שבות יעקב/ב/א
|
|
שאלה א
שאלה מכהן אחד חרד וירא את ה' שהוא זקן ושבע ימים קרוב לשמונים ומכח חולשת זקנו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אי יכול לישא כפיו כשהוא יושב או סמוך או לא.
לכאורה נראה דלא ישא כפיו דהלא גרסינן בש"ס דסוטה דף ל"ח ע"א ת"ר כה תברכו בלשון הקודש תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא אפי' בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמיד' ר' נתן אומר אין צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמיד' אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנ"ל דכתיב לעמוד ולשרת ע"כ ובאמת צ"ע דלמה איצטריך הש"ס להביא האי פסוקא דפרשת שופטים דהלא בהאי פסוקא דפ' עקב גופא כתיב לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו ובזית רענן פרש' עקב תירץ על זה וז"ל וי"ל דהוי אמינא דוקא לפני ה' כשמשמש לפני ולפנים צריך עמידה אבל במזבח בחוץ לא לכך יליף מלעמוד ולשרת עכ"ל וצ"ע לפ"ז בש"ס דזבחים דף כ"ג ע"ב דיושב מחלל עבודה מדהכתוב שינה בפרשת שופטים דכתיב העומדים שם לפני ה' ומאי מייתי מהתם הא כתיב לפני ה' משמע דוקא לפני ולפנים ולמה לא מייתי האי קרא דפרשת עקב ויש ליישב בדוחק ודו"ק ועיקר הקושיא של בעל זית רענן מעיקרא לא קשה מידי דהאי לעמוד לפני ה' דפ' עקב קאי אלפניו דכתיב לשאת את ארון ברית ה' דהיינו בכתף על זה קאמר לעמוד לפני ה' דהיינו שישאו את הארון שפנים יהיו מלפנים ולא דרך אחוריו וה"ט דהרמב"ם פ"ג מה' כלי מקדש ודו"ק וכתבו תוספות שם בד"ה הרי הוא אומר וז"ל ונראה לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקש ברכה לשירו' וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים דיושב מחלל עבודה הלכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד עכ"ל התוספות ולפ"ז היה נראה דאין נשיאות כפים כלל במיושב כי אם מעומד כמו בעבודה אפילו הוא אנוס מחמת זקנה או חולה שאין בו כח לעמוד דאפשר להתקיים ע"י אחרים איברא כד מעיינן שפיר בדברי הפוסקים לא נראה כן וז"ל הרמב"ם פי"ד מה' תפלה דין י"א כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה כ"ה תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקודש וכו' וכה תברכו בשם המפורש והוא שיהא במקדש כמו שאמרנו עכ"ל הרי דנראה מדבריו דפסק כת"ק דרבי נתן ובפ' ט"ו מה' תפלה דין ג' כתב וז"ל וכהן שהחליף דתו בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא כפיו לעולם שנאמ' לא יעלו כהני במות וברכה כעבוד' עכ"ל וכיון דהרמב"ם פסק כר' נתן דאיתקש ברכה לעבודה א"כ אין צריך תו ללימוד דכה תברכו ואיך מזכה שטרו לבי תרי ותמיהא גדולה לכאורה דכל נושאי כליו של הרמב"ם לא הרגישו עליו בקושיא זו וכל האחרונים סתמו דבריהם ונ"ל פשוט ליישב דבריו בענין זה דהרמב"ם ס"ל דהא דאיתקש ברכה לשרות אסמכתא בעלמא היא ומוצ' דבריו הם מסוגיא דש"ס דתענית דף כ"ו ע"ב דאיתא שם דכ"ע מיהת שיכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרש' נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף ליה אבוה דר' זירא ואמרי לה אושעיא בר זבדא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן אמר ר' יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומה חזית דמקשת לקול' אקיש לחומרא אסמכת' נינהו מדרבנן ולקול' ע"כ מזה למד הרמב"ם דהאי הקישא אסמכת' בעלמא הוא ולהכי בפי"ד מה' תפילה שכתב הדין לישא כפיו במקדש בשם המפורש ושם משום כבוד השם רוצה לאסור בדעבד בישיבה אפילו מי שאינו יכול לעמוד מחמת אונס מש"ה אסמכהו אכה תברכו וכה עיכובא היא כמ"ש תו' בסוטה שם ד"ה ורבי יהודה אומר ע"ש אבל בגבולין אין לאסור בעמידה מהאי הקישא כיון דהוא אסמכתא בעלמא ולקולא אם לא שפשע במזיד ונשא כפיו מיושב והיה יכול לעמוד דאז מצד הסברא יש לאסור מכח האי אסמכת' ולהכי בפט"ו מה' תפלה גבי הימר לעבוד ככבים או שתוי וכה"ג שמצד הסברא יש לפסול אותו דברכה כעבודה ומה"ט כשחשיב הרמב"ם ששה דברים הפוסלים בנשיאת כפים לא חשיב ערל שמתו אחיו מחמת מילה וכן בעלי מומין שאין מסתכלין בהם וכן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהו' עומד וכן החולה כמו דקחשיב הרמב"ם פ"ז מה' עבודה דין י"ב לענין מומי כהנים לעבודה אף ע"ג דאיתקש לעבודה אלא ודאי דלא בכל ענין איתקש כיון דאסמכתא בעלמא הוא אלא היכא דמצד הסברא יש למנוע מלישא כפיו משא"כ באנוס שלא בעבירה כלל רק מחמת זקנה או חולה ובעובד כוכבים באונס או בשגגה דפסיל משום דהוי ליה ליהרג ואל יעבור וע"פ זה מיושב מה שמקשה הט"ז בסי' קכ"ח ס"ק כ"ז על הא דפסק שם דהטעם שמום פוסל בו משום שהעם מסתכלין בו ואם דש בעירו מותר תיפוק ליה דיהי' פסול משום דאיתקוש לעבוד' ע"ש אשתמטי' ליה סוגיא זו דתענית דאיתקש לנזיר לקולא דבעל מו' מותר כיון דאין לאסור מצד הסברא אם לא שהעם מסתכלין בו דאז יש לאסור מצד הסברא גם המ"א שם בס"ק צ"ד הבין דדוק' לקולא מקשינן ברכ' לשירות דמותר בחרצן ולא דק דהרי להדיא מבואר מדברי הרמב"ם פט"ו דאף להחמיר מקשינן ברכה לשירות אלא דעיקר כמ"ש דכיון דאסמכתא בעלמ' אין לאסור אלא היכא שמצד הסברא יש לאסור מה שאינו כן באוכל חרצן או בעל מום דלא קעביד מידי כל זה נ"ל ברור לדעת הרמב"ם וקצת ראיה לזה מהא דאית' שם בסוטה דף ל"ח ע"ב לענין המתברכים בעם שאחורי הכהנים שאינם בכלל ברכה היכי דאניסי מותר ה"ה לענין המברך אם הוא זקן או חולה שאינו יכול לעמוד יושב ומברך דהולכין להקל כיון שהוא רק אסמכתא ומדרבנן להקל שומעין ואל יתמה המתמה לומר איך אשמע להקל דבר דלא נראה בהדיא בדברי אחד מן הראשוני' והאחרוני' זה אינו דהא מלשון הט"ז שם סס"ק כ"ז משמע קצת כן שכתב וז"ל כגון יושב שיכול לעמוד עכ"ל משמע הא אין יכול לעמוד כגון זקן או חולה פודגר"א וכה"ג מודה וכן מבואר לענין תפלת י"ח כמבואר בסימן צ"ד בא"ח אף דתפל' היא במקום עבודה דקרבנות ומ"מ אם אפשר לו לעמוד על ידי סמיכה ודאי דעדיף מיושב גמור ועיין בח"מ סימן י"ז ובאורח חיים סימן קמ"א ובמ"א שם ס"ק ב' אבל לבטלו מנשיא' כפים לגמרי חלילה דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטלו מנשיאת כפים דעובר בשלש עשה לכן נ"ל פשוט דנושא כפיו בסמיכה או מיושב אם אי אפשר בענין אחר ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מיעקב כדכתיב ויתחזק ישראל וישב על המטה וגומר לברך את בניו ואין דנין אפשר משאי אפשר ויש' ברכה מאת ה' כנ"ל הק' יעקב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |