שו"ת הרשב"א/א/תא

שו"ת הרשב"א ‏ א תא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ת"א

שאלת עוד, ספק ספיקא דקיימא לן דמותר אם נאמר כן אפילו במקום דאיתחזק איסורא אם לאו, ואם תאמר מותר מה נעשה לאותה שאמרו בפרק בכל מערבין דאפילו בספקא דרבנן היכא דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא, ואם תאמר אסיר תרוץ לי הא דאמרינן בפרק קמא דכתובות דקיל ספקא ספיקא מרוב, דרוב אינו מתיר ביוחסין וספקא ספיקא מתיר, ובשחיטה מתיר כדאיתא בההיא דמצא גדייו ותרנגוליו.

תשובה. בעיקר שאלתך דספק ספקא, הריני צריך להאריך עמך לפי שיש לפרש בענין דברים שאין עניינו של זה כענינו של זה, אבל תחילה אדון עמך על אותן שהקשו לך לאסור ולהתיר אותה שבפרק בכל מערבין שאמרה כמדומה אני שנתכוונת לאותה שנחלקו בדרבי מאיר ורבי יוסי בשנטמא בטומאה קלה וטבל ספק בשל מ' ספק בשל שאין בו מ', דרבי מאיר אומר טהור רבי יוסי אומר טמא, וקיי"ל כרבי יוסי ואם זו היא שאמרת הא דאמרינן התם דטעמיה דרבי יוסי דעביד לה כשל תורה הואיל ואית ליה עיקר בדאורייתא והוה כספיקא דאורייתא ולחומרא.

וההיא דמצא גדייו ותרנגוליו שחוטין לא שייכא בדין ספק ספיקא, דספק ספיקא ליכא התם דהא ליכא ספקא אלא אם שחטה אחד מן הכשרים בשחיטה אם לאו, ואולי אותה דאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט היתה כוונתך לומר, וסבירא לך דהתם משום ספק ספיקא שרינן למאן דאמר אין חזקת שליח עושה שליחותו, וליתא דהתם באין באומר לשלוחו בין במצא גדייו ותרנגוליו שחוטין, עיקר טעמא משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.

וההיא דכתובות פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע היא וכולה במעלת יוחסין לבד דלרבן גמליאל חמירי ליה יוחסין דאפילו במקוה ספקא ספיקא כאלמנת עיסה דרובה של משפחה כשרין שאין הפסול אלא מחמת ספק חלל אחד שנטמע בה ואיכא בכל חדא וחדא ספק ספקא, פסול, וכן בתרי רובי כמעשה דתינוקת שירדה למלאת מים מן העין דאיכא תרי רובי, ואפילו הכי לא מכשרינן ליה אלא אליבא דרבי יהושע דבזו רבן גמליאל לחומרא ורבי יהושע לקולא וכמו שפירש רש"י ז"ל, וכמו שנראה, אלא דרבי יהושע שנראה גם מדברי הרב אלפסי ז"ל, וכן אני סבור וכמו שפירשתי אותה שמועה בראיות ברורות, ולרבי יהושע אפילו ליוחסין קיל ליה ספקא ספיקא ואפילו בשמא כשאר איסורי תורה ומקל גם כן בתרי רובי כבתרי ספקי ומחמיר בחד רובא ואע"ג דבשאר איסורי תורה חד רובא כתרי רובא ולעולם בעלמא בין למר בין למר בתרי ספקי להקל, וכן נמי בחד רובא דרובא דאורייתא היא, וכדאיתא בריש פרק קמא דחולין .

עוד אני רואה תמה בדברים אחר ששאלתך בספק ספיקא בדאיתחזק איסורא בההיא דכתובות היכא איתחזק איסורא דהתם ודאי לא איתחזק איסורא אלא ספק איסורא דהא ספק חלל אחד הוא שנטמא במשפחה ואם אתה קורא איתחזק איסורא כל שנתערב בדבר שהחזקנו אותו באיסור מחמת תערובתו ואע"פ שאין חזקת איסורו אלא מן הספק אם כן הרי שאלתך מתבררת מכל שכן מטבעת של עבודה זרה שנפלה לרבוא ורבוא לרבוא שני כולן מותרין כרבי שמעון, וכרב יהודה דאית ליה הכי משמיה דרב ואפילו בעבודה זרה וכל שאר האיסורין אפילו לשמואל כדאיתא בריש פרק כל הזבחים שנתערבו , ואע"ג דאירחוק בדרך זה ודאי איסור של עבודה זרה, ומעתה נתברר עיקר השאלה דאפילו בדאיתחזק איסורא מתירין בו ספק ספקא ואפילו בעבודה זרה חמורה.

ועוד מדאמרינן בפרק קמא דכתובות אמר רבי אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו, ואקשינן עליה אמאי ספק ספקא הוא, ועוד דאפילו למאי דאוקמה לדרב אלעזר באשת כהן ובאשת ישראל שקדשה אביה כשהיא קטנה, הקשו הראשונים ז"ל דאכתי איכא ספק ספקא אפילו באשת כהן קודם שנתארסה ספק לאחר שנתארסה ואם תאמר לאחר שנתארסה ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ וכן באשת ישראל ספק דרוסה איש ספק מוכת עץ אם תמצא לומר דרוסת איש ספק באונס ספק ברצון, והוצרכנו לתרץ דמוכת עץ לא שכיחא וכדאיתא בירושלמי גבי אם יש איש שיצאה בהינומא כתובתה מאתים וחש לומר שמא מוכת עץ אמר רבי יוחנן לא חשו לדבר שאינו מצוי.

ואל תשיבני מדרב הונא דאמר בפרק קמא דחולין בדק סכין ושחט ונמצאת פגומה הרי זו אסורה דאימר בעור נפגמה, ואמרינן התם דעובדא הות דשחט תריסר חיותא ונמצאת סכין פגומה ואתא קמיה דרב יוסף ואסר ושיילינן התם כמאן אילימא כרב הונא ואפילו בקמייתא, ומינה שמעינן דאע"ג דבקמייתא איכא ספק ספקא ספקא בדקמייתא ספק בבתרייתא ואם תמצא לומר בקמייתא כרב הונא משום דאזיל לטעמיה דאמר בהמה בחייה באיסור עומדת עד שיודע לך ודאי נשחטה ואפילו שיבר בה עצמות.

ותדע לך עוד ואפשר דאלים היתרו יותר מרוב דהא רבי יהושע לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשר ספק ספיקא, וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רובא להתיר בכל איסורין שבתורה ואפילו בדאיתחזק איסור' כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של היתר הוא הדין בתרי ספקא דשרי ואפי' בדאיתחזק איסורא.

ומ"מ עוד יש לעיין בספק ספקא אם נאמר כן דוקא בס"ס ע"י שני תערובות כטבעת של עבודה זרה שנפלה לרבוא ומרבוא לרבוא או אפילו שלא במקום שני תערובות, וזו מחלוקת בין שני גדולי עולם רבינו תם ז"ל ורבינו יצחק הזקן ז"ל, ועיקר מחלוקתן באותה ששנינו בריש פרק קמא דביצה אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת בית שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה וספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות, ורבינו יצחק ז"ל פירש דהאי נתערבה באלף דקתני אספקה קאי ואע"ג דאית בכל הני באותו תערובת תרי ספיקי, ספק זו היא אותה שנתערבה כאן ספק מן האחרות ואם תמצא לומר אותה שנתערבה כאן היא גופה מותרת היא דאימר קודם שקידש היום נולדה אלא שאין לדון אותה גופה בהיתר שהרי באה לפניך ואסרתה ואחר שאסרתה היאך אתה אומר עכשיו שנתערבה שמא מותרת היא, אבל בשני תערובות הוי ספק ספקה, ודאי לפי שאני יכול לומר בכל אחד שבתערובות השני ספק ספקא גמור, ספק זה שאני נוטל מרבוא שני אימא אותו שנפל כאן מהרבוא ראשון ואם תמצא לומר זה שנפל כאן אותו ממש שנפל שם לא זהו אותו האסור שנפל שם.

ורבינו תם ז"ל פירש נתערבה באלף אודאה קאי דהשתא ליכא אלא חדא ספקא אבל ספק ספקא כולן מותרות משום דבכל חדא וחדא איכא תרי ספקי וכמו שכתבתי, ולזה דעתי נוטה להלכה וכדמוכחן לי שמעתא דרבי אליעזר דאקשינן עליה והא ספק ספיקא הוא ואע"ג דהתם ליכא ספק תערובות ועוד אלמנת עיסה שהיא מחמת ספק חלל שנטמע במשפחה ושרי לה רבי יהושע משום ספק ספקא.

· מעבר לתחילת הדף