שבות יעקב/ב/ע
|
< הקודם · הבא > |
על מה סמכו העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם הנקרש ונתייבש מתייש שקורין באקס בליט שנתייבש בחמה אף בחולה שאין בו סכנה רק בנפילה בעלמא שכואב לו אחד מאברים הפנימים:
הנה פשוט בש"ס דמנחות דף כ"א הקפה את הדם בחמה ואכלו חייבין עליו וכן הוא בחולין דף ק"ך ע"א הרי דדם זו איסור גמור הוא וא"כ היה נראה לכאורה לאסור וכדומה לזה כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י בי"ד סימן קל"ד וקורא תגר על הרופאים שנותנין לחולי חומץ שלהן תוך הרפואות ע"ש דבריו באורך אך י"ל לצדד היתרא כיון שכבר עמא דבר ונוהגין היתר בפשיטות ברפוא' זו בודאי מנהג של ישראל תורה הוא ונ"ל הטעם כיון שנתייבש כ"כ עד שנעשה כעץ ואין בה שום לחלוחית אין בו איסור כלל ובגוונא שכתב רמ"א סי' פ"ז סעיף יו"ד בהג"ה בעור הקיבה שנתייבש כעץ דמותר מה"ט ומה"ט נוהגין היתר בהנקרש על דופני חביות שקורין וויי"ן שטיי"ן כדאית' בסי' קכ"ג סעי' ט"ז וכן במה שקורין בלא"ז שמשתמשין בו לקשור על כלי שתי' אף שהם מבהמה טריפה או נבילה ג"כ מתירין מה"ט שכבר נתייבש בו כל הלחלוחית ואין בו טעם כלל ועי"ל כדרך שאמרו בש"ס מידי דרך הנאת' קא עבדינ' ובצירוף הטעם בנדון שלפנינו כיון שכואבים לו איברים הפנימים דהוי מכה של חלל כמבואר בא"ח סימן שכ"ח דמחללין עליהם את השבת ועיין ברמב"ם פי"ד מהמ"א ובי"ד סימ' קנ"ה הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |