבכהאי גוונא כולי עלמא מודו כיון דאיכא ספק ספיקא וברי ושמא ובכהאי גוונא היכא דאיכא רובא וברי ושמא נמי מוציאין ממון כדאיתא להדיא בריש פרק האשה שנתארמלה. ובזה הסברא כבר מצאתי לי חבר בספר שבות יעקב ח"ב בדיני הכללים וכתב שם גם כן שהרב מהר"י מטראני חזר בו וציווה למחוק מן הספרים כל מה שכתב להוציא ממון בספק ספיקא:

אמנם כן בלאו הכי קשיא לי טובא אבעל פרי חדש אדדייק מממון דמהני ספק ספיקא ולא מהני רובא אשר לא כן הדברים ואנן נימא איפכא מדיני טומאה דדמיין טפי לאיסורא ואשכחן משנה מפורשת כל הספיקות וספק ספיקות שאתה יכול להרבות ברשות היחיד טמאין ואם כן רובא עדיף דהא הולכין בטומאה אחר הרוב כדאיתא במתניתין דתשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהן וכן רוב מסכת נידה תליא בזה דהולכין אחר הרוב:

והשתא דאתינן להכי אמינא ולא מסתפינא דלא מבעיא היכא דאתחזק איסורא פשיטא לי דלא מהני ספק ספיקא, אלא אפילו בספק ספיקא דלא אתתזק לא איסורא ולא היתירא נמי יש לי לומר דלא מהני אלא היכא דאתתזק התירא מדאורייתא. והיינו משום דקשיא לי האי ספק ספיקא היכא רמיזא באורייתא ואמאי לא דייק בהו הש"ס כדדייק בפרק קמא דחולין מנא לן דאזלינן בתר חזקה (י:) ודאזלינן בתר רובא (יא.) וליכא למימר כמו שכתב בעל פרי חדש דספק ספיקא גופא הוה ליה רובא הא ליתא דאם כן טומאה תוכיח דלא מהני ספק ספיקא אף על גב דמהני רובא. ובשלמא לשיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתו דספק איסורא להיתרא ליתא מדאורייתא היכא דלא אתחזק לא איסורא ולא היתירא אלא דמדרבנן אמרינן דלחומרא ואם כן היכא דאיכא ספק ספיקא הויא לה ספיקא דרבנן אלא לשיטת רש"י והתוס' והרשב"א ורוב המפרשים דפוסקים דספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדין תורה הדרא קושיא לדוכתא מנא לן להקל בספק ספיקא והיכא רמיזא אלא על כרחך כדפרישית דאין הכי נמי דמדאורייתא אין לחלק כלל בין ספק אחד לתרי ספיקי אלא כולה מילתא דספק ספיקא מדרבנן בעלמא הוא והם אמרו והם אמרו דהיכא דאתתזק היתירא דמדאורייתא שריא ולא מיתסר אלא מדרבנן ומשום הכי לא החמירו אלא בחד ספיקא ולא בספק ספיקא. ולעניות דעתי דכל היכא דאשכחן בגמ' ספק ספיקא איירי דוקא באתחזק היתירא דומיא דפתח פתוח דבחזקת היתר עומדת וכן בטבעת של עכו"ם דמדאורייתא ברובא שריא וכן באלמנת עיסה וכיוצא, וכן בספק דרוסה וכיוצא באילו בדיני טריפות וכבר דקדקתי בעזה"י באיזהו מקומות שנראה לכאורה מתנגד לזאת הסברא וכאן לקצר אני צריך, וביותר לגברא רבא דכוותיה כמי"ב יספיק הקיצור שאין עיקר כוונתי אלא לקיים שיטת בעל משאת בנימן והט"ז שלעניות דעתי הדברים ברורים הם בעז"ה:

ואף דלכאורה יצא מכאן חומרא גדולה בדיני הספק ספיקא היכא דאתחזק איסורא ממש, יוצא מיניה קולא גדולה מצד אחר היכא דאתחזק היתירא אף על גב דאיכא עמה ספיקא לאיסורא נמי לא מחמרינן. ובזה נתיישב לי סוגיא דפתח פתוח דמוקמינן בגמרא באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא והקשו בתוס' דלוקמא בחזקת היתר לבעלה כהן, וקשיא לי בגווה אכתי הא איכא תרי ספיקא לאיסורא ספק תחתיו ואת"ל אינה תחתיו שמא נבעלה לפסול לה עכו"ם ועבד שפוסלה לכהונה, אלא על כרחך כדפרישית ואפילו הכי לא מהני ספק ספיקא אף לאיסורא נגד החזקה ואם כן כל שכן דלקולא נמי לא אמרינן נגד החזקה ובמטותא מיניה דמר ניהו רבה להשיבני דבר והיה כי יבאו דבריו אלי אענדם לעטרה לראשי ובזה אקצר ואסיים. וה' ישפות לו שלום מלא חפנים. כ"ד אוהבו נאמנו בלב ונפש כל הימים נאם הצעיר יעקב יושע מקראקא חו' ק"ק מיץ יע"א:

תשובה

אל הר המור וגבעת הלבונה • מימינו לב חכם חכמתו בחוץ תרונה • גבר דכולה ביה ממנו יתד ממנו פינה • מבשר צדק בקהל רב דורש ושונה • ה"ה אוהבי ידידי מחותני הרב הגאון המפורסם מקשה ומפרק סותר ובונה • זקן ויושב בישיבה מרבה חכמה ובינה אב"ד ור"מ כש"ת מהור"ר יושע נרו יאיר כאור החמה ולבנה • הנה זה חדש ימים אשר דברי קדשו מעשה ידי אצבעותיו וידו הגדולה יהיבה אמירה נעימה בכתיבה תמה האירו לנגד עיני בדברי שלו' שלומי אמוני • ואגב ארי נעשה שוא"ל נפשו בשאלתו ממני דעתי הקלה להסכים עם דעתו הרמה אשר אמר עם הספר שחיבר על חידושי הל"ת מסדר נשים ואף גם שלח אלי איזה חידושים בעידנא דעסיק ביה בקונטרס אחרון על מסכת כתובות כאשר האריך קצת שם:

והנה ראשון תחילה נאמר שאל ישים עלי אשם אשר הושבתי ידי אחור וקדם לא קדמתי להשיב מפני כבוד הרב, היינו מטעם שהייתי באותו זמן חוץ לביתי במקום אחר לעסוק ברפואות ובחזירתי לביתי הייתי טרוד מאוד מרוב עבודה המוטל עלי מצידי צדדים הבאים אלי סמוכים ותכופים זה לזה לאמור כלה מעשיהם עד עתה שמצאתי מעט זמן ריווח ופנוי מיד נתתי אל לבי לשים נגד עיני את שאהבה נפשי הן הן דברי קדשו לבוא היום אל העיון:

והנה פתח דבריו יאיר בסוגיא דאלמנת עיסה דנמצא כתוב אצלו כמה עידנין על שיטת הפוסקים קדמונים ואחרונים הובא ביורה דעה סימן ק"י דלא אמרינן ספק ספיקא היכא דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת, קשיא ליה טובא מסוגיא דאלמנת עיסה דלפרש"י והתוס' והרשב"א ז"ל הוציאו מכאן הדין ספק ספיקא ואם כן הא קמן דבהאי סוגיא גופא איירי בכהאי גוונא ספק אחד בגוף החלל וספק ב' על ידי תערובת דלא ידעינן הי מינייהו כו' עכ"ל:

והנה קושיא זו כבר מפורסם ונתקשה בה המחבר בספר בית שמואל באבן העזר (סימן ב' ס"ק י"ד) גם הביאו שם בשם התורני המופלא מהור"ר הלמן מפראג:

ומ"ש מעלתו דלרש"י כו' הוציאו מכאן דין ספק ספיקא כו'. וודאי דלרש"י לק"מ דרש"י כתב ב' פירושים על אלמנת עיסה. ולשני הפירושים הוי השני ספיקות תרווייהו בגופו:

ומ"ש בשלמא לר"י בעל התוס' גופא אפשר לומר דשאני אלמנת עיסה דאית ליה נמי חזקת היתר לאלמנה קודם שניסת להספק כו' ואיכא נמי רובא. דרוב המשפחה גופא בחזקת כשרות וכל דפריש מרובא פריש לכן מהני בה אפילו בספק ספיקא גרוע ואפילו ביוחסין משא"כ להרשב"א כו' עכ"ל:

וצ"ע האיך קאמר דלר"י שפיר יש לחלק דדוקא באלמנת עיסה י"ל האי ספק ספיקא גרוע דחד בגופו וחד בתערובת, הלא בתר הכי מקשה ר"י דבפרק עשרה יוחסין משמע דאפילו מאן דמכשר אלמנת עיסה מודה בבת דפסולה מה לי כו' דבת נמי הוי ספק ספיקא כמו באלמנה, וי"ל דבת אין לה חזקת כשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה כו':

ולפי דבריו מאי מקשים תוס' הלא בעלמא דלית לה חזקת כשרות נמי לא אמרינן ספק ספיקא גרוע כזה דחד בגופו וחד בתערובת, ומלשון התוס' משמע דוקא ביוחסין לא אמרינן האי ספק ספיקא גרוע אבל במקום דלא עשו מעלה כגון בסי' ק"י אמרינן האי ספק ספיקא דחד בגופו וחד בתערובת:

גם מ"ש משא"כ הרשב"א דע"כ לא נחית לחלק בכך דהא בד"מ כו' ובעל פרי חדש הביאו לשון הרשב"א כתבו בשמו דאף בדאיתחזק איסורא אמרינן ספק ספיקא ועיקר ראיה מאלמנת עיסה דספק ספיקא עדיף דהא ליוחסין בעינן תרי רובא כו' ואי למאי דפרישת כו' לעולם רובא עדיף מספק ספיקא ושאני הכא ביוחסין דאיכא כל הני למעליותא רובא וחזקה וספק ספיקא אלא על כרחך דהרשב"א לא נחית להכי עכ"ל:

והנה הא וודאי ל"ק דהכי דייק הרשב"א הואיל דע"כ אף באלמנת עיסה הוי חזקת כשרות להיתירא וגם רובא להיתירא ואפ"ה צריך עוד רוב וא"כ באלמנת עיסה דמהני ספק ספיקא בחד רובא א"כ הספק ספיקא עושה הפעולה מה שהיה עושה רוב השני וכיון דמוכח על כל פנים מזה דספק ספיקא הוי כמו הרוב וזה אפילו ספק ספיקא זה שהוא גרוע הוי כמו הרוב וכיון דמצינו במקומות אחרים דרוב מהני נגד חזקה דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. א"כ ה"ה נמי ספק ספיקא דהוי כמו רוב כנ"ל מהני נמי נגד חזקת איסור ודייק הרשב"א שפיר:

קושיא על הרשב"א
אך אי קשיא לן הא קשיא לן דדלמא בעלמא ספק ספיקא אינו עדיף כרוב והיכא דהוי הרוב לאיסורא וספק ספיקא להיתירא אזלינן בתר רובא לאיסורא והא דחזינן באלמנת עיסה דספק ספיקא הוי כמו רוב השני כנ"ל. י"ל דדלמא משום הכי הוי כמו הרוב השני באשר דכבר איכא עכ"פ חדא רובא להיתירא ג"כ, ובעלמא בחד רובא סגיא רק משום דמעלה עשו ביוחסין בעינן תרי רובא, ומשום הכי שפיר ס"ס הוי כמו רוב השני להיות הספק ספיקא וגם הרוב א' דלהתירא כמו תרי רובא אבל בעלמא היכא דאיכא רובא לאיסורא לא אזלינן בתר ספק ספיקא להיתירא דספק ספיקא גרע מרוב, וא"כ אפשר דספק ספיקא גרע גם כן מחזקת איסור שכנגדו ולא אמרינן ספק ספיקא במקום דאיתחזק איסורא ולא פשט הרשב"א מידי. וזה אף בלא דברי מעלתו, בלא"ה ג"כ קשה על הרשב"א וכמו שהרגיש קצת מעלתו הרמה ג"כ בזה בתר הכי:

ומ"ש רום מעלתו בר מן דין תמה אקרא כו' על הרשב"א ז"ל דאדרבא מסוגיא דאלמנת עיסה מוכה להיפוך דספק ספיקא לא עדיף כי רובא דהא באלמנת עיסה גופא ניהי דרבי יהושע מתירה לכתחלה משום ספק ספיקא אפ"ה הא לא קי"ל אלא כר"ג שהושיב ב"ד על כך כו' וקיל ליה ספק ספיקא ואלים ליה ברי ושמא והכי אפסק הלכתא בפ"ק דכתובות ובפרק עשרה יוחסין דף ע"ה בכולהו כרבן גמליאל וכן כתבו כל הפוסקים ובטור ושולחן ערוך בלי שום חולק, אלמא דספק ספיקא לא מהני כלל ביוחסין וברובא וודאי מהני אפילו ביוחסין כדמוכח מסוגיא דסוף פ"ק דכתובות בהאי עובדא דתינוקת גופא שאם רוב בני העיר משיאין לכהונה תנשא לכתחילה כו' וא"כ הא קמן דאי לאו האי גזירה הוי סגיא בחד רובא לכתחלה אע"ג דספק ספיקא לא מהני לכתחילה כו' וא"כ בעלמא דלא שייך גזרה דקבוע דאורייתא וודאי רובא עדיף מספק ספיקא עכ"ל. וקשיא לי טובא על זה, וראשון תחילה נאמר במ"ש וברובא וודאי מהני כו' ובאמת הרשב"א גופא כתב דלרבן גמליאל דלא מהני ספק ספיקא ביוחסין לא מהני נמי תרי רובא כו' ע"ש, וא"כ שפיר הוכיח הרשב"א לשיטתו דספק ספיקא עדיף כי רובא:

אך היא גופא קשיא למעלתו דמנא ליה להרשב"א לומר כן דהא מסקנת הש"ס משמע דאי לאו האי גזירה דקבוע הוי סגיא בחד רובא כו' כמו שכתב רום מעל"ת ז"ל אדרבא למסקנא דהתם נסתר הסברא דמשום גזירה דבתר דקאמר דבעי תרי רובא משום גזירה דקבוע פריך הש"ס עוד מי בעינן תרי רובא והתניא ט' חנויות כו', ומשני מעלה עשו ביוחסין, וא"כ השתא דמסיק מעלה עשו ביוחסין לא מהני חד רובא משום מעלה ונסתר הך סברא בעלמא דמשום גזירה דקבוע רק משים מעלה דיוחסין משום הך גזירה בעי תרי רובא, ומשום הכי כתב נמי הרשב"א שפיר דלרבן גמליאל דלא מהני ספק ספיקא ביוחסין תרי רובא נמי לא מהני משום דמעלה עשו ביוחסין ולרבן גמליאל חמירי ליה יוחסין דאפילו תרי רובא לא מהני משום מעלה כמ"ש הרשב"א בהדיא ע"ש, וא"ש אליבא דמסקנת הש"ס עכ"ל:

לא ירדתי לסוף דעתו כלל דהיכי רוצה מעלתו להוכיח איפכא מעובדא דתינוקת דאי לאו האי גזירה הוי סגיא בתרי רובא כו' הא בתחילת דברי פיהו כתב ניהי דרבי יהושע מתיר כו' אפ"ה הא לא קיימא לן אלא כרבן גמליאל כו' א"כ מטונא דידיה היכי רוצה להוכיח אח"כ מהאי עובדא דתינוקת כלל דהא הך אוקימתיה דמוקי התם הש"ס בקרונות של ציפורי הוי מעשה כו' קאי אליבא דרבי יהושע וכדפי' רש"י שם בהדיא (דף י"ד ע"ב בד"ה א"ל הכי אמר כו') לעולם כרבי יהושע והכא משום דאיכא תרי רובא כו' ע"ש, וכ"כ הרשב"א בהדיא דנראה לו כפירןש רש"י דהאוקימתא קאי אליבא דרבי יהושע משא"כ לרבן גמליאל אפילו תרי רובא לא מהני:

ומ"ש עוד רום מעלתו וז"ל יש לתמוה כו' להרשב"א שכתב דלרבן גמליאל לא מהני נמי תרי רובא א"כ קשיא הילכתא אהלכתא דהא קיימא לן באלמנת עיסה כרבן גמליאל דלא מהני ספק ספיקא כדפרישית ובתרי רובא אפסק הלכתא בסוף פ"ק דתנשא לכתחלה כו' עכ"ל:

הנה קושיא זו שאלת ראשונים היא והובא בספר המאור הקטן במסכת כתובות שכתב וז"ל ומה שפסק הרי"ף ז"ל כר' יוסי דבעינן תרי רובא בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין נראה לי שאין לסמוך עליו חדא דהא פליג עליה רב חנן ועוד דקיימא לן כרב יהודא אמר שמואל דאמר לעיל הלכה כר"ג מדפריך מיניה לעיל במסקנא דקאמר ה"נ מסתברא כו' ור' יוסי וודאי פליג אדרבן גמליאל דהא אסיקנא בגמ' דכרבי יהושע ס"ל עכ"ל בעל המאור:

ולפ"ז הרי מבואר בהדיא דמשום קושית מעלתו גופא הוכיח בעל המאור ז"ל דמה שפסק הרי"ף כר' יוסי באמת אין לסמוך עליו אלא דקיימא לן כרבן גמליאל כו':

וא"כ מ"ש מעלתו ובתרי רובא אפסק הלכתא בספ"ק דתנשא לכתחילה אין זה הלכה פסוקה ולא קשיא מידי על הרשב"א דבאמת נמי לא סבירא ליה דהלכה כר' יוסי אלא כרבן גמליאל דפליג עליה וכמ"ש בעל המאור ז"ל דלא כהרי"ף. אף שבגוף הדין לא ס"ל לבעל המאור דלרבן גמליאל אפילו תרי רובא לא מהני כמ"ש הרשב"א עכ"פ מדברי בעל המאור האיר עינינו ליישב גם תשובת הרשב"א ונראה להיכן דעתו נוטה שלא תקשה הלכתא אהלכתא ומעתה לק"מ על הרשב"א כנ"ל. רק כל זה צריכן לדחוק ליישב דברי הרשב"א הואיל דכתב דבריו לפי מאי דסוגיא דשמעתתא דתינוקת קאי כולהו אליבא דרבי יהושע כפירש"י:

אמנם אליבא דדינא סברתו א"ש בלאו הכי דלרבן גמליאל דס"ל ספק ספיקא לא מהני ביוחסין משום דמעלה עשו תרי רובא נמי לא מהני שתנשא לכתחלה ולא קשיא הלכתא אהלכתא כלל, והיינו כדעת הרמב"ם (פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה), ויעיין מעלתו שם מה שהקשה הר"ן עליו וישוב הב"י בכסף משנה וז"ל ונ"ל שטעמו של רבינו משום דמשמע ליה דעובדא דתינוקת דריב"נ כשבדקה ואמרה לכשר נבעלתי דאל"כ כו' וכיון דאסיקנא בה דבעי תרי רובא א"כ כי אמרינן בדר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובא כדמפרש בדריב"נ כו' וה"ק לעולם ריב"ן כר"ג והא דמכשר ר"ג אפי' ברוב פסולים היינו מדינא אבל משום דמעלה עשו ביוחסין מודה רבן גמליאל דלא מתכשר עד דאיכא רוב כשרים ולא רוב אחד בלבד קאמר אלא תרי רובא מצריך רבן גמליאל משום מעלה כו' וכדאמר ר"י בקרונות של צפורי כו' עכ"ל:

ולפ"ז מצינו למימר דבאינה טוענת ברי לכשר נבעלתי אפי' תרי רובא לא מהני שתנשא לכתחלה וכ"כ בתר הכי מפורש בכ"מ וז"ל ומשמע מדקדוק לשונו ואפילו בדאיכא תרי רובא נמי לכתחלה לא תנשא משום מעלה:

ולפ"ז א"ש הכל דרבן גמליאל ס"ל באלמנת עיסה שהוא שמא לא מהני ספק ספיקא לכתחלה משום מעלה ואפילו תרי רובא נמי לא מהני לכתחלה וכן הלכתא כרבן גמליאל והא דאמר רב בעובדא דתינוקת הלכה כר' יוסי בתרי רובא איירי בבודקת ואומרת לכשר נבעלתי דצריך לכתחלה תרי רובא והיינו נמי כרבן גמליאל וכן מפרש בעל מגיד משנה דברי הרמב"ם ומוקי האי עובדא דתינוקת או לכתחלה ובטוענת ברי או בדיעבד ובשאינה טוענת ברי ולא קשיא הלכתא אהלכתא כלל. ואזיל ליה קושיא דמר לדעת הרמב"ם דהואיל דלא מהני ספק ספיקא משום דמעלה דיוחסין פשיט ליה דלא מהני אפילו תרי רובא לכתחלה משום דעכ"פ ספק ספיקא עדיף כרוב וה"ה נמי דעדיף מחזקה כמו רובא דעדיף מחזקה:

הוכחה מדברי התוס' בכתובות דף ט' ד"ה ואב"א כו' דס"ס עדיף מחזקה
גם מוכח מדברי התוס' בכתובות (דף ט' ע"א בד"ה ואבעית אימא כו') דספק ספיקא עדיף מחסקה כמו רובא ועדיף מרובא, ממאי שכתבו וא"ת ומקמי בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאונסא קלא אית ליה והשתא ליכא קלא הוי רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף וא"ת א"כ בספק ספיקא נמי תאסר דספק אונס כו' ואור"י דהאי רובא דברצון אינו רוב אלא מדרבנן והלכך במקום ספק ספיקא שרי לפ"ז מוכח עכ"פ אף דהרוב זה דרצון עדיף מחזקה דהאשה זו בחזקת היתר ואפ"ה רוב זה אף שהוא מדרבנן עדיף מחזקה מכ"ש ספק ספיקא דהכא דעדיף מרוב זה דרצון מהני דעדיף מחזקה:

גם הוכחה טובה וחזקה היא מדברי התוס' אשר הביאו קצת פוסקים דספק ספיקא עדיף מרוב מד"ה אי למיתב לה כתובה אשר הביא נמי כת"ר רק כתב עליו דאין כוונת התוס' שם אלא היכא דשייך נמי ברי ושמא כיון דזה טוען ברי טוב והלה טוען שמא גרוע ע"י ספק ספיקא דבכה"ג כ"ע מודו כו' ובכה"ג היכא דאיכא רובא בהדי ברי ושמא נמי מוציאין ממון כדאיתא להדיא בריש פרק האשה שנתארמלה עכ"ל:

והנה לא ידעתי מנ"ל לחלק בהא בדברי תוס' באשר לא הזכירו ורמזו שום דבר להצטרף עם ספק ספיקא האי סברא דברי ושמא. גם מנ"ל לתוס' לחלק ולהקשות קושיתם שכתבו וקשה אמאי מפסידה כתובתה דהא הוי ספק ספיקא כו' הואיל דספק ספיקא לחוד לא מהני מנ"ל להקשות ולומר בצירוף ברי ושמא מהני ומ"ש כת"ר כיון שזה טוען ברי טוב והלה טוען שמא גרוע כו' אדרבא יעיין כת"ר בהגה"ת אשר"י שכתב דהא אמרי' לקמן דקי"ל כרבן גמליאל דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף אפילו היכא דהברי הוא (עדיף) [טוב] והשמא הוא גרוע מכ"ש הכא דהברי הוא גרוע שיודעת שאינו יכול להכחישה. נמצא הסברא איפכא ממ"ש רום כת"ר:

ומ"ש ובכה"ג היכא דאיכא רובא בהדי ברי ושמא מוציאין ממון כדאתמר להדיא בריש פרק האשה שנתארמלה, ולא ידעתי אי איפוא הוא שם אי ממאי דקאמר התם ודקארי לה מאי קארי לה הא ברי וברי הוא כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי דהיינו דהרוב עושה הברי של הבעל כי שמא ואזי הוא דמי כמו ברי ושמא של ר"ג דס"ל דהעמד אשה על חזקתה של קודם לכן דמתחילה בתולה היתה נמצא לכך ס"ל לרבן גמליאל דנאמנת להוציא ממון משום חזקתה אבל בשביל הרוב אין מוציאין ממון כלל אפילו בברי ושמא אי לאו משום חזקת הגוף:

ועוד לפי דברי רום כת"ר אמאי צריכי תוס' לדחוק על הקושיא דפריך הש"ס בסוף הדף וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתי עדים מאי הוי כו' וכתבו התוס' לרב פריך דאית לי' הולכין בממון אחר הרוב. הלא לדבריו א"ש קושיא זו אליבא דכ"ע כיון דהוי ברי ושמא עם הרוב כ"ע מודי דמוציאין ממון ע"פ הרוב:

גם לא אוכל לירד לסוף דעתו מ"ש ותדע דהכי הוא דאף לסברת הרשב"א דספק ספיקא עדיף מרובא. וקשה לי טובא דהא הרשב"א ז"ל גופא מסיק בהדיא בחידושיו בריש פרק האשה שהלכה דמודים רבנן דפליגי אר"מ וס"ל דמדאורייתא רובא עדיף מחזקה מ"מ מדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וא"כ בספק ספיקא נמי מדרבנן מיהו ליתסר במקום חזקת איסור:

הנה מה שכתב רום כת"ר בשם הרשב"א דרבנן מודים דמדרבנן חזקה עדיף מרוב לא מצאתיו שם רק התוס' בחולין (דף י"ב ע"א ד"ה פסח) כו' כתבו כן אליבא דר"מ. גם במהרש"א שם בדף י"א ע"א בתוס' ד"ה מנא הא מילתא כו' ע"ש הביא האי סברא. אבל הא לא מצינו דרהנן מודים בזה רק דכתב דשינוייא דרבא קאי נמי אליבא דרבנן והן מודים היכא דסמכינן מיעוט לחזקה דהוי פלגא ופלגא היינו מיעוט וחזקה הוי כמו הרוב ומשום זה סיים הרשב"א וז"ל והשתא ניחא מאי דקאמר וחזקה לא עדיף כי רובא דאי הוי כרוב כי סמכת לי מיעוטא דטפלת לרבנן תתייבם כו' והיינו משום דאזי הוי חזקה עם המיעוט עדיף מהרוב אלא וודאי חזקה לא עדיף כרובא רק מיעוט עם החזקה משווי לי' פלגא. א"כ לא אוכל להבין האיך מייתי הוכחה מהא דגם ס"ס לא עדיף מחזקת איסור לחוד דלא שייך להצטרף עם החזקה המיעוט דא"כ הוי הרוב שכנגדו עם הספק ספיקא א"כ פשיטא דעדיף מחזקת איסור ולא שייך להמציא דמיון אופן זה בספק ספיקא נגד חזקת איסור:

גם מ"ש רום כת"ר ולפענ"ד נ"ל היכא דאשכחן בגמ' ספק ספיקא איירי דוקא בדאיתחזק היתירא דומי' דפתח פתוח דבחזקת היתר עומדת. ולא ידעתי אמאי פתח פתוח בחזקת היתר עומדת אדרבא מדברי התוס' דף ט' ע"א ד"ה לא צריכא כו' מוכח איפכא דאמרינן ספק ספיקא נגד חזקת איסור ממאי שכתבו וא"ת נוקמי אחזקתה כו' וי"ל דאדרבא אית לן לומר דהשתא נבעלה דאוקמיה אחזקת הגוף שהיתה בתולה כו' עכ"ל. ולפ"ז דיש לה חזקת הגוף דהשתא נבעלה מאי פריך ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אינה תחתיו כו' כיון דלא אמרינן ספק ספיקא נגד חזקת הגוף דתחתיו נבעלה אלא ודאי דאמרינן ספק ספיקא אפילו נגד חזקת איסור:

הכלל העולה לפי דעת הרשב"א דהוכיח לפי סברתו דספק ספיקא עדיף מרוב או עכ"פ עדיף כי רוב נמצא הוי מוכח דאזלינן בתר ספק ספיקא נגד חזקת איסור אפילו בספק שחיטה כדמוכח בש"ס ערוכה (חולין יב.) במוצא גדיים וטלאים דבחזקת שחוטין הן משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נגד חזקת איסור של אבר מן החי והוי ספק ספיקא דהוי כמו רוב או עדיף מרוב דמהני נגד חזקת איסור הנ"ל:

וכ"כ השואל בתשובת הרשב"א סי' ת"א וז"ל וא"ת אסור תריץ לי הא דאמרינן בפ"ק דכתובות דקיל ספק ספיקא מרוב דרוב אינו מתיר ביוחסין וס"ס מתיר ביוחסין ובשחיטה מתיר כדאיתא בהאי דמצא גדיים וטלאים עכ"ל וזו ממש כוונתו כמ"ש. ולא אוכל לירד לסוף דעת תשובה של הרשב"א שהשיב להשואל וז"ל והאי דמצא גדיים וטלאים לא שייכי בדין ספק ספיקא דספק ספיקא ליכא התם אלא אם שחטה אחד מן הכשרים בשחיטה כו' דהתם בין באומר כו' עיקר טעמא משום דרוב מצויין כו' עכ"ל ולא ידעתי האיך הבין הרשב"א דעת השואל הלא זה הוא דהוכיח הואיל דאמרינן התם האי דרוב מצויין אצל שחיטה סותר האי דחזקת איסור דאבר מן החי ה"ה או כ"ש דסברת ספק ספיקא דעדיף מרוב או עכ"פ כי רובא לסברת הרשב"א דסותר האי דחזקת איסור:

ובוודאי דאיזה טעות נפל בתשובה הנ"ל כמ"ש גם הש"ך דמשובשת תשובה הנ"ל כי אף גם שארי דברים שנראים כסותרים וקשה להבין בתשובה זו:

והראי' דמייתי רום מעלתו להוכיח מיניה דהרוב עדיף מספק ספיקא מדיני טומאה דדמי טפי לאיסורא ואשכחן משנה מפורשת (טהרות פ"ו מ"ד) כל הספיקות וספק ספיקות שאתה יכול להרבות ברשות היחיד טמאין וא"כ רובא עדיף דהא אזלינן בטומאה אחר הרוב כדאיתא במשנה ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם כו' דהולכין אחר הרוב עכ"ל. אבל אין מזה ראיה דהתם גזירת הכתוב דילפי' מסוטה דכל הספקות ברה"י טמאים עד שיאמר וודאי לא נגעתי כמ"ש התוס' בבבא בתרא (דף נ"ה ע"ב ד"ה רבי אליעזר כו') ומיהו קשה לר"ת לשני הפירושים דבמסכת טהרות מוכח דרבנן מטמאים אפי' בספק ספיקא דכל שאתה יכול להרבות בספק ספיקות כו' ור"ת מפרש דרבנן מטמאים אפילו בספק ספיקא משום דמן הדין אפילו בחד ספיקא טהור דאוקמיה אחזקה וילפינן מסוטה דטמאה וא"כ מ"ל חדא ספיקא כו' וא"כ אין למדין מהאי דטומאה שום דבר. וכן מוכח ממסכת חולין (דף מ"ג ע"ב) גבי ישב לו קוץ בוושט כו' דפריך מ"ש מספק טומאה ברה"י ולטעמיך נדמי' לספק טומאה ברה"ר אלא התם הלכתא גמירי לה מסוטה כו' פירש"י ואין טעם בדבר ולא גמרינן מיניה:

ולטעמי' דמר דבעי להוכיח מהא דרוב עדיף מספק ספיקא א"כ לר"מ דחייש למיעוט אפי' היכא דליכא חזקה בהדי מיעוט ולא אזלינן בתר רוב כמ"ש תוס' בחולין (דף י"א ע"ב ד"ה לרבי מאיר דחייש כו') גם ביבמות (דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא כו') ובבכורות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה וחלב פוטר כו' וכמו כן ס"ל לרשב"ג בהא כר"מ יעיין שם. וא"כ כיון דס"ל דאין הולכין אחר הרוב אע"ג דאין חזקה נגדו א"כ מכ"ש דאין הולכין אחר ספק ספיקא כלל לר"מ ולרשב"ג ובאמת לא מצינו שום פלוגתא בש"ס בדין ספק ספיקא היכא דהוי ספק ספיקא גמור. אדרבא מאי מקשים תוס' אמתני' דבתולה נשאת (דף י"ד ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובתה כו') וקשה דאמאי מפסידה כו' והא הוי ספק ספיקא כו', דלמא סתם מתני' כר"מ בהא דלא מהני שום ספק ספיקא מכ"ש רובא דלא מהני ומאי דפריך בש"ס עלי' דר"א דאמר פתח פתוח כו' ואמאי והא ס"ס הוא א"ש דלא בעי לאוקמי ר"א אליבא דתנאי משא"כ בתוס' שהקשו על המתני' אלא וודאי דאין שום הוכחה דרוב עדיף מספק ספיקא ואין ראיה מהלכות טומאה כמ"ש ע"כ וודאי יש לסמוך על הסכמת האחרונים הרמ"א וט"ז וש"ך וכמה תשובות, דאמרינן ספק ספיקא נגד חזקת איסור כמו ספק דרוסה או שבירת גפו שהביא רמ"א:

אך מה שהיקל בספר פרי חדש אפילו בספק ספיקא בשחיטה דהוי בחזקת איסור של אבר מן החי כמו דמחלקים בט"ז וש"ך כיון דהספיקא וחזקה הא בהא תלי' כאשר הכל גלוי לפניו וזה מוכח מהא דרב הונא דגבי בדק סכין ושחט בה ונמצא פגומה כמאן כרב הונא ואפילו בקמייתא כו' ואע"ג דאיכא התם הרבה ספיקות היינו משום דאיכא ספק בשמוטה והוי חזקת איסור אמ"ה וחזקה וספק ספיקא תרווייהו בשחיטה ס"ל כמ"ש בתשובת הרשב"א לאסור ספק ספיקא בחזקת איסור זה מהא דר"ה רק נראה שם דבריו מעורבבים.

הגם דבש"ך בכללי ספק ספיקא סי' כ"ו הביא ראי' והוכחות להתיר ספק ספיקא אפילו נגד חזקת איסור שהוא ספק בשחיטה מהאי דתשובת הרשב"א ושארי הוכחות והשיג על הספר משאת בנימן וכתב דעיקר ראייתו מהא דפ"ק דחולין דנמצא הסכין פגום דאפי' קמייתא כו' ודחה אותו הש"ך דהתם לא הוי הס"ס שפיר כאשר וודאי ידוע לרום כת"ר אך אעפ"כ בשביל פירוקא דידיה אין להקל הואיל דבאמת יש הרבה ספיקות ואפ"ה אסרו אפי' בקמייתא.

והש"ך עצמו כתב בתר הכי בסי' כ"ט דלענין דינא צ"ע ובסוף מכריע דלענין ספק בשחיטה כזה ודאי אין להתיר דה"ל חזקת איסור ממש ואין כ"כ סתירה לזה מה שכתבתי לעיל כבר לפי סברא זו דספק ספיקא עדיף מרוב וגבי רוב מצויין אצל שחיטה מתירין מטעם זה באבדו גדיים ותרנגולים אף דהוי כמו הספק בשחיטה עצמו, כבר ראיתי חילוק זה בתוס' ושאר פוסקים דרוב זה של רוב מצויים כו' עדיף משאר רוב מפני דהוי מצוי ועדיף משאר רובא. אבל בשאר חזקת איסור אפילו כגון דרוסה דהוי נמי חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת שפיר מהני ס"ס אם היה ס"ס כראוי ע"פ הדין:

קצת ראיה מסתם כלים של עכו"ם דאמרינן ס"ס נגד חזקת איסורא
גם יש להביא ראיה ממאי דקי"ל סתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן והטעם כתבו רוב פוסקים והתוס' משום דהוי ספק ספיקא, ספק נשתמש בו היום או לא את"ל נשתמש בו ביום שמא נשתמש בדבר שהוא פוגם בעין או שאין נותן טעם אף דהכלי של עכו"ם חזקה דסתם כלים של עכו"ם בלועים מאיסור אפ"ה בא הספק ספיקא והוציא מחזקת איסור:

וכ"כ רש"ל (בפרק כל הבשר (סי' ה') [סימן ס"ה]) אם שאל מהם ואמרו שהוא בן יומו ישאל מהם נמי מה שבישלו בתוכו ואם הוא דבר שאינו פוגם כו' אין ראוי להתיר מאחר שאין כאן ס"ס ואע"פ שאין חוששין לדברי העכו"ם כו' אבל הכא שכבר הורע כוחו דסתם כלי עכו"ם מוחזק דבלועים מאיסור רק מכח ס"ס באתם להתיר סמכינן כו' עכ"ל עכ"פ מוכח דא"צ לישאל וסמכינן אס"ס לכתחילה לבטל חזקת איסור זה דסתם כלים בלועים איסור:

ובזה יש ליישב דקדוק בתוס' בעבודה זרה (דף ס"ז ע"ב ד"ה אידך קדירה בת יומא כו') ועוד יש להביא ראיה דמודה ר"ש דקדירה בת יומא נמי א"א דלא פגמה פורתא דאי לא פגמה כלל לר"ש גיעולי עכו"ם דכתב רחמנא ל"ל פשיטא כיון דהוי לשבח דמתסיר דטעם הוי כעיקר וכי תימא כו'. ולפי הנ"ל אין להוכיח כלום דאי לא הוי כתיב קרא אף דקדירה בת יומא לא פגמה כלל וצריך הגעלה מ"מ לא הוי מגעילים הכלים אי לא ציוותה התורה משום סתם לא הוי ב"י מטעם ספק ספיקא כמו דהדין באמת מטעם זה בסתם כלים של עכו"ם ואף דלכתחילה אסורים זה הוי רק משום גזירה דרבנן לכך ציווה רחמנא להגעילן משום דידעה התורה האמת שלא בישלו בדבר הפוגם. אם לא דצ"ל דס"ס וודאי לא הוי התירה מדאורייתא א"כ אמאי סמכינן השתא אס"ס לומר דסתם כלים אינן בני יומן ומרוב עבודה וטרדת הזמן אין לי להאריך עוד ובפרט אשר כבר רוב פוסקים אחרונים ותשובות מאריכין בדינים אלו רק למלאות רצונו גליתי דעתי הקלה כפי המכרעת יעקב תולעת. וה' יתן אמת ליעק"ב בלי לב עקוב.

כה דברי אוהבו נאמנו לנצח יעקב הק' כהן מפראג חונה פה ק"ק ורנקנורט יע"א

(ע"ז חזר והשיב הגאון הנ"ל)

לרבא דאומתי' בוצינא דנהורא. שר התורה. אספקלריא המאירה. ארי שבחבורה. קולע אל השערה. ה"ה אה"ו מחו' כבוד הרב המאור הגדול מעוז ומגדול הגאון המפורסם האב"ד הישראלי נ"י ע"ה פ"ה מהור"ר יעקב כהן לאל עליון נר"ו יאיר כאור הבהיר:

אמרותיו הצרופ' ואותיותיו המאירות האירו מול עבר פני זה שבועים ימים ונתמלא כל ביתי אורה וחדאי נפשאי כולא יומא בראותי מגלה עפה כתובים משני עבריהם אכלתי ושבעתי ויהיו בפי כדבש למתוק ובגופא דעובדא נתקיים בנו את והב בסופה כתחילתו שהרי אין דבר חוצץ בינו לביני כיון שהסכים רום פאר מעלת כבוד תורתו דהיכא דאתחזק איסורא ממש כגון שחוטה תו לא מהני ספק ספיקא וא"כ ממילא איפשטא בענין הנדון שאני דן עליו באיסור אשת איש דאיתחזק איסורא ממש כחזקת שחוטה לענין אמ"ה וכיוצא בזה בכל איסורין שבתורה היכא שהספק ספיקא בא לגרוע חזקה ראשונה. ובמה שכתב רום פא"מ דבספק דרוסה מהני וודאי מודינא ליה בהא ואדרבא לדידי ספק דרוסה מיקרי איתחזק היתרא שהבהמה בחזקת שלא נדרסה וכמ"ש ג"כ הש"ך להדיא, וזה לי שנים רבים הוספתי בהם נופך דמה"ט יתיישב לשון התוס' בפרק ד' אחין ובפרק אלו טריפות שכתבו ספק דרוסה טפי משאר ספק טריפות שלא נתבררה החזקה בשעתה כמבואר משא"כ ספק דרוסה דבשעה שנולדה היתה בחזקת מבוררת בחזקת שלא נדרסה ועוד דדרוסה תליא במעשה וקי"ל בפ"ק דב"ב כרבינא דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא וכ"ש דלמיעוטא דתליא במעשה אין לחוש כ"כ כמ"ש הר"ן ז"ל בכמה דוכתיה וכמדומה לי שכבר הרציתי דברי אלה מפה לאזן דרום פא"מ כת"ר בהיותי במחני' קדוש נמצא שכל דברינו א':

אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי בדברי רו' פא"מ דמאחר שרוצה לקיים ראיית הרשב"א ז"ל דס"ס עדיף מרובא א"כ אכתי היא גופא תיקשי אמאי לא מהני ס"ס אף בשחיטה דכיון דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף אף במקום חזקת איסור ממש כי ההיא דריש פרק האשה שהלכה א"כ כ"ש דס"ס עדיף אף מחזקת איסור ממש כההיא דשחיטה ובשלמא על הש"ך וסייעתו שעסקו כן וכדס"ל נמי לדידי נראה ברור דאף שהש"ך ז"ל לא דחה בכל דבריו ראיית הרשב"א דס"ס עדיף מרובא ונראה מסתימת לשונו דלא נחית לדחות ראייתו אלא דאפ"ה פסק שפיר והיינו מהטעם שכתבתי בקונטרס הראשון דברובא וחזקה גופא ניהי דרובא עדיף מדאורייתא אפ"ה אמרינן מדרבנן דה"ל פלגא ופלגא וא"כ הוא הדין והוא הטעם לענין ס"ס דמחמרינן מדרבנן וכמו שאבאר לקמן ומש"ה לא מהני בשחיטה נמי משום חומרא דרבנן והא דסמכינן ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין ודאי כמ"ש רו' פא"מ דלמיעוט דמיעוט לא חיישינן כמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל כאן ובדוכתי טובא והאריך בהן. וגם אני בעוניי הרחבתי בהם הביאור דהאי רוב ככל, דכל ישראל בחזקת כשרות וחזקה אין לך אדם מישראל עומד לשחוט אא"כ יודע בבירור שיודע הלכות שחיטה:

משא"כ לדברי רום פא"מ שהשיג עלי בזה וכתב דניהי דמחמרינן מדרבנן ברובא וחזקה היינו משום דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה משא"כ בס"ס דלא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה שרי אף מדרבנן א"כ הדרא קושיא לדוכתיה במאי דמודה לי מר דלא מהני ס"ס בשחיטה ולא ידענא טעמא אע"כ דבס"ס נמי שייך סמוך מיעוטא לחזקה כמו שאבאר לקמן ובלי ספק שזו סברת הש"ך ז"ל:

אמנם לדידי בלאו הכי אתי שפיר דלא מהני ס"ס בשחיטה משום דס"ס לא עדיף כי רובא וגריע אף מחזקה למה שהוכחתי לדחות ראיית הרשב"א במה שכתב דחד רובא לא מהני ביוחסין שאינה אלא משום גזרה אטו רוב העיר כמבואר נקטינן מיהא פלגא בידן דכי היכא דמודה לי מר בשחיטה לודי נמי בחזקת איסור א"א וכיוצא דלא מהני ס"ס מיהת מדרבנן ודלא כבעל פרי חדש וכשיטת הרבה משו"ת הספרדיים שעשו מעשה בס"ס דאיסור אשת איש:

שנית במה שרוצה רו' פא"מ כת"ר להחזיק ולקיים דברי בעל פר"ח להוציא ממון בספק ספיקא וממנה הוא דן לאיסורין:

הנה לבי אומר לי דרום פא"מ כת"ר גופי' וודאי לא עביד בה עובדא מימיו להוציא ממון בספק ספיקא שא"כ ישתנו כמה דינים מהשולחן ערוך ומההלכות הפסוקות שבידינו ופוק חזי מאי עמא דבר שמימינו לא ראינו ולא שמענו בשום מחברי הקדמונים שום דבר בזה רק חדשים מקרוב באו גם כן בספרי שו"ת מהספרדיים ומי לנו גדול מהש"ך שלדעתי בכל חיבורו על הח"מ לא דבר דבר רק הבית שמואל הביא סברא זו בנדוניות חתנים וכבר השבתי עליו באריכות וביותר שכבר כתבתי בקונטרס הראשון שהרב המובהק מהר"י טראני חזר בו בסוף ימיו והובא בס' כנסת הגדולה והיינו ג"כ מהטעם שכתבתי בפי' התוס' שאבאר לקמן ומלבד זה כתבתי כמה דרכים בחיבורי בלשון התוס' בד"ה אי למיתב לה כתובה ומצאתי אח"כ סברא זו בתוס' ישינים שנדפסו מקרוב בקהלתכם:

ועכ"ז חוששני מחטאת לדחות דברי גדולי הספרדיים במילי דסברא לחוד לכן אשיב ידי שנית דכיון דאף בדברי התוס' לא מצינו בשום דוכתא סברא זו דס"ס לענין ממון וכ"ש דלא מצינו לה בגמ' ולא בשום מחבר קדמון כ"א במקןם הזה בלשון התוס' בד"ה אי למיתב לה כתובה, א"כ אומר אני דבלא"ה מעיקרא דדינא פירכא שאף אם נפרש דברי התוס' כפשטי' שרוצין לומר דמהני ס"ס בממון היינו משום דהתם ע"כ אליבא דר' יהושע איירי דהא לרבן גמליאל בלא"ה לא מצי לאפסודי בטענות פתח פתוח למאי דס"ד דלא קים לי' בפתח פתוח וא"כ הוי ליה ברי ושמא וכיון דחזקת כשרות מסייעא לברי דידה א"כ לרבן גמליאל פשיטא דאיהי מהימנא אע"כ דלמאי דהוי בעי למימר אי למיתב לה כתובה ולמימר דלעולם לא קים ליה בפ"פ ע"כ הוי בעי לאוקמי מתני' כר' יהושע דלית ליה ברי ושמא אף בתרי חזקה וע"ז מקשו תוס' שפיר דאכתי כר' יהושע נמי לא מיתוקמא דאי ס"ד דלא קים ליה בפ"פ ה"ל ס"ס דמהני לרבי יהושע אף להוציא ממון כדמוכח מאידך מתני' דמשארסתני נאנסתי דלרבי יהושע מיהא מנה אית לה והיינו ע"כ מטעם ס"ס ועל זה מתרצים התוס' נמי הכי אליבא דרבי יהושע דלרבן גמליאל בכולהו מתניתן דלקמן בלא"ה איהי מהימנא לגמרי מטעמא דאלים ליה ברי ושמא:

נמצא דלפ"ז זכינו שדברי התוס' בזה אינן אלא אליבא דרבי יהושע דה"ל בעל דבר דאלים ליה ספק ספיקא טפי מברי ושמא ואפילו מרוב לסברת הרשב"א, א"כ יפה כתבו דלר"י מוציאין ממון בס"ס כמו שהוכיחו ממתניתין דלקמן משא"כ לדידן דלא קי"ל כרבי יהושע אלא כרבן גמליאל דאלים ליה טפי ברי ושמא מס"ס כדאיתא בגמ' להדיא וא"כ דאפילו בברי ושמא לחוד אין מוציאין ממון כ"א בהצטרף עוד חזקה או רובא לברי ושמא כדאיתא להדיא בסוגיא דמשארסתני נאנסתי כי היכא דלא תיקשי הלכתא אהלכתא וכדאיתא נמי בפשיטות יותר בריש פרק האשה שנתארמלה וכמו שאבאר וא"כ כל שכן דלא מהני ס"ס לחוד להוציא ממון דהא ס"ס גריעא מברי ושמא.

ולענ"ד היא ראייה שאין עליה תשובה אם לא עפ"י מה שהעליתי בחיבורי בסוגיא דראוה מדברת בד"ה השבתנו דמשמע שם מלשון התוס' דהא דאמרינן לרבן גמליאל אלים ליה ברי ושמא לאו כללא כייל אלא דווקא ברי כי האי דלר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה אלא שכבר כתבתי שם דסוגי' הש"ס לא משמע הכי והבאתי כמה ראיות על זה והבאתי לשון הירושלמי דאדרבא אשה מזנה הזונות רצה אחר הפסולין וכולה סוגיא דריש פרק האשה שנתארמלה נמי בהכי רהטא דלרבן גמליאל אלים ליה ברי ושמא בכל דוכתיה והיינו ע"י הצטרפות דווקא כמו שאבאר.

סוף דבר נלענ"ד שא"א להעמיד כלל דבר זה אליבא דהלכתא להוציא ממון ע"י ספק ספיקא לחוד וכדברי הראשונים ויפה עשו גדולי הספרדיים שחזרו בהם והבאתי חבילות ראיות על זה מכמה סוגיות ערוכים בש"ס כתבתים בל' התוס' שם בד"ה אי למיתב לה כתובה עיין שם בעזה"י מתוך ספרי המודפס כבר בעת הזאת:

ומעתה אבא להשיב לרום פאר מעכת"ר על סדר קונטרסו על ראשון ראשון במה שהעלה לשקלא וטריא:

ראשון לציון המצוין בהלכה, קשיא ליה למר במה שכתבתי בשלמא לר"י בעל התוס' אתי שפיר, והקשה רו' פא"מ ע"ז האיך הקשו בתר הכי ואע"ג דבעלמא מקילינן בספק ספיקא ולא ידענא מאי פשיטא ליה למר דלשון הזה הוא מדברי ר"י בעל התוס' כדי להקשות מדידיה אדידיה ולמה לא נאמר דהאי שקלא וטריא דהתוס' הן מדברי רבינו אליעזר מטוך שהוא המחבר ומאסף דברי התוס' או דברי רבינו שמשון שחיבר התוס' ישינים והן היו מתלמידיו של ר"י משנז"א או מתלמידי תלמידיו כידוע וא"כ לאחר שדחו פי' רש"י באלמנת עיסה והכריחו כפירוש ר"י וריב"ם א"כ כתבו שפיר ואע"ג דבעלמא מקילינן בספק ספיקא והיינו למאי דס"ל בהא כר"ת דאף בס"ס א' בגופו וא' ע"י תערובת נמי מקילין והא וודאי דטפי ניחא לן בהא מלומר שהן דברי ר"י וישארו בקושיא ומה שכתב רו' פא"מ עוד דקשה ליה טובא על מה שכתבתי לתמוה על הרשב"א ז"ל דאדרבא מאלמנת עיסה מוכח להיפוך מדקי"ל כרבן גמליאל דספק ספיקא לא מהני כלל ביוחסין וברובא וודאי מהני כו' ומסיק רו"ם פא"מ שלא ירד לסוף דעתי בזה דהא לרשב"א גופא לא מהני תרי רובא ביוחסין והך סוגיא דתרי רובא היינו דווקא אליבא דר"י כו' וענוותנותו דמר תרביני לכתוב דברים כאלה שלא ירד לסוף דעתי ונפשי יודעת מאוד שבזכי"רה אחת צופה כל תעלומת לבי אלא דאגב חורפיה ושיטפי' דמר לא שם לבו לדקדק היטב בדברי ועלה בדעתו דמר דהרשב"א ז"ל גופי' סובר דתרי רובא לא מהני ביוחסין ולא כן אנכי עמדי אלא מה שכתב הרשב"א ז"ל דלרבן גמליאל ס"ל תרי רובא אף דלכאורה לא אשכחן להא מילתא כלל בגמ' ואף לא בפירוש רש"י והרי"ף אלא לאידך גיסא דלרבן גמליאל לא בעינן אף חד רובא אלא ברי ושמא לחוד מהני למאי דמשמע להו דהסוגיא איירי בטענת ברי משא"כ לומר דפליגי רבן גמליאל ורבי יהושע בתרתי לא מפשינן פלוגתא אלא דכאן עדיין לא באנו עדיין למידה זו ואבאר בסמוך ממ"ש יהי' איך שיהי' אפי' את"ל דפשיטא ליה להרשב"א ז"ל דר"ג ס"ל להדיא דלא מהני אף תרי רובא אפ"ה לית לן למימר כלל דקי"ל נמי בהא כרבן גמליאל דמהיכי תיתי נדחה דברי רב מהלכתא דהא לא אשכחן מאן דפליג עליה בהא לחומרא לומר דלא מהני תרי רובא דניהי דסתמא דתלמודא קאמר לעיל בסוגיא דמשארסתני נאנסתי בפשיטות ובהא קי"ל כר"ג היינו לענין דמהני ברי ושמא עם חזקה או מיגו משא"כ בהא אי ס"ל לר"ג בשום דוכתא דלא מהני תרי רובא אפ"ה ע"כ לית הילכתא כרבן גמליאל בהא אלא כר' יוסי דתינוקת אחר שפסק רב כר' יוסי ועכ"פ הלכה פסוקה היא דמהני מיהו תרי רובא כדמוכח כולא סוגיא דהתם בספ"ק:

וא"כ לפ"ז ממילא דאתי שפיר נמי מה שכתבתי דקשיא הלכתא אהלכתא לאפוקי ממה שכתב פא"מ דאין זה הלכה פסוקה ונסתייע משיטת בעל המאור ולאחר שהרגיש בזה דבעל המאור לקולא אמרה חזר רו"ם פא"מ לארכוב שיטת הרשב"א ז"ל אתרי ריכשי דקאי נמי בשיטת הרמב"ם ז"ל דלא מהני תרי רובא אלא בטענות ברי, ובאמת שדברי רו"ם פא"מ בזה דברים גדולים הן וראוין למי שאמרן וחכם גדול הוא לקיים דברי חכמים וחידותם אלו היה באפשרי לקיימן אלא דלפענ"ד א"א לומר כן דדוקא הרמב"ם ז"ל שמפרש לקולא סוגי' דגמ' בטוענת כדמשמע מלשון המקשה דאמר אי כרבן גמליאל, וא"כ הא דמסקינן נמי דבעינן תרי רובא היינו דר"ג גופי' הכי ס"ל וא"כ יפה פסק הרמב"ם ז"ל כן לפי שטתו משא"כ להרשב"א ז"ל דעיקר דבריו לפרש הסוגיא אליבא דרבי יהושע באינה טוענת וא"כ סוף סוף הא פסק רב הלכה כר"י וא"כ אף למאי דס"ל להרשב"א דלרבן גמליאל לא מהני תרי רובא אפ"ה ע"כ הלכה כר' יוסי וכדפסיק רב וכדפרישת דלא אשכחן מאן דפליג עליה דרב בהא לחומרא ובר מן דין תמיה לי טובא במה שרוצה פא"מ לפרש דשיטת הרשב"א כשיטת הרמב"ם ז"ל ופוסק לגמרי כרבן גמליאל דבטוענת נמי בעינן תרי רובא והא וודאי ליתא שהרי כתבו הרב המגיד והר"ן להדיא דשיטת הרשב"א ז"ל דבטוענת סגיא בחד רובא וכ"כ הב"י בשמו:

כל זה לרווחא דמלתא למאי דלא קים לן עד השתא טעמו של הרשב"א ז"ל מנא ליה הא מילתא דלרובא לא מהני תרי רובא דלכאורה מרפסא איגרא:

אמנם כעת נתגלה לן טעמו קצת דלבתר דפשיטא ליה דס"ס עדיף מרובא כדמוכח לה מדרבי יהושע א"כ ע"כ לר"ג לא מהני תרי רובא ביוחסין דהא באלמנת עיסה איכא חד רובא דרוב המשפחה כשרים וכל דפריש מרובא פריש ואיכא נמי ס"ס דעדיף עכ"פ כי רוב וא"כ ה"ל מיהא תרי רובא ואפ"ה פסיל לרבן גמליאל לכתחלה נמצא דהא גופא לא פשיטא ליה להרשב"א אלא משום דפשיטא ליה דספק ספיקא עדיף מרובא מדבעי ר"י תרי רובא וא"כ יפה כתבתי דכיון דאזלה לה ראייה זו דלא בעינן הכא תרי רובא אלא משום גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ולא חשיבן הני תרי רובא אלא כחדא וכיון שבטל העיקר בטל הטפל דמהשתא פשיטא כיון דלרבי יהושע מהני תרי רובא כ"ש לר"ג והא דפסל באלמנת עיסה היינו משום דאכתי ליכא תרי רובא דס"ס לא עדיף אף כחד רובא:

ועוד דבלא"ה קשיא על ראיית הרשב"א ז"ל בזו הסברא שכתבתי לעיל בענין ספק ספיקא כמאן דרבי יהושע ה"ל בעל דבר ואף את"ל לדידיה ספק ספיקא עדיף מרובא משום דאלים ליה ספק ספיקא משא"כ לרבן גמליאל:

ובאמת התמי' קיימת שעיקר היסוד שלי היינו משים דליתא לסברת הרשב"א ז"ל כלל במאי דקרי להך עובדא דתינוקת תרי רובא ולפי הסוגיא לא חשיב אלא כחד ומשום גזירה ועל זה לא השיב רו' מעלתו כלום, ובהא לחוד אזלא לה עיקר הראייה שבנה עליה יסוד הרשב"א ז"ל דס"ס עדיף כי רובא שהרי פשפש ולא מצא שום ראיה מפורשת כ"א זו בלבד, ומה שרוצה פא"מ להביא ראי' מל' התוספת בכתובות דף (ס"ט) [ט' ע"א] בד"ה ואיבעית אימא דספק ספיקא עדיף מחזקה אחר המחילה מכבוד תורתו ראיה זו איני מכיר דהא דמהני התם ספק ספיקא אף במקום רוב דרצון היינו משום דאיכא נמי חזקת היתר בהדי והא דקשיא להו לתוס' מעיקרא דאפי' בספק ספיקא נמי תאסר ולא ניחא להו בטעמא דאיכא תרתי ספק ספיקא וחזקה היינו משום דעיקר קושית התוס' דאין כאן ס"ס כלל דדבר שאינו מצוי לא מיקרי ספק כמו שכתבו הפוסקים אף שבחיבורי שדיתי בה נרגא מ"מ התוס' לשיטתייהו מקשו שפיר אבל לאחר שתירצו דמיקרי ספק המצוי מדאורייתא אלא דרבנן החמירו ומיהו הקילו הכא כיון דאיכא ס"ס בהדי חזקה:

ובמה שכתב רו"ם פא"מ דס"ס עדיף מרובא מדמהני בממון כבר כתבתי לעיל באריכות מצד אחד אלא דבלא"ה נ"ל לפי דברי התוס' כמו שכתבתי בקונטרס הראשון באחד משני פנים או משום דמהני ס"ס בממון בהדי ברי ושמא ע"י צירוף ומה שהקשה רום מע"ל כת"ר מ"ל להתוס' להקשות בפשיטות ולחלק דמהני בכה"ג וודאי לא קשה מידי דהא מייתי התוס' דאי' לדבריהם מסוגיא דלקמן במשארסתני נאנסתי דמהני ספק ספיקא ועכ"פ מהני ע"י צירוף. ועוד דעיקר דברי הראשונים אפי' בלא סברא דצירוף אכתי ה"ל שמא גרוע ואין כוונתי להאי שמא גרוע שהובא בהגהת אשר"י דהיינו מטעמא דלא ה"ל למידע דשמא גרוע כי האי וודאי עדיף מהאי טעמא גופא וחשיב כמו ברי כמ"ש התוספות בכמה דוכתיה דלשון גרוע בזה לשון מושאל הוא משא"כ השמא גרוע שכתבתי היינו משום דה"ל שמא דשמא דלעולם אין הבעל יכול ליפטר אף בספק אחד אם לא שיטעון שמא פתח פתוח מצאתי שאני בקי ושמא זינתה ברצון וטענה כי האי וודאי ה"ל טענות שמא גרוע וכ"ע מודו כדפרישת:

ובמה שכתב רום פא"מ כת"ר על מה שכתבתי דבריש פרק האשה שנתארמלה איתא דהיכא דאיכא ברי ושמא בהדי רובא מוציאין ממון ונסתפק פא"מ היכא רמיזא ועתה אפרש דברי דאדרבה לכאורה לא הוצרכתי להביא מר"פ האשה שנתארמלה אלא דהכי משמע נמי בפ"ק בסוגיא דמשארסתני נאנסתי דמקשה בגמ' לימא ר' הונא ור' יהודא כר"ג ור"י ור' יוחנן דאמרי כרבי יהושע ומסיק הש"ס אמר לך ר' יוחנן אנא דאמרי אפי' כרבן גמליאל עד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא משום דאיכא חזקה וא"כ משמע להדי' דברי ושמא בהדי חזקה מהני והכי קי"ל א"כ כ"ש דמהני ברי ושמא בהדי רובא דהא רובא וחזקה רובא עדיף אלא משום דאיכא נמי התם שינוי' אחרינא דטעמא דר"ג משום מיגו וע"ז כתבתי דע"כ שנוי' דחזקה עיקר מדהקשה הש"ס דר"פ האשה שנתארמלה לימא דלא כר"ג דאי כר"ג איהי מהימנא וע"כ משום חזקה כמ"ש שם רש"י ותוס' דלא שייך מיגו התם אלא כולא שקלא וטריא דר"פ האשה ונתארמלה בהכי רהטא מטעמא דחזקה ומסיק עלה נמי ע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא ברי ושמא וע"כ היינו משום דאיכא תרתי ברי ושמא וחזקה כדמסקינן לעיל דלא תיקשי הלכתא אהלכתא והיינו כמו דאמרינן התם ודקארי לי' מאי קארי לי' כיון דאיכא רוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי והיינו נמי משום דרובא עדיף מחזקה:

ומה שהקשה רום פא"מ כת"ר עלי דא"כ אין צריכין התוס' לידחק שם בקושי' דרוב נשים בתולות נישאת דלרב פריך דאליבא דכ"ע שייך קושי' זו לדידי והנר' שכוונת רום פא"מ כת"ר דשייך לאקשויי לכ"ע מבבא דנתארמלה שהיורשין טוענין שמא והיא טוענת ברי וכבר הרגשתי בזה בחיבורי וכתבתי דלהתוס' משמע דכל השקליא וטריא אדלעיל סמיך דקאי אבבא דנתגרשה שהבעל טוען ברי אלא דאפ"ה העליתי בחיבורי בראיות ברורות דהמקשה מקשה אליבא דכ"ע משום דרוב נשים בתולות נישאת מסייע לחזקת בתולה וכל היכא דהרוב מסייע לחזקת הגוף לכ"ע הולכין בממון אחר הרוב וכן כתב בעל המאור שם בהדיא וכמדומה לי שגם רום פא"מ נתכווין לזה ובאמת יש להקשות כן על דברי התוס' בלא"ה מנא להו דלרב פריך דבפשיטות מצינן למימר דשמואל נמי מודה בחזקה בהדי רובא דמהני כי היכא דמהני חזקה בהדי ברי ושמא ולענין ממון רובא וברי ושמא כי הדדי נינהו כדאיתא להדיא בריש פרק הפרה. ואף שהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב דבההוא דאלמנה נשאתיך לא שייך לאוקמי אחוקה יעיין שם וכבר הרביתי לתמוה עליו דלדבריו לא ידעתי לפרש כלל הסוגיא דפרק האשה שנתארמלה דמקשה לימא דלא כרבן גמליאל וע"כ היינו משום חזקה כמו שפי' רש"י להדיא ומדשתקו התוס' ע"כ הכי מפרשי ואם נדחק לפרש לדברי הרמב"ן ז"ל דמעיקרא נמי לא מקשה אלא מהאי סברא דרובא עדיף מחזקה א"כ הוי לי' לשנויי' כדלקמן דרוב נשים בתולות נישאת לא הוי רובא דאדרבא חב הניש' הבתול' יש לה קול ומאי משני נמי התם דאיכא ברי ושמא דדחינן לעיל ה"ל לשנויי בפשיטות שאני התם דאיכא חזקה ומאי קאמר נמי דקארי ליה מאי קארי ליה כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי ומאי שיאטא דברי ושמא הכא כיון דלרב מקשה הא אית ליה בהדיא הולכין אחר הרוב בממון וא"כ היינו קושיא דלקמן דרך כלל לא זכיתי להכין דברי הרמב"ן ז"ל בזה ומאי דמייתי הרמב"ן ראייה מהירושלמי מילתא אחריתי היא כחזקה דאתיא מכח אומדנא כמו שפי' הרשב"א ז"ל בריש פרק המוכר פירות דאיירי הש"ס בחזקה כי האי ואנן התם נמי לא קי"ל כרב אחא בגמל האוחר בין הגמלים:

ובמה דפשיטא ליה למר דניהי דהרשב"א ז"ל ס"ל דאע"ג דרובא עדיף מדחזקה מדאורייתא אפ"ה מדרבנן ה"ל כפלגא ופלגא והיינו משום דהמיעוט מסייע לחזקה משא"כ בס"ס לא שייך האי סברא דסמוך מיעוטא וכבר כתבתי דע"כ שכן סברת הש"ך במאי דמחמיר בס"ס לענין שחיטה וכיוצא בזה היינו מה"ט גופא דמדרבנן מיהא אסור כמו ברובא וחזקה דבס"ס נמי שייך מיעוטא דהא הפרי חדש גופא כתב בטעם הש"ס דהוי כי רוב דהספק הראשון ה"ל כפלגא ופלגא והספק השני מכריעו לרוב וא"כ וודאי איכא מיעוטא דספק הראשון והשני מסייע לחזקה דאל"כ לא ידעתי ליישב סברת הש"ך דלמאי דאית לי עיקר הראיה של הרשב"א דספק ספיקא עדיף מרובא דזו הראייה לאו משבשתא היא לפי שיטתו דהא מגמ' ערוכה דייק לה למאי דלא נחית להנך סברות שכתבתי וא"כ כיון דמדאורייתא רוב עדיף אף מחזקה גמורה ה"ה לספק ספיקא אע"כ דאפ"ה מדרבנן איירי הש"ך דאסור:

ומה שהקשה פא"מ כת"ר עלי מסוגיא דפתח פתוח דמשמע דמהני ס"ס אף בדאיתחזק איסורא דהא כתבו התוס' דאדרבא אוקמא בחזקת הגוף לא ידענא מאי קשיא ליה למר דהתוספת לא כתבו דחזקת הגוף חשיב בוודאי חזקה גמורה אלא דאוקי חזקה לגבי חזקה וה"ל פלגא ופלגא ומקשה הש"ס שפיר ואמאי ס"ס הוא ולפמ"ש לעיל אף למאי דס"ד מעיקרא דחד ספק הוא דאיכא אפ"ה מדאורייתא אוקמא בחזקת היתר ומדרבנן הוא דאסור וכדמוכח שם מלשון התוס' בד"ה ואיבעית אימא דרוב דרצון לאו רוב גמור הוא וא"כ מספק דאונס ספק ברצון לחוד שריא מדאורייתא אף אם זינתה תחתיו אלא מדרבנן אסורה ומקשה שפיר דכיון דאיכא נמי ספק ספיקט אף מדרבנן שריא:

ומה שכתב פא"מ כת"ר כמתמיה עלי' על מה שעלה בדעתי למילף איסור מטומאה בזה תמה אני וכי כך אני בעיניו שנעלם ממני הלכה זו דלא ילפינן איסור מטומאה שכל הש"ס מלא מזה והלא כבר הרגשתי בזה ודקדקתי לכתוב דטומאה דמי טפי לאיסורא ועיקר כוונתי להשיג על הפרי חדש דבעי למילף הא מילתא דס"ס עדיף מרוהא מדיני ממונות אע"ג דאיסורא מממונא לא ילפיכן כלל כדאשכחן בהא מילתא גופא דאף דהולכין באיסורין אחר הרוב אפ"ה אין הולכין בממון

אחר הרוב אלא דאפ"ה רוצה בעל פרי חדש למילף כה"ג דלאו איסורא מממונא יליף אלא בגילוי מלתא בעלמא דאשכחן מיהו בשום דוכתא דס"ס מהני אף במקום דלא מהני רובא וע"ז השגתי עליו יפה דאדרבה שייך טפי לומר דס"ס לא הוי כי רובא דס"ס לא מהני בטומאה ורוב מהני ואע"ג דהלכתא גמירי לה בחד ספק אפ"ה שני לן בין רובא לס"ס מסברא ומה שכתבתי דדמי טפי כוונתי דהא לענין עיקר מילתא דאזלינן בתר חזקה באיסורין ילפינן בפ"ק דחולין מטומאה משא"כ לענין איסורא מממונא וודאי לא ילפינן כלל וכבר העליתי בעזה"י בריש מסכת נידה דעיקר מילתא דספק טומאה ברה"י הלכתא גמירי לה היינו לענין דלא מהני חזקת היתר וחזקת טהרות לענין טומאה הא לשאר מילי ילפינן מסוטה כדמוכח התם כולה סוגיא דרמי חביות אמקוה:

ומה שכתב פא"מ כת"ר דלטעמי' דידי דרוב עדיף מספק ספיקא תיקשי מדר"מ אדר"מ כו' לא ידענא מאי קשיא ליה למר דאדרבא מהכא סייעתא טובא למאי שכתבתי דלרבנן נמי לא מקילינן בס"ס מן התורה כלל אלא היכא דבלא"ה שרי מדאוריי' בדאיכא חזקת היתר והיינו נמי דמקשה הש"ס בפשיטות אדר"א מפ"פ ואמאי והא ס"ס הוא כיון דבספק באונס ספק ברצון לחוד שריא מדאורייתא דאוקמי אחזקת היתר כדמקשו התוס' דרוב דרצון לא הוי אלא חומרא דרבנן:

ובלא"ה לא ידענא מאי קשיא ליה למר מדר"מ מס"ס טפי מחזקה גופא דאע"ג דקי"ל רוב וחוזקה רובא עדיף אפ"ה לר"מ הוי איפכא כיון דלדידי' לא ילפינן מאחרי רבים להטות אלא רובא דאיתא קמן א"כ בפשיטות מצינן למימר דמה"ט גופא אלים ס"ס מרובא. משא"כ לדידן דרוב דאורייתא אין לנו שום סברא לומר דס"ס עדיף כיון דלא רמיזא באורייתא כדפירשתי בקונטרס הראשון:

ומאי דקשיא ליה נמי למר מהא דקשיא להתוס' בד"ה אי למית' לה כתובה דאמאי מפסדת כתובתה והא ס"ס הוא ולא מוקי לה כר"מ אף שכבר נתיישב בסמוך אפ"ה בלא"ה לא קשה מידי לפמ"ש לעיל דדברי התוס' מוכרחין מן הש"ס גופא דלמאי דבעי למימר אי למיתב לה כתובה ע"כ הוי צריך לאוקמי כר"י ועוד דהתוס' הביאו ראייה מאידך מתני' דלקמן במשארסתני נאנסתי דמהני ס"ס בממון לרבי יהושע:

ובמה שכתב פאכת"ר להביא ראיה מסתם כלי עכו"ם דאע"ג שחזקה שבולעים מאיסור אפ"ה התירו הפוסקים מטעם ספק ספיקא. אחר המחילה מכבוד תורתו דמר איני מכיר ראיה זו שהרי על גוף הכלים של עכו"ם אין אנו דנין להתירן דבחזקת איסור הן כבתחילתן אלא שאנו דנין על המאכל שנתבשל בתוכן והתבשיל וודאי ה"ל חזקת היתר גמור קודם שנתבשל ומש"ה מוקמינן להו אחזקת היתר דמעיקרא אף מדרבנן כיון דאיכא ס"ס. ואם כונת פאכת"ר אמאי דאמרינן בגמ' גיעולי עכו"ם חידוש הוא היינו דמשמע דמדינא אף הכלי מותר בלא הגעלה התם וודאי לאו מטעם ס"ס הוא אלא משום דמשמע ליה דאפי' באותן כלים שבוודאי לא הוי בני יומן ציוה להגעיל דסתמא דמלתא הכי הוי בכלי מדין שכבר עברו כמה ימים וא"כ ע"כ חידוש הוא ולמאן דקאמר לא אסרה התורה אלא כלי בני יומן פשיטא דא"ש:

בהא נחתי ובהא סלקי דלגופא דמלתא הא מודה מר דבחזקה גמורה אין לסמוך אס"ס שזה עיקר הדין והיסוד שעליו אני דן ולכך אני תמה בהא דסיים מר שהפוסקים האחרונים מאריכין בדינים אלו, ולפמ"ש אדרבה ע"ז אני קורא מלא שכמה וכמה מגדולי האחרונים כתבו להתיר אף באיסור אשת איש מטעם ס"ס כגון בעגונא דאיתתא דאיכא חזקת א"א וחזקת שהוא חי ואפ"ה כמעט שכולם כאחד הסכימו בראייה זו של הרשב"א ז"ל דס"ס עדיף מרובא וכמ"ש דאף הש"ך וסייעתו שכתבו דתשובת הרשב"א משבשתא היא אפ"ה עיקר ראי' זו לא השיבו דבר. אמנם אחר המחילה מעצמותיו הקדושים של הרשב"א ז"ל ומכבוד תורתו הרמה והנשאה אין מקום לראייתו מתלת טעמי רברבי אי משום דמה שכתב דרוב לא מהני ביוחסין לאו משום גריעותא דרובא מס"ס אלא משום גזירה דרוב העיר דה"ל קבוע ואי משום דהא דמהני ס"ס ביוחסין אינו אלא משום דאיכא נמי רוב וחזקה בהדי ספק ספיקא. ועוד בה שלישיה שכל דברי הרשב"א ז"ל אף לפי דבריו אינן אלא אליבא דר' יהושע דאלים ליה ס"ס משא"כ לרבן גמליאל דקי"ל כוותיה דקיל ליה ספק ספיקא אף מברי ושמא כ"ש דקיל ס"ס מרובא היכא דליכא הך גזירה דקבוע וא"כ כיון שנתרועע היסוד נפל הבנין דאין לנו מעתה שום ראיה לומר דספק ספיקא עדיף מחזקה וכ"ש מרובא וא"כ לפ"ז כל המתיר ע"פ ס"ס כמה פגע ונוגע באיסור דאורייתא וודאי דהא חזקה מדאורייתא כוודאי חשוב וכ"ש איסור אשת איש שקרוב להרבות ממזרים בישראל ח"ו, לכך נכנסתי בעובי הקורא אחר קורא והאריכו' בדבר זה אינו למותר לאשר עיני ראו ולא זר ואזני שמעו דרבנן דהשתא מאותן מחבלי כרמים שלא הגיעו להוראה עבדי עובדא בנפשייהו בלא עמל ובלא יגיעה שמו אותותם אותות ומתחילי בתחילת הוראתם לקלקולא ע"י שממציאין ענייני ספק ספיקא במחלוקת הפוסקים והדבר אצלם כגופי התורה ואין משגיחין בפרטים אשר לא כדת של תורה כדמסיק הש"ך גופא בסוף כללי הס"ס אף לפי שיטתו דלא נחית למה שכתבתי דאין להם עיקר מן התורה ואין רצוני להטריח את הצדיק בתיבות הרבה לכן אקצר כעת וה' ימיו יאריך ומחיי חיים יתן לו חיים ארוכים ומתוקנים ויהא רעוא דלחזי שתא חדתא בכל מילי מעליותא והשוכן בשמי מעונה ישקיף עליו ברב חסדא ורב חנינא, בזה ראש השנה, כ"ד אוהבו נאמנו בלב ונפש כל הימים הדש"ת נאם הצעיר יעקב יושע מקראקא:

· מעבר לתחילת הדף

---

---

שולי הגליון

---

---