שבות יעקב/ב/פח
|
< הקודם · הבא > |
מהרב הגדול המופלא כ"ש מהור"ר אהרן נר"ו מק"ק מי"ץ וז"ל:
בשעה הזאת צריך אני להורו' הלכה למעש' בס"ת שנמצ' בסוף היריע' אחת טעות סופר בשם שהי' לו לכתוב אלהיהם וכתב אלקיכם אשר בטעות השם כבר נתחבטו ונתלבטו קמאי ובתראי אם לסלק היריעה או אם לקדור האזכרות ובאם הטעו' בהנטפל להם לאחריו כמו בנדון זה יש דעת שלישית לגרור הטעות הנטפל ולתקן הפוסקים לסלק היריעה הוא תשובת מהרלב"ח סי' ב' והביאו בעל המחבר ב"ה על הי"ד הלכ' למעשה וכן נוטה דעת הגאון המפורסם מהר"פ כ"ץ דבריו מובאים בתשובת מ"ב סי' נ"ז אבל הוא אינו מסכים עמו כלל לסלק היריעה וכן בתשוב' הגאון מהר"ם מלובלין סי' קי"ב ובתשובת נחלת שבעה סי' ל"ז ודעת המחבר בעל ט"ז נוטה ג"כ לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו ובספר חקי דעת הביא במנהג סופרים ג"כ חילוקים ונהרא נהרא ופשטיה ואני בעניי דעתי נוטה ג"כ שלא לסלק היריעה רק לתקן הנטפל להשם אמנם חוכך אני בזה לדעת אופן התיקון כי יש לפנינו שתי דרכי' א' לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו כתיקונו ב' לקדור את הנטפל לחוד ולתקנו במטלית ולכתוב על המטלית את הנטפל לשם סמוך לשם בלי הפסק אות כתיקונו ויש לתמוה ששום אחד מהפוסקים ראשונים וגם אחרונים לא הזכירו ולא דברו מן התיקון הזה השני כלל ולע"ד נראה יותר לקדור טעות הנטפל לשם ולתקנו כראוי לכתוב כתיקונו על המטלית מלגרור את הנטפל לשם משני טעמים חדא דקודר לא מוחק ממש הוא כגרירה שנית בתקון הגרירה יש לחוש קצת דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף יעיין במהר"ל ב"ח הנ"ל ואפש' מה שלא הזכירו תקון ב' הנ"ל מפני שחששו שא"א לצמצם לכתוב על המטלית סמוך כל כך שלא יהא מפסי' כהפסק אות אחת עכ"ל:
הנה מר לא צריך לגמרא דידי ולא לסברא כי הוא ראש המדבר הלא בישישים חכמה ואורך ימים תבונה דבר מתוך דבר אך יש בו מדעת קונו היודע כל ושואל כדי לכנוס עמי בדברי' דברי יעקב נקר' ישראל ומגודל ענוותנותו כמשה יקרא יקותיאל ע"כ אמרתי לא יבוש יעקב כאליהו בן ברכאל ואחוה דעי אף אני תחלת דברי פיהו וז"ל בשע' הזאת צריך אני להורות הלכ' למעשה בס"ת שנמצא בה בסוף היריעה הנה באמת עיקר מטרין דין זה כבר מלתי אמורה בספרי שבות יעקב סימן פ"א באורך על פי הש"ס והפוסקים והשגתי על איזה אחרונים יעויין משם ומה לי לכפול הדברים והעלתי שם דעתי להחמיר שלא לקדור השם רק לסלק היריעה כפסק הש"ע וכמנהג שהנהיג מוח"ז הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל מק"ק פראג כדעת הרא"ש ובנו והרלב"ח והב"ח בספרו ובתשובתו סי' קל"א והרפ"ך שהובא דבריו בתשוב' מ"ב גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' צ"ה כתב אפי' הנטפל להשם לאחריו אין לקדור כי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא וכ"כ בתשובת הב"ח סימ' קי"ג הטפל לשם שאסר לגנות היריעה יע"ש מ"מ אין אני אומר קבלו דעתו היכא דכבר נתפשט המנהג לגרור או לקדור כיון דיש להם על מה שיסמכו גדולי אחרוני' שפסקו כן ודוקא היכא שידוע שהוא מנהג ותיקן אבל לא נאמין לסופרים שמקילין לטובת עצמן לומר שכן נהגו ומקלו יגיד לו אף שהמנהג להיפך אותיות גיהנם אכן ראיתי בדברי מר גם כן שדעתו הרמה נוטה בנטפל לשם לדעת הגדולים שפסקו שלא לסלק היריע' רק לתקן הנטפל לשם וכתב וז"ל אמנם אני חוכך בזה לדעת אופן התיקוי כי יש לפנינו שתי דרכים אחד לגרור טעות הנטפל לשם ולתקנו כתיקונו ב' לקדור את הנטפל לחוד ולתקנו במטלית ולכתוב על המטלית את הנטפל לשם סמוך להשם בלי הפסק אות כתיקונו ויש לתמוה ששום אחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים לא הזכירו ולא דברו מן תקון זה וכו' שנית בתקון הגרירה יש לחוש קצת דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף ועיין מר בהרלב"ח ע"כ תוכן דבריו ותמה תמה אקרא איך עלה על דעתו שיש חשש איסור בזה משום דהוי מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף הרי להדיא מבואר בש"ס פרק הקומץ את המנחה דף ל' ע"ב תקון הגרירה וכן הסכמת כל הפוסקים כמבואר בי"ד סימ' רע"ו ורע"ט דגרירה עדיף מתליה ולא חששו כלל חשש זו דיהא מקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף ובאמת מקור דין זה הוא מהירושלמי פ"ק דמגילה והובא ברי"ף והרא"ש בהל' ס"ת דחציה על הגוויל וחציה על הקלף הוא פסול משום דאין זה אלי ואנוהו וכ"פ בטור ריש סימן רע"א יע"ש הרי דדוקא חציה קאמר ולא נאסר משום מקצתו אף שלא נעלם מאתי דהרמב"ם פ"ז מה' ס"ת דין ז' כתב וז"ל קצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגוויל או כולו על הקלף עכ"ל הרי להדיא דפוסל אפי' מקצתו כל שאין כולו על הגוויל או קלף ובאמת הדבר צ"ע מאין יצא כן להרמב"ם דהרי בירושלמי נקט חציה וי"ל חציה דוקא ולא מקצתו כפי העתקת הפוסקים וגוף הירושלמי אין בידי לעיין כעת אולי דקדק שם כן הרמב"ם ולשונו שם צ"ע ונלע"ד דלמד הרמב"ם כן מסוגיא דש"ס דגיטין דף ט"ו דקאמר רב חסדא גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין עד שיהא כולה במחיצה או כולו בגידוד וחשיב שם עוד הרבה דברים הדומין לאלו חציה בטבילה ואינך ע"ש ואע"ג דקאמר חציה אפ"ה פוסל לשם אפי' במקצתו ה"ה כאן זה נ"ל דעת הרמב"ם מ"מ נ"ל פשוט כיון דעיקר הטעם משום זה אלי ואנוהו בעינן דוקא מקצתו ממין אחר כגון יריעה מן הקלף בס"ת של גוויל דאז כשיגלול באותו מקום ירא' הרוא' שהוא מגוויל וקלף ויעלה על דעתו שכן הוא כל הס"ת חציה מקלף וחצי' מגוויל ואיכא גזירת הרואים אבל אם שורה אחת או שתים וכ"ש איזה תיבות כתובות במקום שנקלף קצת מן הגוויל ודאי דאין קפידא כדמוכח בש"ס דידן מכל הפוסקים דמותר לכתוב תיבת של חול על הגרר אליבא דכ"ע ולית דחש חששא זו וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשובת מהרי"ק שורש קך"ב שם כתב דס"ת שבלה קצת אפי' דבק עליו נייר או מטלית של בגד וכתב עליו התיבות שחסרו דה"ל דין ס"ת דון מינה מכ"ש אי כתב איזה תיבות על קצת קלף דאין לפקפק בה כלל גם בתשובת מהר"ם פדווא סי' פ"ד פסק מותר לטלות מטלות של קלף על ס"ת של גוויל וכ"פ דין זה בש"ע י"ד סי' ר"ץ ומשמע שם אפי' צריך לכתוב על המטלית לא נקרא בשביל דבר מועט כזה מנומר וכ"ש ואצ"ל ע"י גרירה קצת ואיברא שמכ"ת מביא סעד לדבריו מתשובת רלב"ח שכתב כן בסי' ב' וכאשר עיינתי שם ראיתי שכתב כן רק לסברא דחויה שהרי כתב שם וז"ל ואולי יאמר האומר כי הדין בזה כמו ס"ת שמקצתו על הגוויל ומקצתו על הקלף עם כל זה הדבר פשוט שמותר לגרור הטעות בס"ת ולכתוב אח"כ ואין בעובי הקליפ' שמסירה מהגוויל כשקודרין את השם יותר ממה שמעמיקין כשגוררין איזה טעות וכו' ומשפט אחד להם ובשניהם הס"ת כשר דקלפים שלנו אין קפידא בכל זה והנה היה מן הראוי להפך בזכותא דמר ולומר דאע"ג דע"י גרירה קצת אין קפידא בזו כמו שהוכחתי לעיל מ"מ משום כבוד השם להיות חציה על מקום הגרר וחציה על הגוויל יש להחמיר וכדומה לזה מצינו בסוגית הש"ס בפ' הקומץ הנ"ל דהשם כולו תולין משא"כ מקצתו (אך גדולי פוסקים אחרונים דפסקו לגרר מקצת השם טפל מאחריו י"ל דס"ל דאין הגרירה גנאי כמו התליה כמבואר בש"ע סי' רע"ט ועי"ל לשטתייהו שמקילין בטפל לשם מלאחריו דהוא דרבנן גם בזה מקילין משא"כ בגוף השם) אך לפ"ז מוסיף מיא מוסיף קמחא דהדבר יותר תמוה דא"כ איך רוצה להתיר לכתוב מקצת השם על הטלוי דודאי הוא יותר גנאי מגרירה וביותר נ"ל דאפילו לכתוב כל השם על הטלאי אינו נכון ויש לדקדק מסוגי' דפרק הקומץ הנ"ל בס"ת ששכח לכתוב השם דפליגי מר אמר מוחק ומר אמר גורר ומר אמר תולה ולא אשתמע מא' מהם לומר יקדר דהא יכול להיות שהוא בשם אל שהוא רק שתי אותיות ואז יכול לגדור איזה תיבות של חול ולמעט הכתיב' קצת כדי לכתוב השם ג"כ עליו ובפרטית המרדכי ושאר פוסקים דפסקו כר"ת הובא בב"י סי' רע"ו וז"ל והמרדכי כתב שר"ת פוסק כר"מ דאמר התם אין כותבין את השם לא על הגרר ולא על המחק ואין תולין אותו אלא כיצד הוא עושה מסלק את היריעה כולו וגונזה ולא הזכיר כלל לגדור ולכתב השם על המטלת והפוסקים דפסקו לקדור היינו אם השם נכתב מיותר אלא ודאי דזה אינו נכון אליבא דכ"ע לכתוב השם על המטל' וגדולה מזו מצינו מחלוקת ישנה בין הפוסקים ראשונים אי שרי לכתוב כלל על המטלית ויעיין בתשובת מהרי"ק סי' קכ"ב שהתיר ויעיין בתשובת הב"ח סי' קל"א בדבר שמואל סי' קצ"ט ושנ"ז שמחמירן בזה ועכ"פ בכתיבת השם על המטלית וודאי יש להחמיר אליבא דכ"ע דאולי ע"י גלילה יתפרד הדבק כמ"ש הרא"ש בהל' ס"ת הובא בב"י סימ' ר"פ ויבא השם לידי ביזוי שוב מצאתי און לי מתשובת הגאון מוהר"ר ר' משה ר' מענדל"ש[1] זצ"ל שהיה גדול בתורה ומפורסים כאשר שמעתי שהי' אב"ד בק"ק פראג לפני הגאון בעל תי"ט ואח"כ על ידי סיבה יצא משם ונתקבל לק"ק פוזנא והובא תשובתו בספר חנוך בית יהודא סי' ע"ו ואולי לא נמצא תשובה זו אתו על כן אעתיק לו לשונו ממש וז"ל:
טב רמשא לראש השלישה הרב המופלא מהר"ר הענ"ך נר"ו ע"ד שנקרע אות ה' וי"ו של השם שאלתי מנהג הסופרים לסופר מומחה והשיב שדרכם לקדור השם ולדבק קלף מבחוץ אבל אין כותבין השם על אותו הקלף כי אם לגרור לפניו באופן שאין השם על קלף הדבוק וגם אמר לי מנהג סופרים בס"ת שלנו אם מסלקין איזה יריעה מחמת פסול אין מסלקין רק אחת וכיון שאמר שנהגו כך אמרתי מנהגן של ישראל תורה היא. ושלום מנאי רבי משה ר' מענדל"ש. עכ"ל התשובה.
הרי להדיא כמ"ש דאין לכתוב השם על המטלית וכ"ש מקצתו על המטלי' שהוא גנאי יותר ויותר לכן נ"ל יותר לסמוך על דעת הפוסקים אלו לגרר את הטפל לשם מ"מ יש ליזהר ליקלף אותן אותיות שלא יהיה כמוחק וכמ"ש בתשובת הרשב"ץ הובא בב"י גם בדבר שמואל סימן קס"ה וקפ"ח כתב תקן שינוי אות בשם לגרר חוששני מחטאת שלפעמים נשתקע הדיו ועדיין רישומו ניכר והוי מחיקה ע"ש מכל הלין טעמים כ"ל דהיכא שנהגו להחמיר ולגנוז היריעה אין להקל ונהרא נהרא ופשטיה כל זה נלע"ד ולו ידיו רב לרחק או לקרב את אשר עליו יערב הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |