שבות יעקב/ב/צג
|
< הקודם · הבא > |
מתלמידי הרב המופלא מהר"ר יעקב אב"ד דק"ק גרייזנך וז"ל:
באשר שנגעה בי יד ה' שאני אבל על אמי ז"ל שנפטרת כדי לזכות לנשמתה ופן יאמר האומר שאני מיקל לעצמי ומחמיר לאחריני' ע"כ בא נפשי בשאלתי כאן נפטר איש אחד ולא היה לו כי אם שתי בנות קטנות והגדולה שבהן היא בת ארבע שנים ובשעת חוליו צוה אלי שאתן לו התרה שבתו הגדולה תאמר קדיש ולא בבה"כ כלל ועתה בא אביו של הנפטר לומר קדיש על בנו בבה"כ עם שאר אבילים על אביו ואמו אף דכתב רמ"א בסי' שע"ו בהג"ה שאם יש אבילים וכו' אומרים שאר קרובים אלא שעושין פשרה ביניהם ובלבד שיש מנהג קבוע בעיר עכ"ל כוונתו דוקא בני בנים וכן הוא במהרי"ק שהוא שורש ומקור דין דמהיכי תיתי יעלה על הדעת שאביו יאמר קדיש ברא מזכה אבא אבל לא להיפך וגם שאר טעמים שהובא בתשובת רמ"א סי' קי"ח לא שייכי כאן על כן ילמדינו רבינו הלכה למעשה דעתו הרמה ומינה לא אזיז אפילו זיז כל שהוא עד כאן לשונו:
הנה מה שפי' בדברי רמ"א דמיירי דוקא בבן בנו זה דבר שאין לו שחר דסתמא דלישנא משמע דמיירי בכל הקרובים ומ"ש מכ"ת דמהרי"ק שהוא מקור דין זה לא מיירי רק בבני בנים זה אינו דהא אפי' באינם קרובים כלל כתב מהרי"ק שורש ל' וז"ל אפי' מי שאינו קרוב כלל אומר קדיש בשביל אחר ועושין פשרה שיטול השליש או רביעי עכ"ל ועיקר שאלה זו מצאתי ראיתי כדברי גיסי הגאון בספרו אלי' זוטא על א"ח סוף הספר אצל המנהגים שנשאל מאתו זצ"ל שאלה זו ממש והשיב שם וז"ל לכאורה הדין עם שאר אבלים דקי"ל אין אבא מזכא ברא אך תוספ' סוטה דף יו"ד כתבו גבי אבשלום דדוקא בעובד כוכבים איירי או ע"י תפלה מועלת מיהו יש לחלק דדוד היה מתפלצ על בנו אבל בקדיש שהטעם שיוצא ממנו זרע שמתקדש שם שמים על ידו ובאביו לא שייך כן אך יש לעיין בדברי רמ"א סי' שע"ו דבכל הקרובים הדין כן והוא הכרעת רמ"א לפי שמהרי"ק ס"כ אפי' מי שאנו קרוב ובתשובת בנימין זאב פסק שאין לומר קדיש רק בנו דוקא על כן מכרוע רמ"א הדין כן בכל הקרובים דוקא ולבסוף מסיק וז"ל ובדין אביו כבר כתבת דמדינא אין לו קדיש כלל רק במקום שיש מנהג קבוע וידוע ומ"מ כדי להפיס דעת המתים ח"ו בלא בנים יש להורות ע"פ פשר לומר שלש קדישים הנתוספי' ולא קדיש עלינו ע"כ העתקתי תוכן דבריו אולי לא נמצא הספר בידו ועתה אדון ואומר דודאי אין לסתור דברי הרמ"א כפשוטו היכא שיש מנהג וידוע כל הקרובים במשמע לעשו' פשר דבר ומהא דאמרינן בחלק דף ק"ז אין אבא מזכה ברא נראה לי עיקר דודאי לכל התירוצים שבתוספ' דסוטה דף יו"ד ע"ב עכ"פ לא קאי רק אאותם שהם מוחזקים לבעל עבירו' חמורים שע"י כן אין להם חלק לע"הב כגון אמון אבשלום שמרד באביו ומלכות בית דוד אבל סתם בני אדם שאינם מוחזקין ברשעות כל כך ודאי אבא מזכה ברא וכדאמרינן רשע וטוב לו רשע בן צדיק וזכות אבותיו מסייעתן כי זכות אבות לא תמה דהא אפילו במדת פורענות אמרינן בשבועות דף ל"ט ע"א דנפרעין ממנו וממשפחתו וכ"ש במדה טובה שהיא מרובה שא' מן המשפח' אפי' יוכל להציל כל המשפחה וכדאמרינן פ' החלק בגאולה עתידה שנים ממשפחה מזכין כל המשפחה וא"כ לכאורה היה נראה דיש לאביו לומר קדיש אך ורק כיון שהתנה רמ"א דוקא במקום שיש מנהג קבוע בעיר ובלאו הכי לא יאמר קדיש על בנו במקום שאר אבלים ואין לזוז מדבריו היכא דליכא מנהג ידוע אך שגיסי הגאון מסיק בספרו ומכל מקום כדי להפיס דעת המתים חס ושלום בלא בנים וכו' אבל בנדון שלפנינו שכבר הניח בת שאומרת קדיש בבית אצל מנין (כי בבה"כ בודאי אין להניח לה לומר קדיש כלל) א"כ כבר יש לו פיוס דעת בזה ונראה דגם לענין התפלה יש לאביו להתפלל רק בבית אצל המנין שאומרת הבת קדיש אבל בשאר תפלות וקדישים אין להם זכות נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |