שבות יעקב/ג/קיט
|
< הקודם · הבא > |
ממורה אחד ממדינת עלזוס
למי כל חמדת ישראל חמדה גנוזה עטרת תפארת הרבני' אב שבחכמה אביר הרועים אבי חוזה צפנת פענח ומפשר תעלומות ה"ה אדוני מחו' הוא ניהו ראש לכל המורים והורים הר המוריה מרא דארעא ומרא דשמעתי' הרב הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר יעקב נר"ו יאיר ולהעלות תמיד:
אחר הקידה והשתחוי' נגד רום הדרת כת"ר הנה באתי במגלת ספר אליו ונא אל יהי' לו טורח כי תורה היא וללמוד אני צריך כי זה איזה ימים אשר בא לפני המעשה במדינתינו דבר זר. ודבר גדול למעשה להבין ולהורות באחד שמו הירשל והי' חזן בישוב אינגווילר איזה שנים והיה מתגורר בבית בה"ב שמו רפאל והנער הירשל הנ"ל הוציא קול קידושין על הבתולה בת רפאל הנ"ל ואמר שקדשה כי נתן לה מטבע של כסף לפני שני עדים והיא מכחשת את העדים ואמרה שמעולם לא קבלה מן הירשל הנ"ל שום דבר והנה אציגה לפני רום הדרת כת"ר דברי עדות מה שהעידו לפנינו ב"ד ועתה יורינו המורה לצדקה מה יהא משפט הנערה הזאת אם יש חשש קידושין להצריכה גט או לא כיון שיש הכחשת רבות בין העדים:
וזה יצא ראשונה העד ליב העיד שהי' ביום ב' דר"ח ועד השני העיד שהי' ביום א' דר"ח והכחשה זו בחקירות הוא ועדותן בטילה כמבואר בח"מ דבסתם דנין אותן כאלו אמרו לא כי ואף דאיכא למימר דתרווייהו אחד מסהדי וטעה בעבורא דירחי וימי השבוע לא הזכירו בעדותן וגם הנבל לא הזכיר בטענות שלו באיזה יום הי' הקידושין רק אמר סתם בר"ח תמוז תפ"ט לפ"ק הי' הקידושין וא"כ לא הוי כאן הכחשה כלל ואף שמבואר בדברי הרמב"ם פ"ב מהל' עדות וז"ל אחד אומר ברביעי בשבת בשני לחודש והשני אוער ברביעי בשבת בשלשה לחדש עכ"ל ומשמע דדוקא אם שיילינן לעדים באיזה יום ומכוונין ליום אחד ש"מ זה ידע בעבורו של חדש וזה לא ידע משא"כ בנ"ד שלא הזכירו יום השבוע דהוי עדות מוכחשת ולא אמרינן דטעו בעבורא דירחא:
אמנם משום הא לא תברא די"ל מ"ש הרמב"ם דשניהם מכוונין ליום אחד משום דקשיא ליה קושיות התוס' בסנהדרין ובפסחים ד"ה שזה יודע בעבורא דירחא קשה מה אלו דייקינן וכו' עד ונקטליה מספיקא ותירצו כיון דשיילינן באיזה יום ומכוונת ש"מ דזה ידע עכ"ל התוס' ומטעם זה כתב הרמב"ם ז"ל שכיוונו ליום דאל"כ לא קטלינן להו מספיקא משא"כ בנ"ד אפשר לומר דחיישינן לקידושין אף שלא הזכירו העדים באיזה יום הי' ותלינן טעותם בעבורא דירחי ועדותן קיימת וכן משמע מדברי ב"י בח"מ וז"ל חזינן אי איכא למימר דטעו חד מינייהו בזימנא דהלוואה כגון שאמר האחד וכו' עד דתרווייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעיבורא דירחא עכ"ל הרי אף שלא הזכירו עדותן באיזה יום בשבוע ואפ"ה תלינן טעותא בעבורא דירחא משא"כ בדיני נפשות לא תלינן בעבורא דירחא אלא דוקא היכא דכוונו שניהם ליום א' וכן משמע בד"מ ובסמ"ע אכן י"ל ולהקל בנ"ד ולומר דהוי עדותן מוכחשת ובה"ג דאחד אומר ביום ראשון דר"ח הוי המעשה והשני אומר ביום שני דר"ח הוי המעשה לא שייך כלל לומר דטעו בעבורא דירחא ועד כאן לא קאמר התנא אלא אחד אומר בשנים בחודש והשני אומר בשלשה בחדש דשם י"ל דטעי בעיבורא דירחא ותלינן לומר שזה שאמר בשלשה בחדש הי' המעשה לא ידע שחדש שעבר נתעבר והתחיל למנות ימי חדש הזה מיום ראשון דר"ח נמצא דהלוואה נעשה בשלשה בחדש וכן העד השני משא"כ בנ"ד דשניה' הי' יודעין דר"ח תמוז הי' שני ימים וזה אמר יום א' דר"ח הוי וזה אמר ביום ב' דר"ח זה הוי ודאי הכחשה גמורה ולא שייך בכה"ג דטעו בעבורא דירחא וספק ב' עומד לפני באשר שהעד השני העיד מתחילה בסתם לפנינו ב"ד שהנער הירשל קידש את הבתולה קינל הנ"ל בר"ח תמוז ואח"כ הולכין לבה"כ והתפללנו תפלת מנחה וערבית חזרנו וחקרנו העד שמעון באיזה יום של הי' הקדושין ביום ראשון או ביום שני של ראש חודש תמוז והשיב שביום ראשון של הי' הקידושין ונולד לנו בזה תרי ספיקות ספק ראשון מאחר שהעיד בתחלה בסתם בר"ח ויש ליישב עדותם שזה שהעיד שמעון שמעשה קידושין הי' בר"ח כוונתו הי' על יום ב' דר"ח אף שמבואר בתשוב' הרשב"א הובא בח"מ סימן ע"ג ובי"ד בהל' נדרים שר"ח סתם יש לפרש ג"כ על יום ראשון דר"ח דקרי לי' אינשי ריש ירחי מ"מ יש לפרש ג"כ על יום ב' דר"ח דשניהם יומא אריכת' וכן מבואר בס"ק ומה שמפרש העד שמעון אח"כ בעדותן שהי' קידושין ביום ראשון דר"ח הוי אחר כדי דיבור וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
איברא כד מעיינין שפיר הא לאו מילתא היא ולא שייך בנ"ד כיון שהגיד וכו' לפי שבנ"ד הוא דין מרומה כי הלך במחשכים לקדש בת ישראל וכן מבואר בתשובת מהרא"ם שזה נקרא דין מרומה וכן היכי דהיא מכחשת כמו בנ"ד ובזה אפילו בעדי נשים בעינן דרישה וחקירה וכן כתב בתשובת מהר"ם אלשקר וסיים שם בשם ריב"ש וז"ל וכל שאין צריכין דריש' וחקיר' ועדיין לא דרשו יכולין לחזו' בהם עכ"ל וא"כ בנ"ד שלא דרשנו וחקרנו מתחל' העד שמעון אשר העיד מתחלה סתם ר"ח ואחר כדי דיבור דרשנו אותו ופי' ביום א' דר"ח הי' הקידושין לא שייך בזה כיון שהגיד וכו' דלא הוהגדה כלל ואף שהרא"ה הלוי וסיעתו סוברים שדעת הרמב"ם בהל' עדות נוחה אפילו בדין מרומה שצריך דרישה וחקירה מ"מ אין העדות בטל בשביל שלא נעשה דרישה וחקירה אלא לומר דבדין מרומה מוטל על הדיין לדרוש ולחקור לכתחלה וכן דעת רוב הפוסקים וכן מבואר בש"ע ח"מ סי' ט"ז וא"כ בנ"ד שייך שפיר כיון שהגיד וכו':
איברא ראיתי שהרב הגדול ר' חיים שבתי בתשובה הקיל בדבר זה ודעתו נוטה אף לשיטת הרא"ה הלה וסייעתו בדין מרומה אם לא דרשו וחקרו יכולין לחזור בהם ואי לאו דמסתפינא להכניס ראשי בין ההרים הגדולים הייתי אומר דמפשטיות הסוגיא בסנהדרין משמע דבדין מרומה כמו בנ"ד הוא כדיני נפשות ממש ואם לא נעשה דרישה וחקירה העדות בטל לגמרי ומה שהעיד שמעון באחרונה הוא עיקר והוי הכחשה גמורה בינו לבין העד הראשון ליב וראיות הרא"ה הלוי וסייעתו מש"ס כתובות מן אבא ובר בריה דקים ליה בגוויה מלתא הוא וכו' ע"ש אינה מוכרחת די"ל דסוגיא דכתובת אזלא אליבא דר' יוחנן בפ' איזה נשך דאמר גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והוא מפרש המתני' דשטרי חוב המוקדמין פסולין היינו דעדי' עצמן החתומין אומרי' שהקדימו הזמן מחמת אונס נפשות אליבא דר"י לא מקשי הש"ס בסנהדרין מידי מהאי מתני' אמתני' דסנהדרין ואין אנו צריכן כלל לתירוץ רב פפא דיש חילוק בין דין מרומה וכו' כמבואר בחדושי מהר"ם מלובלין יע"ש ואף שעדיין קשה רומי' מברייתא דשמיטה אמתניתין דסנהדרין מ"מ פשוט לישנא דש"ס סנהדרין מתניתין לא קשיא אהדדי משמע דעיקר קושי' דוקא על רומיא דמשניות וכן מדייק רש"י שם מ"מ קשי' מתני' קשיות אהדדי ובאמת הברייתא אפשר לומר דאתיא כר"מ דפליג אמתני' דידן כמבואר בש"ס דסנהדרין דף ל"ד ע"ב קסבר דיני ממונות גומרין דוקא ביום וא"כ אפשר לומר בהא נמי פליג דלא בעי דרישה וחקירה בדיני ממונות אבל קושי' הש"ס הוא דוקא על סתמא דמתני' דקשי' אהדדי ועם זה אפשר ליישב קושי' תוס' על רש"י שם ובר מן כל דין אין זה מקרי כיון שהגיד וכו' כיון שלא העיד באחרונה היפך מה שאמר בראשונה כמבואר בח"מ סי' ד"ט וא"כ מה שהעיד שמעון באחרונה הוא עיקר והוי הכחשה גמורה:
ספק השני מה שהעיד שמעון באחרונה שהי' בב"ד ביום ראשון דר"ח כבר היה לילה ואין מקבלין עדות בלילה וא"כ מה שהעיד באחרונה הוי כמו שהעיד חוץ לב"ד לפי שדין אין כאן הגדה אין כאן לפי שאין דנין בלילה ואין כאן אלא מה שהעיד בב"ד בתחלה שהי' בר"ח סתם ולא הוי הכחשה בינו לבין עד ליב ואף שבנ"ד קבלו עלי הם בעלי דיני' בפירוש לקבל עדות בלילה ובה"ג מקבלין אפי' לכתחלה כמבואר בח"מ סי' כ"ט ע"ש:
מ"מ יש לפקפק וי"ל דוקא בדיני ממונות הדין כן משא"כ גבי קידושין לדעת הר"ן שדיני קדושין דומה לדיני נפשות ובדיני נפשות אם דנו בלילה הדין בטל אף אם קבלו בעלי דיני' עליהם שידונו בלילה וכסתם מתני' דיני נפשות דנו ביום וגומרין ביום ואף בתשובת מהר"מ סי' כ"ח מבואר בדיני ממונות אם נתרצו בעלי דינים לדון בלילה מותר לדונם אפי' תחלת דין בפירוש אתמר במשנה דיני ממונות דנין ביום ש"מ דמהני קבלת בעלי דינים וא"כ יש לומר ה"ה דבדיני נפשות מהני קבלת בעלי דינים:
אמנם הא לאו מילתא היא דמה שמהני בדיני ממונות קבלת בעלי דינים בלילה אפילו בתחלת דין היינו טעמא דלא גרע מקבלו עליהם קרוב או פסול משא"כ בדיני נפשות לא מהני כלל הקבלה מה שפסול מצד הדין וראיה לדבר בדיני ממונות אף למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ובעינן ג' דיינים ומ"מ אם קיבל עליו דיין א' דינו דין כמבואר בתוספת סנהדרין ד"ה דן אפילו יחידי ובדיני נפשות בעינן דוקא כ"ג כסתם משנה ובפחות מכ"ג אין דיניהם דין אף אם קבלו עליו דבעינן עדה שופטת ועדה מצלת וה"ה לכל מה שנ' בדיני נפשות עיכובא הוא:
איברא ראיתי הרבה רבוותא שחולקין על הר"ן וס"ל כהרשב"א דקידושין גרע טפי דאף לר"ע דחשיב בעידי מיתה בדיני נפשות הכא בקידושין לא חשיב דיני נפשות דהשתא מיהו לאו אדיני נפשות קא מסהדי וא"כ מהני קבלת בעלי דינים עליהם לקבל עדות בלילה ובנ"ד קבלו עליה' לקבל העדו' בלילה וא"כ הוי הכחש' ביניהם הכחשה שני' שבין העד ליב ועד שמעון היא בבדיקת העד ליב העיד שקידש אותה במטבע מזוהב ושמעון העיד שמטבע היתה לבן והנבל אמר שלא קדשה אלא פעם אחת במטבע איבר גולט בר"ח תמוז תפ"ט לאחר חצות היום לפני שני עדים המלמד ליב והמלמד שמעון בבית רפאל הנ"ל הרי שהעד שמעון הוכחש מפי הנבל עצמו ועדותן בטילה ואף שהעד ליב הגיד ג"כ שמטבע היתה מוזהב כמו שאמר הנבל הרי הבתולה קינל מכחשת העד כמו שבא בשאלה ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא זה מוסכ' מכל הפוסקים כמבואר בא"ע סי' מ"ב:
איברא ראיתי בקצת פוסקים באם אחד אמר מנה שחור הי' וא' אמר מנה לבן הי' ותובע תובע רק אחד מהם עדותן קיימת דטעו אינשא בהכי ומנ"ל לחלק בין לבן לשחור ללבן ומוזהב. ואף שעינינו רואות כי דברי' אלו הם שקר וכזב מכמה אומדנו' שהם סהדי שקרא כפי מה שאמר הנבל והעדים שקידשה בר"ח תמוז תפ"ט לפ"ק למה לא הוציא הקול תיכף והמתין שעברו ד' או ה' חדשים שיצא הקול ששידכו את הנערה לאיש אחר בא הנבל וחזר אחר עדי שקר ובלא"ה העדים בעצמם המה פוחזים אבל מי ומי יערב יחרף לבבו באומדנו' לעשות מעשה חול וה' הוא יודע ועד כמה הייתי חפץ שלא לטפל בענייני' כאלה מצד חומר ערוה החמורה וכשאני כותב בדברים האלה לבי ירא ורועד אך חזרתי לאחורי ואמרתי שאין ספק שרצון אלהים לבטל עצות פריצות הנועדים להתעולל עלילות ברשע לעשות בנות ישראל כשביות חרב ומה גם בנושא כזה כי דברים ניכרים כזו ב"י מ"מ אין לנו אלא מה שענינו רואות וכל מה שכתבתי בזה ח"ו לא להלכה ולא למעשה רק כתלמוד הנושא והנותן ומוסר דבריו לפני רבותיו ואדוני יביט וירא להיכן הדין נוטה ויאמר משפט הנערה כי ידעתי שאין אני כדאי להורות אפילו ביעותא בכותחא מכ"ש בענין גיטין וקידושין ואדוני הוא מאור הגולה ורוח אלהים קדישין אשתכחי' בי' ודברים אלו מוטל על שכמו ועל תשובתו הרמה אצפה ע"י מוקדם האפשרי ע"כ לשון השואל:
על מה ששאל מכ"ת הנה אף שלבי בל עמי כי הייתי מוטל על ערס דוי איזה ימים ה' ישלח לי רפואה ואף גם אמרו חכמנו ז"ל כי קאי בהאי מסכת' לא תשאלו במס' אחריתי מ"מ שלא להשיב פניו ריקם ובאהבתו אדלג שור ע"כ לא מנעתי להשיב לו תשובה בקצרה:
מה שעלה מתחלה בדעתו דזה הוא כטעה בעיבורא דירחא זה ודאי אינו לענ"ד דהוי כמו טעה בימי שבוע זה אומר שלישי בשבת וזה אומר ברביעת בשבת וזה דכ"ע מודו דהוי הכחשה גמורה כמבואר באחרונים, וכן מבואר להדיא בכ"מ בהל' עדות ועוד כיון שהגביות עדות נעשה אחר חצי חדש א"כ ליכא למטעי בטעות כי כב' ידוע שנתעברה החדש ולא טעה בהכי כמו שמבואר להדי' בסמ"ע סימן למ"ד ס"ק כ"ד ובש"כ ס"ק ט"ו אף שראיתי בסמ"ע בסימן מ"ג ס"ק ה' בש"ע כיון שכתב ברביעי בשבת כ"ב לתשרי ונמצא שאינו מכוון שרביעי בשבת של תשרי של אותה שנה הי' בארבע ועשרים אפ"ה כשר ופי' שם הסמ"ע ס"ק ח' די"ל שסופר טעה לפי שלא הי' בקי בעיבורא דירחי הלא אף בתר רוב החדש נמי אמרינן דטעו בעיבורא דירחא אי משום הא לא תברא אף שראיתי שגם הש"כ בסימן מ"ג ס"ק וי"ו מפקפק ע"ז דבתר רובא דירחי לא אמרינן דטעי ובאמ' כיון דמרדכי שם כ' דאינו נפסל בכך דתני' שט' שזמנו כ' בשבת שטר מאוחר הוא וכשר לפי שאחרוהו וכתבוהו א"כ י"ל שכתבו קודם רובא דירחא ואחרוהו לכך טעי בעיבור' דירחא אבל בתר רובא דירחא לא אמרינן דטעי:
ובר מן כל דין כהאי גוונא ודאי לא אמרינן דטעו כי תמוז לעולם חסר ולעולם ר"ח שני ימים זה אינו דהא במרדכי כתב כן בחדש תשרי דהוא לעולם מלא אפ"ה אמרינן דטעי דהיינו בחדש הקודם דהכא נמי די"ל דטעי בחדש הקודם כמבואר בהדיא שם בסמ"ע סי' מ"ג ובר מן כל דין כתב בתשובת הריב"ש סי' רס"ו על עידי קידושין אפי' מדמינן להו כדיני ממונות בעינן דרישה וחקיר' דהוי ליה כדין מרומה ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שאמ' אדם שקידש אשה חשובה בלא שידוכים בלא קרוביה ובלא ברכת ארוסין ובלא עשרה ובה נמצא עדים בדרך ערמה וכן כתב בתשובת מהר"חש סי' י"ח וי"ט אע"ג שאשה גדולה וחשובה תתקדש כך אבל שארי נשים אין קפידה זם אינו הלא כתב בתשובת מהרי"טץ וז"ל דבאידך טעמא דאמר שלא בפני קרוביה טפי שייך נדון דידן מהתם אי איירי באשה גדולה או גרוש' או אלמנה דהתם לאו מלתא אם קדשה שלא בפני קרוביה דהא גדולה היא ולדעת עצמה עבדה אמנם בנדון דידן הוי יותר מרומה בהך מילתא דבהיות נערה שיש לה קרובים מכוער הדבר ומרומה לקדשה ולפתותה שלא בדעת קרובים ומכ"ש בנדון שלפנינן דאביה קיים ולקדשה שלא בפני אביה דודאי הוי דין מרומה וכתב עוד שם באותו תשובה די"ל כיון שהדין מרומה מעיקרו אפי' הך הכחשה פורתא הוי הכחשה ע"ש:
אף שמצאתי ראיתי מ"ש בספר בית שמואל בא"ה סי' י"ז ס"ק כ"ה בשני המכחישין זה את זה הוי כעד אחד כיון דע"א מעיד שאינו חי אפי' מכחישין זא"ז בחקירות אפ"ה עדותן עדות כיון שא"צ שני עדים כמו בדיני ממונות ע"ש דבריו באורך וא"כ הכא נמי נימא כיון דיש מחמירין ואוסרין אם מקדש לפני עד אחד א"כ היא אסורה כיון שמכחישין זא"ז אכן המעיין בש"ע סי' מ"ב כתב הרמ"א בהדי' סעי' ב' דהא דיש מחמירין אם מקד' לפני עד אחד היינו היכא דשניהם מודים שנתקדש' לפני' אבל אם מכחישין זא"ז אין לחוש וכן פסק בתשובת אחרונים ובתשובת עבודת הגרשוני להדיא כל כהאי גוונא לא הוי חשש קידושין ואין לזוז מדבריו שהוא גדול באחרונים מה שאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הוא פשוט בכל הפוסקים כל כהאי גוונא לא הוי חוזר ומגיד כיון שהוא רק פי' על דברים ראשונים כלל הדבר לדעתי הקלושה אין כאן חשש קדושין כלל ובפרטות אם אין עדים בחזקת הכשרות כולי האי ואולי ראוי לייסרו ולקנסו המקדש ולעדים על שעשה דין מרומה כזה לפסול את בנות ישראל ח"ו ואצא בשים שלום:
כל זה כתבתי לפום ריהטא לפי לשון ודעת השואל ואח"כ בא אלי הצד השני דהיינו המקדש ועדיו עמו וצעקו ככרוכיא שהרב העבי' עליה' את הדרך ולא קיבל העדים כראוי וגם לא חקר הבתולה לבדה וגם לא חקר עליהם בחקירו' כראוי כי לא שאל אותו על ימי השבוע וראיתי דברי' ניכרי' קצת באשר שאבי המקודשת וקרובי' המה בעצמם הודו שנתנו להמורה הנ"ל הסך פ' ר"ט נוסיף על שכר טרחתו כדי להתירה ע"כ אמרתי שהדבר צרי' חקירה היטב הדק ולהיות מתון בדין א"א החמורה וירא' פן ישיאו המקדש' הנ"ל לאחר וכתבתי להאלופים הקציני' פ"ו דמדינת עלזוס ובראש' הרב המופלא מוהר"ר זנוויל ווייל אב"ד דק"ק ראפשוויר והגלילות דמדינת עלזוס הנ"ל לעשות עיכוב ועיקול על המקודשת שלא ישיאו אותה לאחר עד שיבורר הדבר כשמלה וכשהרגישו קרובי הכלה בדבר הזה מיהרו ושדכו הנערה לאחד מבני המדינה והוא ג"כ כהן וכן עשה הרב הנ"ל והקדים נעשה לנשמע וצוה לקרא בחיל הכרוז בכל בתי כנסיו' שבקהילות שהמ' בממשלת הרבנות שלו שהמוקדשת יהא אסורה לעלמא כי ת"ל כל הרבני' שהמה שוכנים סביב מדינת מיץ סרים למשמעתי ושואבים ממימי תורתי כי נתברר להן שהאמת ליעקב ואין אני נוטה ולהוט אחר הבצע כמו איזה מורים שלא כהלכה הנ"ל הק' יעקב:
מה שהשבתי להרב מוהר"ר זנויל אב"ד במדינת עלזוס אחר חקירה והדרישה היטב וז"ל שמואל בקוראי שמו הטוב נודף מקיסון לטרקלון מברר ומלבן שמעתתי' כיריעו' ווילין שלומו ישגא תילי תילין ה"ה אהו' מחו' הרב הגדול אשר שבילין דנהרדע' לי' נהירין ה"ה כש"ת מוהר"ר זנוויל נר"ו יאיר אב"ד ור"מ דק"ק ראפשוויר והגלילו' דמדינות עלזוס יע"א:
הנה מאחר דטרידנא טובא בעיתים הללו במלי דשמיא ודצבורא אשר הקיפוני כתרוצי ככסלי לאוגי' אין האיש מספיק להאריך בתוארי' ושבחי' כראוי לרב גוברי' דכוותי' אך ורק אימא לי' ישר כחו וחילי' על מה שעשה במקומו' ממשלתו לעכב השדוכים ונישואין של בת כ' רפאל מאנגווילר ואשרי לגדולי' וכו' ובדעתי הי' לסלק אותי מדין זה לגמרי ולשווי' נפשי הדרנא אך ורק מחמת זעק קרובי הבתולה שזועקין ומבקשין ממני לכתוב להם פסק גמור ומוחלט מעסק זה אמרתי לכתוב למכ"תר דעתי הקלושה ושוויתי נפשי הדרנא להיות חוזר על הראשוני' מאחר שדברי השואל הראשון אינם צלולים וברורים אצלי אחר החקירה והדרישה היטב כמו שכתבתי טעמי' ונימוקי למעלתו הרמה ולאביו ודודיו קצינים פ"ו יצו באריכו' ואע"ג דלקבולי לא קבעו למיחש מיהא בעי בפרט חומר א"א מ"מ הואיל ויצא מפי הגאון הרב כמהור"ר יעקב אב"ד דק"ק פפ"ד להתיר רק במקום דחק וחשש עיגון וכן כתב ומסיק השואל הראשון בעצמו שיש להתיר מחמת דחק וחשש עיגון גם אנכי מסכים עמהם ואינו זז מהם אפי' זיז כל שהוא אכן כפי הנשמע מעדות ברורה שהנער הירשל המקדש השכיר עצמו במדינת עלזוס לחזן בישוב בלברא ורוצה ליתן גט להמקודשת כדת משה וישראל רק שיפתח רק אותו ויבטחו ע"ז בהבטחה גמורה שקרובי הבתולה יסירו ויפתחו כל העיקולי' וכל הפור"ס' ויש שעשו על כל הקפותיו וחובותיו שעש' ע"י ערכאו' בכן אין כאן עיגון כלל ומה שיקנוס להמקדש על שקידש בתולת ישראל אם הוא בלי ידיעת אביה ואמה יעשה מעלתו הרמה להא כתורה וכמשפט שפט ולהתפשר בטוב כפי תקנת מדינתו כי הוא חכם ויודע לעשות פשר דבריו כנ"ל הק' יעקב:
הנה באתי לגלות את אוזן שמואל שגי"ה קבלתי מן אור ליל ג' י' למ"בי העבר והיא תשובה על הכת' שכתבתי למכ"ת ע"ד העסק ביש מהבת כ' רפאל מאינגווילר שכתבתי שאין להתי' בלי גט אם לא שיהי' דחק וחשש עיגון שבאו אליו קרובי הבתולה הנ"ל ח"ה של פסח העבר ובקשו ממע"כת ליתן להם היתר על נשואי הבתול' עם החתן השני המשודך עמה ואמרו לו בפה מלא שהבטחתי אותם לכתו' לו ההיתר הנה נלאתי נשוא להכיל השקרים והכזבים מפי קרובי המקודשת הנ"ל כי נתתי העתק מהכתב הנ"ל שבו שוויתי נפשי הדרנא שאין להתיר אם לא שיהי' עיגון כנ"ל ומעולם לא הבטחתים לכתוב למר היתר גמור בלי גט וקרובי הבתולה הנ"ל רוצים בעוולתם להפך הקערה על פי' וזה עצור בלבי כאש אשר האנשים ההם יאלצו גדולי ישראל להכשיל ולהתיר א"א החמורה אם אמנם שע"פ עדים אנו דני' והקולר תלוי בצוואר עדים מ"מ כאשר שאנכי הרואה בעיני עין יעקב שקרובי הבתולה הנ"ל המה אסטטית ולא העדי' ובדיקו' וחקירו' העדים נעשה בתחלה שלא כהוגן כי הי' להב"ד לחקור ולדרוש להבתולה הנ"ל לבדה בגיזומי' ואיומי' כנהוג וכאשר ראיתי מרבותי כדי לבוא על אמיתות הדבר כי העדי' הכחישו זא"ז בימי החדש א' אומר שקידשה ביו' א' דר"ח וא' אומר ביום ב' דר"ח ומסיק השואל הראשון דזהו הוי הכחשה וע"ז כתב הרב דק"ק פפ"ד דדבריו אינ' מוכרחין מאחר שלא חקרו העדי' באיז' יום א' בשבו' הי' המעשה כמו שהאריך בתשובתו ע"ד ומה שהכחישו זא"ז זה אמר במטבע לבן וזה א' במטבע מזוהב זהו לא הוי הכחשה כמבואר בכל הפוסקים וכמו שכתב השואל הראשון בעצמו גם צירוף השואל הראשון להיתרו שהעדים אינם בחזקת כשרים הנה א' מן העדים הי' פה אתי עמי ונשבע לפני שנתקדשה לפניו ולפני העד השני כדמ"ו בלי פקפוק גם חקרתי על מהותו של אותו העד הנ"ל שנתגדל פה קהלתינו ולא נמצא בו מאומה מעול' ואמרתי לו ששמעתי שאומרים עליו שגם הוא עשה מעשה רע כזה וקידש פעם אחת בת ישראל בלי שידוכין ותירץ ואמר להד"מ לא עשה מעשה רק דכך סיפור דברים בעלמא כשהי' שיכור הי' מדבר בלי דעת על ב"י שקידשה וכבר יש לו חרטה על אותו דיבור מכל הלין קריין וכתבין הנ"ל ובתוס' הכתב שכתבתי כבר להפ"ו אביו ודודיו יצו גם מתוך שאר תמוהו' שהן בשאלה והתשובה של השואל הראשון ובפרטות שבהעתיק של הגביו' עדות לא העתיק מחתימת של הב"ד מקבלי עדות כנהוג יראה מכ"ת טעמי ונימוקי ששויתי נפשי הדרנ' שאין לה היתר רק בגט אם לא במקום דחק וחשש עיגון כמו שהסכים ג"כ הרב דק"ק פ"פ וגם שמעתי מפי מגידי אמת שזה איזה שנים שנתקרב המקדש אצל קרובי הבתולה ואצל אביה ואמה והבטיחו אותו ליתן לו הבתולה הנ"ל וגם קרובי הבתול' ידם פשוט' ליתן שוחד מוקדם ומאוחר והגילוי מילת' ע"ז שקודם פסח העבר בא' לכאן אחי וגיס' של הבתול' הנ"ל וגילוי לי טפח שהמציאו ההיתר משואל הראשון עם בית דינו ברבות מוהר ומתן אשר לא כדת של תורה ולא לחנם וכו' להרבות לו ברצי כסף וקרוב בעיני שבגלל הדבר הזה לא הטו אוזן לשמוע פרטי דברים מהעדים ומהבתולה כראוי וגם הי' רוצה הבליעל גיסו של הבתולה הנ"ל ליתן פה שוחד מוקדם ומאוחר ע"כ אמרתי אף שקשה עלי כתורמוס להתירה אף במקום עיגון שלא יהי' חומר א"א לחוכ' ואיטלולא פן ירבו ח"ו ממזרים בישראל בכן אחזיק במעוזה ועל משמרתי אעמודה והנני אומר בפה מלא להחזיק דברי הנ"ל שהבתולה הנ"ל אסורה לאחר בלי גט פטורי' כמ"ו מן המקדש הירשל אם אמנם שאינני כמצוה על מכת"ר מ"מ באשר ידעתי שנאמן שמואל לה' ואנשים ושלא יפנה דרך כרמים קרן בן שמן ליתן עיניו בממון ובאם יותן לו כל הון בוז יבוז לי ובפרט חומר א"א שהוא ח"ו מעות שלא יוכל לתקן ע"כ הודעתי למכ"ת את כל לבי שהבתולה הנ"ל היא אגידה במקדש הנ"ל בחומר א"א גמורה ואסורה לעלמא בכל החומרות ששנו חכמים עד שיפטרנ' בגט כדמ"ו כי מאחר שהמקדש הירשל הנ"ל היא עכשיו שם בהמדינה ויוכל ליתן לה גט אין כאן חשש עיגון כלל ואם אינו ברצון הלא יש אלקים שופטי' בארץ לכופו עד שיאמר רוצה אני ואוסיף עוד באשר שקרובי הבתולה השמיעו פה אצל אנשים נאמנים שישחדו את המקדש למינקט ניגרא ברייתא ועסקתא מסתייע' זה איזה ימים כדי לפוטרה בלא גט הלא אין לך רמאות גדול מזה ועל דבר כזה נאמר ויראת מאלקיך וכי פירוקא לאסורא רבה כזו וא"כ אין לנו חוכא ואיטלולא גדולה מזו וחוששין ללעז פן יתעללו בנו כל השומעים ויהי' ד"ת וחומר א"א נחשב לדבר קל בעיני ההמון ומתחלל ש"ש ח"ו ותורתינו הקדושה בעיני העולם לאמור דשרו עורבא ע"כ מאחר שהמקדש הנ"ל הוא עתה במדינה ויכול לכופו לכנוס או לפטור בגט אין כאן חשש עיגון ואף שהמקדש ילך למדינה אחרת לא תצא מאיסורא ובאשר שכתב מכ"ת שהבתולה הנ"ל אינו רוצה לקבל גט ורוצה להיות עגונה מאחר שתהי' אסורה להמשודך שהוא כהן משום זה לית חשש דחק ועיגון מאחר שהיא רוצה לחבל בעצמה שלא לקבל גיטה וכי לזה יחשב עיגון לעולם תעשה כן וכי נעשה תקנה לפריצות ויהי החוטא נשכר האי דישנא להאי פרדישנא תשב עד שתלבין ראשה כי זילא ליה פריצא ליה כאשר שמעתי מפי מגידי אמת מאותה מדינה ואשר ביקש מכ"ת ממני העתק מהתשובה של הנדון הנ"ל ה"ה תחת יד כ' רפאל אב הבתולה הנ"ל ויכול להראותם למכ"ת ובשם עיניו תחזינה שורש כל דבר והפוכי מטרתא ל"ל בכתובי' שוני' וגם זה הוא רמאותם של קרובי הבתולה הנ"ל להרבות בכתבי' כדי שיוכלו למצוא איזה אחיזה באיזה כתב לשלוח בעונתה כפי דעתם לסבב הדבר להתיר א"א החמורה בלי גט ח"ו ומה שכתב מכ"ת שאמרו לו שהבטחתים ואמרתי לכתוב היתר גמור וכי חשידנא בעיניו לשנות את דבורי ובפרט בחומר כזה רק האנשים האלה אשר בדו עלי דברים כזבים כאלו ראוי לנדותם ולרדותם ולגעור בהם בנזיפה בכן בהא נחתינא ובהא סלקינא דהבתולה הנ"ל אסירא להתנסבא לשום גבר רק להמקדש אם לא שיגרשנה בגט כריתות כדמ"ו ובפרט במקום שיש להרהר אחר כמה דברים. ומה לי לכפול הדברים מאחר שכבר שוויתי נפשי הדרנא כנ"ל וכמוזכר בהכתב שקיבל מעכ"ת ממני קודם פסח העבר ועכשיו שמעתי שהמורה הנ"ל וקרובי הבתולה הנ"ל כתבו כתבים שונים משונים למדינת אחרים לצידי צדדים להמציא צד היתר להבתולה הנ"ל ע"י שודא דדייני או ע"י לי"ג שיחדא דדיינא בכן הרבה עלי אנשים לומר שאכתוב לשארי רבנים שלא יתן צד היתר אבל אני אמרתי כי אין אחריות מדינ' עלזוס עלי ואנכי עשיתי את שלי ונפשי הצלתי וקולר תלוי בצוואר המתירי' ותו לא מידי הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |