שבות יעקב/ב/צד
|
< הקודם · הבא > |
זקן וזקנה שמת בנם והניח אחריו בן והם גידלו את היתום ולמדו עמו ושכרו לו מלמדים עד שזכה ללמוד כאחד הבחורים והוא יורש שלהם והאם רוצה למחות שלא יאמר אחר מיתתם קדיש אחריהם הדין עם מי:
הנה בגוף הנדון אי האבלים מחוייבים להניחו לומר קדיש על דבר זה לא שאלת כי כבר יצא המוסכם בתשובת מהרי"ק סימן מ"ד ובתשובת רמ"א סי' קי"ח שנכדם יאמר קדיש פעם אחת ואבלים על אביהם ואמם יאמרו שני פעמים כמ"ש רמ"א שם בתשובה וכ"פ בי"ד סימן ר"מ סעיף כ"ד בהג"ה ואע"ג דלענין כבוד חייבין גם כן בכבוד אבי אביו מ"מ כבוד אב קודם כמ"ש רמ"א שם בתשובה וכן הסכמת האחרוני' ואף שגיסי הגאון זצ"ל בספרו אליהו זוטא סוף הספר מפקפק בזה מ"מ אין דבריו מוכרחים ואדרבה מסוגיא זו דסוטה דף מ"ט ופרש"י שם נראה כדעת רמ"א בתשובה דאפילו בבן הבת חייב בקצת כיבוד וכ"ש בבן הבן דקם תחת אביו בכל מילי ליכא מאן דפליג דחייב בכבודם והתם בסוטה מיירי בבן הבת יע"ש וכן נ"ל קצת ראיה ממה דאי' בפרק המוכר את הספינה דף צ"א ע"ב וישם כסא לאם המלך לאמה של מלכות זו רות שהית' זקנתו של שלמה אפילו הכי כבדה כל כך לשום לה כסא אצלו ואי לאו דמחויב בכבוד הא קי"ל ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ועכ"פ לדינא גם הסכמנו שם בענין קדיש לומר קדיש פעם אחת ולענין דינא אי האם יכולה למחות היה נראה לפום רהיטא דיכולה למחות ואין לדמות למה שפסק רמ"א בי"ד סימן שע"ו ונהגו לומר קדיש על האם אף על פי שאב חי עדיין אין בידו למחות מכל מקום המעיין בד"מ שם יראה דמדינא יכול האב למחו' כיון שכבודו קודם לכבוד אם וכמ"ש בב"י שם סימן שע"ו אלא שמצד המנהג כתב רמ"א בד"מ וזה לשונו מיהו נהגו לומר לעולם קדיש אפי' בחיי האב אם כן הבו דלא לוסיף עלה היכא דנהוג נהוג אבל בכהאי גוונא שהוא בלאו הכי מלתא דלא שכיחא כולי האי למות בנו יחידו ונכדו קיים ואמו ימחה מלומר קדיש על חמיה וחמותה ובדבר דלא שכיח לא שייך מנהג ועוד יש לחלק דדוקא באשתו לא שייך למחות כיון שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו אף אחר מיתתה אף אם אחד רוצה למחות בטלה דעתו אצל כל אדם מה שאין כן בכלתה שנתרחק מחמיה וחמותה אפשר דיכולה למחות לבנה לומר קדיש לכן נראה לכאורה להדיא מתשובת רמ"א סימן קי"ח שהשיב וז"ל אם אפשר שבן בתו יאמר קדיש אחרי מותו מאחר שהוא גדול בביתו והשכי' לו רבי להביאו לחיי הע"הב כ"ש דגידול אותו תוך ביתו ואמרו במסכת סנהדרין פ"ב כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו ולמד כן מפסוקים וכ"ש שהביאו לו לחיי עה"ב ואמרו דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו שזה מביאו רק לחיי עה"ז וזה מביאו לחיי עה"ב כ"ש בזה דכולהו איתנהו ביה שבן בתו יאמר עליו קדיש כשאר אבלים (ובלבד שתרצה בתו לזה ולא תקפיד שבנה יגיד קדיש בחייה כי יותר חייב בכבוד אב ואם מכבוד אבי אביו) ומ"מ משום שאמרו פ"ק דסנהדרין דמצוה לבצוע גם שלא יהיה כדבר חדש אניח הדבר על הפשרה דמהרי"ק שבן הבן יאמר פעם אחת והמגיד על אביו ואמו יאמר ב' פעמים כן יהיה לזה בן בתו עכ"ל רמ"א שם בתשובה הרי דהתנה להדיא בלבד שתרצה בתו לזה ולא תקפיד שבנה יאמר קדיש הרי דבקפידא תליא מלתא אפי' נגד אביה ואמה לדעת רמ"א ויכולה למחות אם תרצה מכ"ש נגד חמיה וחמותה אברא כד מעיינן יראה דאין הנדון דומה וראיה דהתם בתשובת רמ"א האם הוא בתו של זקן וזקנה וממאס בכבודם נגד עצמם שמקפדת שלא יאמר בנה קדיש על כן יכולת בידיה נגד בנה לחייב לציית לאמו יותר מאבי אמו משא"כ כאן בנדון שלפנינו כמו שאמה ודאי אינ' יכולה למחות לבנה לומר קדיש על אביו כי כבוד אב גדול מכבוד אם אליבא דכ"ע כן אינה יכולה למחות לומר קדיש על חמיה וחמותה לפי שהוא כבוד בעלה אביו של בנה כי כבודם הוא כבודו בקבר בודאי ניחא ליה לזכות לאביו ולהביאו לחיי עה"ב וכן להיפך זלזולו הוא זלזול שלו מצינו בש"ס מכבדו בחייו מכבדו במותו ואפילו לאחר מותו אמרינן אומדנא כי האי ויש קפידא בזה כדמצינו בסנהדרין דף מ"ו שרה גופה ניחא ליה כי היכא דנתייקר בה אברהם ואפי' באשתו אמרו חז"ל בכתובו' אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד מכ"ש באביו לאחר מותו אינו רוצה בנו בקבר שיבוזה אביו שלא לאמר עליו נכדו קדיש וברא מזכה אביו שבנו יאמר עליו קדיש למלא מקום אבותיו ואין האם יכולה למחות ואם יאמר האומר מצדו תברא ומדוויל ידיה משתלם כיון דאמרינן אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אפי' לאחר מותו וכיון שהיא מקפדת על זה א"כ ניחא לו יותר ברצון אשתו מאביו וסמך לדבר על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו אי משום הא לא ארי' דדוקא בעודה עמו אמרינן כן דניחא ליה צוותא דאשתו כדכתיב ודבק באשתו משא"כ היכא שנעשה רווח בין הדבקים זו פירש לחיים וזה פירש למיתה ודאי ניחא ליה יותר בקבר בתקנתא וכבוד אביו מאשתו המעותדת ומזומנת לאחר והוא מלתא דמסתבר לכל יודעי דת ודין ועוד נראה דגם בנדון שכתב רמ"א שם בתשובה בבן הבת שאמו יכולה למחות כל זה כתב שם לפי מה שעלה על דעתו מתחלה להשוותו לגמרי לשאר אבילים בענין אמירת קדיש אפש' שבזה יכולה למחות שהוא נגד כבודה שיסברו שאומר קדיש על אמו אבל לפי הפשרה שהוא אומר רק פעם אחת במקום שאר אבילים שאומרים שני פעמים ודאי דאין זה נגד כבודה ובבן הבן ודאי כ"ע מודו דאינה יכולה למחות מטעם דכתיבנ' לעיל וכיון שאביו זקינו ואשתו מגדלין אותו אותו לת"ת ויורש אותם אינו מן הראוי שתהא מקפדת על זה ואף אם מקפדת על כך בטלה דעתה אצל כל אדם ואין קפידתה קפידא כלל וכופין את נכדם לומר קדיש פעם אחת כדינו ע"פ הפשר הנ"ל שלא יהא בכלל משלם רעה תחת טובה ואם אביו זקינו למד עמו בעצמו נ"ל פשוט שיאמר עליו בן הבן קדיש אם אין לו בן אחר כמו שאר אבילים בשוה להם וא"צ כלל לפשר דלעיל דהא אפי' אם רק גידלו לתלמוד תורה ע"י אחרי' שלמדו עמו דעת רמ"א שם בתשובה אפילו בבן הבת שמדינא יאמר בשוה עם שאר אבילים אלא שהניח הדבר ע"פ הפשר שיצא ממהרי"ק ובנדון זה שאב אביו למד עמו בעצמו תורה שהוא עיק' המצוה כדאי' בפ"ק דקדושין דף ל' ע"א אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ודאי שהוא כבנו ממש לענין אמירת קדיש בשוה וכל המפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין ואמת ליעקב תתן הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |