שבות יעקב/ב/לב
|
< הקודם · הבא > |
הלכה למעשה בדין נר חנוכה של שעוה שנתערב בשאר נרות כיצד יש לנהוג אי לבטל אותם ברוב כדעת הט"ז (סי' תרע"ג ס"ק ה') שהשיג על בעל תרומות הדשן בסי' ק"ג או נימא דאין לזוז מדברי תרומת הדשן שהוא רב מובהק ומפורסים ופסק כן בהג"ה ש"ע:
הנה אף שראיתי בתשובת פנים מאירות (שאלה צ"ח) שטרח ליישב ולקיים דברי התרומת הדשן ולהציל מהשגת הט"ז. ובאמת בחנם טרח וירד להציל ולא הצילו כלל דמ"מ מאי ראיה מייתי מחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחטאת טהורה משום דלא הוי חתיכה הראויה להתכבד לאחר ביטול מש"ה אזלינן להקל. וא"כ אכתי תקשה מאי כ"ש מייתי התרומת הדשן להחמיר כיון דאם יתבטל הנר חנוכה לא יהיה חתיכה הראוי' להתכבד אזלינן ג"כ להקל אע"ג דיש לחלק דשאני התם דגם קודם הביטול אינה ראוי' להתכבד מ"מ אין ראיותיו מוכרחים ואין זה בכלל כל שכן שהעתיק הט"ז בשם התרומת הדשן ומה שהוסיף שם בתשובת הנ"ל וכתב וז"ל וראיה מפורשת מפרוסת של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסת של חולין דלא בטול וכתבו תוספות אע"ג דבעלמא אמרינן דוקא ככרות של בעל בית חשיבי אבל לא פרוסת מ"מ לחם הפנים חמיר טפי וראוי להתכבד כככרות של בעל הבית וע"כ צריכין אנו לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקיה דא"כ לתני תנא דפעמים פרוסת נמי דבר חשוב היכא שהן מסולת נקיה אלא על כרחיך מחמת חומרא דקדשים הוי חשוב ולא בטילה אע"ג כשיבטלו לא יהיה ראוי להתכבד אפילו הכי אזלינן בתר מעיקרא הוא הדין בנר חנוכה עד כאן לשונו:
הנה באמת אין זו ראיה כלל. דודאי כוונת התוספות משום שסולתן נקיה מאוד שמנפין אותו באחד עשר נפה ומכ"ד סאין מוציאין רק כ"ד עשרון כמבואר בהרמב"ם (פ"ה מהל' תמידין) ולהכי לא תני פרוסת שהוא מילתא שאינו מצוי כלל לעשות כן ועי"ל דמשום הכי הוי ראוי להתכבד משום חיבוב הנס שנעשה בלחם הפנים שהוא חם ביום הלוקחו נמצא דדברי הט"ז עדיין הם עומדין במקומן. אכן אחר שעיינתי בדברי התרומות הדשן עצמו ראיתי שדבריו נכונים בלי פקפוק כלל והט"ז שגג בזה וגרם לו שלא העתיק דברי התרומת הדשן כהווייתן או שנוסחא מוטעת נזדמן לבעל ט"ז כי בוודאי על זה אין צריך ראיה כלל דאזלינן בתר מעיקרא כיון שקודם ביטול מקרי ראוי להתכבד אף דלאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכבד מ"מ איך יתבטל כיון שבשעת הביטול הוי ראוי להתכבד ודאי דראוי להחמיר ולא יתבטל דהא אפילו אם בשעת הביטול לא היה ראוי להתכבד כגון בשר נבילה וכיוצא בזה אפ"ה הסכמת הש"ס והתוספות והרא"ש וכל הפוסקים דאזלינן לחומרא כמבואר ביורה דעה (סי' ק"א) כיון דלאחר הביטול יהיה ראוי להתכבד מכ"ש להיפך אם לאחר ביטול לא יהיה ראוי להתכבד מ"מ כיון שבשעת הביטול הוא ראוי להתכבד איך יתבטל ועל דבר זה א"צ ראיה כלל רק שבעל תרומת הדשן שם רוצה להביא ראיה שלא תימא דנר חנוכה לא מקרי דבר שבמנין כלל אף שמדליקין במנין מ"מ כיון דכנגדן בנרות של חול היו נמכרין בחנות בלי מנין רק במשקל לא מקרי דבר שבמנין מזה מייתי ראיה מחתיכה של חטאת דבטילה אע"ג דכנגדן בחתיכות של חול הוי ראוי להתכבד אפ"ה כיון דכמו שהן חטאת לא הוי ראוי להתכבד לא קודם ביטול ולא אח"כ בטילן אף שכנגדן בחול הוי חתיכה הראוי' להתכבד אפ"ה הולכין להקל א"כ כ"ש אפכא ראוי להחמיר אם הן דבר שבמנין אף שכנגדן בחול לא מקרי דבר שבמנין נמצא שדברי תרומת הדשן נכונים בלי פקפוק כי כל זה פשוט וברור בדברי תרומות הדשן לכל מעיין בצדק והט"ז לפי שלפום רהיטא לא העתיק דבריו כהוגן לכן השיג עליו ולא דק:
שוב ראיתי עוד שם בתשובת פנים מאירות שכתב וז"ל ועמ"ז כתב הט"ז וז"ל אמנם נ"ל דאם הנר חנוכה קבוע במקומו ונתערב שם עם ב' שמשים דאינו בטל כיון דקי"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל הט"ז ולא זכיתי להבין דבריו מאי קבוע שייך כאן דקבוע דאורייתא היכא דאיסור ידוע וניכר במקומו וכו' ובאמת הדברים מובנים כפשוטו כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון וכן שני השמשים אלא שהוא אינו יודע איזה היתר ואיזה איסור דהוי ג"כ קבוע כמו ט' חניות מוכרין בשר שחוטה ואחד בשר נבילה אלא שהמקולין נתערבו שהוא אינו יודע איזה טריפה מקרי ג"כ קבוע וכמבואר מדברי הפוסקים ביורה דעה עיין בש"כ (סי' ק"י ס"ק י"ד וס"ק י"ז וכ"ט) ועיין בספרי מנחת יעקב (כלל מ"ג ס"ק מ"ו) שכן דעת ראשונים ואחרונים והוא ברור. עוד ראיתי שם בתשובה הנ"ל (סי' מ"ז) שכתב וז"ל וקשיא לי טובא דהטור פסק באו"ח סי' תרע"א דמצות נר חנוכה להניח למטה מעשרה והסוגיא הוא דעת רבינא אליבא דר' יהודא שס"ל אם הדליק הבעל הגמל בנר חנוכה פטור משום דאי אפשר לאנוחי למעלה מגמל ורוכבו ובחו"מ (סימן תי"ח) פסק כרבנן דאף בנר חנוכה חייב מכלל דס"ל דמותר להניח למעלה מהגמל ורוכבו. ולע"ד נראה דמעיקרא לא קשה מידי דהטור ס"ל לפי מה דאיתא בברייתא שם בבבא קמא (דף ס"ב) ר' יהודא פוטר מפני שהיא ברשות מכלל דפליגי רבנן בהא דאע"ג שברשות אפ"ה חייב דה"ל לשמור שלא יזיק דאי עיקר פלוגתייהו יהיה אי מותר להדליק למעלה מעשרה הוי ליה לר' יהודא לומר בפירוש עיקר טעם פלוגתא לפי שאסור להניח למעלה מעשרה וגם איך קאמר הש"ס זאת אומרת שלא אליבא דהלכתא אלא ודאי דבהא פליגי רבנן וק"ל.
כנ"ל הקטן יעקב: