שבות יעקב/ב/לז
|
< הקודם · הבא > |
אם יש לברך על קערשין שחורות ואדומו' שטעם א' להם רק שהם משונים במאי איתן אי חוזר ומברך זמן או לא:
אף שלכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' רכ"ה סעי' ד' בש"ע ובהג"ה ששני מיני גודגדניות כגון וויינקש"ל וקירש"ן וכו' משמע דוקא אלו שמשונין נמי בטעמן שוויינקש"ל המה חמוצין וקירש"ן מתוקין משמע אבל בשני מיני קירש"ן מתוקין כמו פליי"ש קירש"ן במדינות אלו שמקצתן אדומים ומקצתן שחורין אין לברך זמן על כל אחד בפני עצמו וכן משמעות הלבוש שם שכתב וז"ל ונ"ל דה"ה אם אינם מחולקי' בשמם אלא במראיתן וטעמים הוי כמו תאינים לבנים ושחורים דמסיק בגמ' דשני מיני' הם עכ"ל הרי דדוקא משונים בטעמם בעינן ואף שבמ"א בסי' רכ"ה כתב בשם מטה משה אפי' יש להן טעם א' מ"מ בספק ברכות להקל שומעין איברא כד מעיין שפיר יראה דדברי מטה משה עיקר להלכה כי מוציא הדין בב"י הוא מתרומת הדשן סי' ל"ג שכתב וז"ל וכן שמעתי מאחד הגדולי' שהורה לענין זה כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגנית שקורין קירש"ן חוזר ומברך זמן על אותם שקורין וויינשל"ן או אמריל"ן וביש ארצות שקורין הכל קירש"ן אלא לאלו קורין קירש"ן אדומים ולאלו שחורים ואפ"ה נראה לו לברך דחשבינן להו לתרי מינים לענין ברכות הזמן וכן מצאתי בהדיא כהוראה זו בספר חסידים ומייתי ראי' מפלוגתא דר"א ור"ע בתאינים שחורות ובתאינים לבנו' תרי מיני נינהו לענין העלא' תרומה וה"ה לענין ברכות הזמן דגודגנית עכ"ל הרי דמוצא הדין הוא מספר חסידים ושם בסי' תתנ"א בדפוס ישן ובדפוס חדש סי' תתמ"ח כתב להדיא דאע"פ שאינם שחורים ואדומים שווין בטעמן אפ"ה מברכין זמן על כל אחד ואחד הרי דהכל תלוי במראה ולא בטעם ושמא תליא מילתא וכן מסתבר דהא ברכת הראיה גרמה כדאיתא ברש"י פ' בכל מערבין דף מ' וברמב"ם פרק יו"ד מהלכות ברכות ובטא"ח ריש סימן רכ"ה וע"ש בב"י דעיקר הזמן הוא על הראיה גרמא ואף שראיתי בתשובת הלכות קטנות סי' רל"א ואחריו נמשך בפנים מאירות סימן וי"ו שהשיג על עיק' דין זה שבב"י שכתב וז"ל ומה מאוד תמוהין דברי' אלו דהא לענין העלאת תרומה פלוגתא דר"א ור"ע בפ"ד דתרומת משנה ח' וטעמא דמ"ד אין מעלין משום דלא נכנסו כלל לספק כמו דעיגולים אין מעלין את המלביני' אבל לענין מיני חדא מיני נינהו ותדע דהא בפ"ב משנה ד' תנן אין תורמין ממין על שאינו מינו וקאמר כל מין תאנים א' וכל מין חיטי' אחד ופירש הברטנורה אף דאיכא שחורות ולבינות מ"מ מין אחד הו' ולמה יהי' חלוקים לענין זמן וזה זמן רב בימי חורפי הקשתי קושיא זו ושמעתי מפי מחותני הגאון מהר"צ שגם הוא הרגיש בזה ואמר שהלכה זו עקורה ולאו דסמכה היא עכ"ל תשובה הנ"ל אבל באמת הדבר תמוה מאוד לסתור דין זה שהוא מפי גדולי ראשונים ואחרונים לומר עליהם כאלו טעו בדבר משנה גם מהרי"ל בהל' ט"ב פסק כן ע"ש לכן נ"ל עיקר דדינם של ראשונים אמת כיון דעיקר ברכת שהחיינו על פרי חדש הוא מוטל כשרואה הפרי כדאית' בסי' רכ"ה א"כ הכל תלוי בראי' אע"ג דבשמא וטעמא חדא מיני נינהו מ"מ הכל תלוי בחזותא אע"ג דלענין שאר דברים הכל תלוי בשמא וטעמא מ"מ מייתי ספר חסידים ראיה כיון דמצינו לענין העלאה תרומ' דתלי' בחזותא וניכר במראיתה ה"ה לענין זמן דמברכין על הראיה ואין לסתור דברי הראשוני' בלי ראיה מספקת ובפרט שטעמן מסתבר ומה"ט היה נ"ל ג"כ לברך שהחיינו על מיני עשבים כמו וורדות וכה"ג שמתחדשי' משנה לשנה וכ"כ המ"א בסימן רכ"ה ס"ק י"ב בשם תשובת רדב"ז אכן בסי' רי"ו ס"ק א' כתב שיש חולקים ע"ש ובספר הב' סימן רכ"ה לא ירד לסוף דעתו בזה ע"ש הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |