שבות יעקב/ב/קכט
|
< הקודם · הבא > |
חליצה שהוא זקוקה ליבם קטן זה זמן מה מתי נקרא הגיע לכלל גדלות ומתי בודקין אותו גם יורינו מ"ו היכר וסימן במנעל של ימין או שמאל לענין החליצה:
הנה אין זה צריך לפנים דלא מקרי גדול עד שיהא בן י"ג שנים ויום א' מעת לעת בשעות ואז צריכין לבדוק לענין חליצה ואע"ג דלא נעלם מאתי מה שמבואר בחשן משפט סימן ל"ה בסמ"ע ובש"כ שם ס"ק א' דנעשה גדול מיד כשנכנס ליום שנולד בו דמקרי שנת י"ד וכן פסק הב"ח בא"ח סי' י"ג וכ"פ המ"א שם לענין בר מצוה דמיד שמתחיל יום שנולד בו שנת י"ד יום א' קרינן בו ודלא כהחולקי' מצאתי כתב בכ"י מנהגי ק"ק ווירמייש"א בשם כמה גאונים שהורו כן הלכה למעשה וכן בא מעשה לידי בהיותי בק"ק ווירמייש"א נעשו נערים בר מצוה בשבועה אחת דהיינו שאחד נעשה בר מצוה באמצע השבוע ואחד נעשה בר מצוה ביום השבת עצמו שהיה אותו יום שנולד בו והוריתי שאין דין קדימה זה לזה לענין לקרות בתורה כיון שגם זה הגיע זמנו לפי הסכמת הפוסקים ואדברה לכאורה זה שהגיעו זמנו בו ביום עדיף קצת דהוי מצוה בזמנו משא"כ אידך הוי כעבר זמנו מ"מ כיון דנהוג עלמא לעשות בר מצוה בשבת ראשון דוקא אף שנעשו בר מצוה ביום א' אין קורין אותו לתורה עד יום השבת אין להם דין קדימה זה לזה ויטילו גורל ומה"ט ראיתי לעורר ולהזכיר מה שראיתי נוהגין המון עם דמי שמת לו מת בי"ג לחדש כגון י"ג מנחם שפוסק לומר קדיש בי"ג בתמוז שהוא חדש הקודם וטעות הוא בידם שלא יפה הם עושים כי י"ג תמוז הוא מחדש י"ב שאין לומר בו קדיש רק יאמר ויפסוק ביום י"ב תמוז ואילך שהוא סוף י"א חדש למיתת אביו וכן ראיתי מרבותי הגאונים שהורו כן ואע"ג דלענין אבילות י"ב חדש נהגו להוסיף עוד אותו יום עצמו שמת בו אביו או אמו אף שהוא משנה שניה למיתתם זה הוא מטעם אחריני שיום המיתה נוהגין להוסיף איבול על השנה וכדאיתא בש"ע בי"ד והוא מת"ה סי' רצ"ב ומשם ג"כ מוכח כמ"ש דאי לאו מפני איבול היום לא היו צריכין להתאבל רק עד אותו יום ולא בכלל כיון שכבר כלתה השנה וי"ב חדש בי"ב מנחם וק"ל ומ"מ לענין חליצה כתבו הפוסקי' ראשונים ואחרונים דבעינן י"ג שנים ויום א' דוקא ולא הוזכר באחד מהם שיש לבדוק מיד שנכנס ליום שנולד בי"ד והטעם נראה לי דבלא"ה החמירו לענין חליצה שהשערות צריכין להיות כדי לכוף ראשן לעיקרן וברוחב אצבע שקורין אמה כמבואר בסדר חליצה ובפי' סדר חליצה שם ס"ק כ"ז וצריכין לבדוק אם יש גומות אע"ג די"א שאין אנו בקיאין בבדיקת הגומת כמבואר בסימן קנ"ה כבר תירץ הבית שמואל בסי' קס"ט ס"ק דבמקו' שישנו שם השערות בקיאין אנו וכן עיקר וכן נהגו דלא כב"ח בזה שכתב דאין אנו בקיאין וכיון שצריכין לגידול השערות לענין חליצה עד שיהא גדולים כ"כ ודאי ראוי להחמיר שלא לבדוק אותו מהרה עכ"פ עד לאחר י"ג שנים ויום א' וכן משמעות הב"ח עצמו דאע"ג דפסק בא"ח סימן תנ"ג דנעשה גדול מיד כשנכנס ליום הנולד בו בשנת י"ד אפ"ה הפליג להחמיר לענין גדלות לדין החליצה כמבואר מדבריו בא"ה סימן קנ"ה סעיף ז' יע"ש ולהכי אין לבדוק רק אחר י"ג שנים ויום א' דהיינו אחר יום שנולד כולו האי ואולי ימצא סימני שערות ולענין מנעלים של החליצה שתרצה לידע חילוק בין שמאל ושל ימין באמת זה דבר אינו מפורש להדיא וכאשר באתי פעם ראשונה במושב ב"ד מ"ש דק"ק פראג לסדר דין החליצה אמרתי מזקנים אתבונן החילוק לידע בין ימין או שמאל לענין מנעל של חליצה והשיבו לי שקבלה בידם שמנעל של ימין הקשרים בצד ימין והלולאות בצד שמאל ומנעל של שמאל להיפך ובאמת אם קבלה היא נקבל אבל מ"מ היה לבי נוקפי בזה כי לשון הטור והש"ע והפוסקים סי' קע"ט שיהא המנעל נעשה כמדת וכצורת רגל הימנית וכן בשמאלית משמע שבצורת מנעל עצמו יש שנוי לידע איזה של שמאל ואיזה של ימין ונלע"ד כפשוטו שהרגל של ימין באצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזה מדוקדק כוונת הפוסקים כצורת רגל הימנית וכצורת השמאלית לחתוך אותם כן ואע"ג שבמנעלים שאנו לובשין בכל יום אין עושין כן לפי שדרכן להפכן לפעמים מרגל ימין לשמאל משא"כ בחליצה דאסור לעשות כן בכן הצעתי הדבר לפני חבירי ורבותי והוטב בעיניהם וכן עשינו מעשה וכן נוהגין בק"ק פראג עד היום הזה ועכשיו יגעתי ומצאתי און לדברי בספר נחלת שבעה ומהדורא בתרא דף כ"ה ע"ד סעיף כ"א כתב וז"ל כי אצבעות הרגלים הם משופעים מן אצבע גדול של ימין עד אצבע קטנה הולך השיפוע לצד חוץ של רגל ואם כן ע"כ צריך להיות התפירה מתחלת אצבע הגדול כל השיפוע עכ"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הראשונים מ"מ גם הקשרים והלולאות יש לעשות כפי הקבלה כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |