שבות יעקב/ב/עא
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שהניח לעשות ע"י פועל אחד יינו בהכשר ונתן לו שכירתו ואח"כ מכר היין לשמעון ביוקר והרוויח בו הרב' ועכשיו הפועל אומר שאותו יין נתנסך בפשיעתו ומודה על חטאיו ורוצה להשיב שכירתו שהוא סך רב עד עשרים רייכ"ש טאלי"ר אי נאמן לאסור היין או לא:
לכאורה נראה פשוט לאסור היין כאשר פשוט וערוך לפנינו בשולחן ערוך ביורה דעה סימן קכ"ז סעיף ב' דאם שכרו הרבה והוא בענין שמפסיד כל שכרו כגון שאומר שנתנסך בפשיעתו נאמן אפילו אין עתה בידו וגם לא אמר ליה בפעם ראשון שמצאו ע"כ וא"כ כאן דהפסדו של פועל מרוב' ודאי דנאמן אם אין הבע"ד מכחישו וכמו שמסיק שם הש"ך בס"ק ך' (ואף שדבריו שם אינם מוכרחים כל כך בפרט מ"ש שם לחלק בין היכא דמתחזק אסורו גם הגוילי' מקרי אתחזק אסורן כי סתמן שלא לשמן עיבדן אם לא משיאמר עליהן שעיבדן לשמן וצ"ע).
אכן כאשר ירדתי אל העיון שנראה דאינו נאמן להפסיד היין אע"ג דמפסיד שכרו הרבה דדוקא אם היה עדיין ביד לוקח הראשון אז היה נאמן משא"כ עכשיו שכבר מכרו והרוויח בה הרבה אם אתה מאמין לפועל אתה מוציא ממון מבעל הבית שמכרו על פי עד אחד והתורה אמרה לא יקום עד אחד באיש להוציא ממון על פיו.
וכן נראה לי ראיה ברורה מהמעיין שנובע דין זה בש"ס דגיטין דף נ"ז ע"ב דגרסינן שם ההוא דאתא לקמי' דר' אבהו אמר ליה ס"ת שכתבתי לפלוני גווילין שלו לא עבדתין לשמן אמר לי' ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן אתה להפסיד ס"ת ומ"ש מדר' אמי התם איכא למימר טעי בדר' ירמיה הכא כיון דקא מפסיד כולי אגרא ואתא ואמר אימר קושטא קאמר ע"כ והנה לכאורה יש לדקדק בהאי סוגיא דלמה שאל לו ביד מי כיון שדעתו היה להורות שהוא נאמן אפילו ביד לוקח למה שאל לו ביד מי דבשלמא רב אמי שהורה שאינו נאמן להפסיד הס"ת כיון שהס"ת אינו בידו רק ביד לוקח לכך שאל ביד מי דאלו היה ביד הסופר היה נאמן אף להפסיד ס"ת שהוא בידו אבל על רבי אבהו קשה.
וראיתי שהרא"ש שם הרגיש בקושיא זו ותירץ וז"ל ומה ששאל לו ס"ת ביד מי כדי לברר הדבר שאל לו שאם לא שאל לו ס"ת ביד מי והית אומר לו נאמן אתה לפסול ס"ת היינו טועין לומר דס"ת ביד הלבלר היתה ולכך האמינו ע"ש דבריו באורך. ועדיין לענ"ד אינו מיושב עיקר הקושיא, דאכתי למה ליה למשאל ס"ת ביד מי הוה ליה למימר בקיצור אפילו ס"ת אינה בידך נאמן אתה. ועוד דממילא ידענו כיון שאמר לו הטעם מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך וכו' מטעם זה ממילא משמע דנאמן אפילו ס"ת ביד לוקח.
לכן הי' נ"ל לפרש דכוונת ר' אבהו היה לשאול ס"ת ביד מי לאפוקי אם כבר יצא מיד לוקח ג"כ שמכר לאחר והרוויח בה כנדון שלפנינו כמו שא"נ העד א' להפסיד ללוקח אינו נאמן להפסי' ס"ת וא"נ רק להפסיד שכרו כמו הא דרב אמי וכיון שהשיב לו שעדיין הוא ביד לוקח שלקח מהסופר א"ל נאמן אתה מתוך שאת' נאמן להפסיד שכרך לכן נ"ל בנדון שלפנינו אע"פ שנאמן להפסיד שכרו אינו נאמן להפסיד היין שכבר מכרהו ואם יאמר האומר מ"מ ראה זה דבר חדש הוא חילוק שלא נמצא בפוסקים ראשוני' ואחרונים ראוי להחמיר ולאסור היין אמור לו יין נסך בזמן הזה אין להחמיר כולי האי ואולי נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |