שבות יעקב/א/קסז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה קסז
מי שנאבדו לו אבידה כלי שאין בו סי' ומצאו אחד ובעל אבידה מכירו בטביעת עין גמור ומוצאו אינו רוצה להחזיר ואח"כ תפסו בעל האבידה בלא עדים אי מהימן לומר ששלו תפס בשבועה:
הדין זה מתחלק לשני דרכים האחד אם מצאו זה קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם או מצאו אחר שידעו הבעלים שנאבד להם הדרך הב' אם בעל אבידה הוא ת"ח או עם הארץ הנה בודאי אם מצאו אחר שידעו הבעלים א"כ כבר נתייאשו הבעלים כיון שאין בו סימן וכיון שבא לידו בהיתר כיון שיאוש בעלים נגעו בה כבר זכה בה פשיטא דלא מהני תפיסה וכדאיתא בש"ס ריש אלו מציאות ובטור וש"ע סי' רס"ב אכן אם מצאו קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם אע"פ שנתייאש אח"כ מ"מ באיסור בא לידו כי יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כמבואר שם בטו' וש"ע א"כ ודאי דתפיסתו מהני במקום שיש לו מגו כמבואר בח"מ סי' ד' בסמ"ע שם ס"ק ד' וכן דעת הב"ח והש"כ בספרו תקפו כהן סי' קט"ו דאפי' לכתחלה יוכל לתפוס כל שיש לו מגו אם הדבר ברור לו שהיא שלו ודלא כדעת מהרש"ל פ"ג דב"ק סי' ד' דאסור לכתחלה וכתבתי בספרי משפטי יעקב בכללי קים לי (והוא נדפס בקוצר בספר לקט הקמח חלק י"ד ה"ל ריבית דף ל"ז ע"ג סעי' א' ע"ש) דבתופס תלמיד חכם נ"ל דמותר לכ"ע לתפוס את שלו אפי' לכתחלה במקו' דאית לו מגו והבאתי לשם ראיה מהא דאיתא במ"ק פ' אלו מגלחין דף י"ז ע"א אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה וכתב שם הרא"ש וז"ל אמר רב יוסף צורבא מרבנן וכו' היכא שברור לו הדין ידין ומוציא מבעל דינו בעל כרחך ויכול לנדות על דינו וקשה הדבר אף אם הדין ברור לו אינו ברור לאחרים ואיכא חלול השם בדבר ועוד היכא שהדבר ברור הא אין אדם דן דין של קרובו וכ"ש של עצמו ור"ת פי' וכו' ע"ש וכ"כ בתשובת רמ"א סימן נ"ב ולפי דעת מהרש"ל דאסור לכתחל' לתפוס את שלו אפי' היכא דאיכא מגו יש ליישב הדבר כפשוטו דת"ח עביד דינ' לנפשיה שיכול לתפוס את שלו אם הוא ברור לו ויש לו מגו אפי' לכתחלה וליכא חלול השם בדבר כיון דתפס בלא עדים ואיכא מגו (אכן בחובו אסור למשכנו כמבואר בח"מ סי' צ"ה}} ועפ"ז יש ליישב ג"כ השגת התקפו כהן שם על מהרש"ל מדברי המרדכי דפ' המניח במעשה דרב הונא פ"ק דברכות וכפי מ"ש הב"ח שם דתפס את הזמורת עצמן שגנב האריס כיון דאיכא מגו מותר לתפוס כיון שברור לו אף שאינו ברור לאחרים ולפמ"ש אין מכאן השנה על מהרש"ל דבת"ח מודה לכן תפס רב הונא אפי' לכתחלה ואפשר דאף בזמן הזה יש דין ת"ח לענין זה כיון דבלא"ה דעת רוב האחרונים דככל ענין יכול לתפוס לכתחלה וגם מדקאמר צורבא מרבנן דהוא רק בחור חריף יש לת"ח עכ"פ בז"ה דין זה וכמ"ש לעיל סי' קמ"ד ובנדון שלפנינו אם בעל האבידה הוא ת"ח שאינו משנה בדיבורו וכדאיתא בש"ס פרק אלו מציאות ובטח"מ וש"ע סי' רס"ב אז אף בלא תפיסה ג"כ צריך להחזי' לו בטביעת עין יע"ש אלא שהסמ"ע כתב בס"ס שם בס"ק מ"ו וז"ל צ"ע אם בזמן הזה יש לת"ח דין זה עכ"ל ואע"ג דאין ספיקו של הסמ"ע מוציא מידי ודאי של רמ"א דכל ת"ח הוא בחזקה שאין משנה עד שיבא המוציא ראיה שאינו נזהר והטעם צ"ל כיון שבודאי אינו של המוצאו ולמה נפסיד ת"ח בחנם אף מספק כל שאינו מבורר שהוא משנה בדבורו מכל מקום היכי דתפס ואית ליה מגו ודאי לא מפקינן מיניה אפי' בעם הארץ וכ"ש בת"ח דאפי' לכתחלה מותר לתפוס כה"ג כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |