שבות יעקב/א/קנה
|
< הקודם · הבא > |
על דבר סילוק האלמנה שבא לפניך וטוענין היתומי' שהיא תפרע מכתובת' החצייה מהחובות שהיא נתחייבה עם בעלה בשטרות שבאתה על החתום עם בעלה וכמבואר הדי' בח"מ סי' ע"ז סעי' י"ד דאיש ואשתו שלוו היא חייבת לפרוע החציה מכתובתה ואפי' אם כבר פרעו הבעל או יורשיו כל החוב חוזרין ונפרעין ממנה החציה והיא טוענת שכל המעות לקח הבעל רק שהיא נכנסת עמו בשעבוד כי כל משאה ומתנה היה רק לטובת הבעל וכיון שיש כאן כדי לפרוע כל חובת גם כתובתה תטול היא כל כתובתה בשלימות והנה לפום ריהטא דעתי נוטה שדברי האשה כנים המה וכן הסברא נותנת אך דברי הש"ע הנ"ל הם עומדים עלי ככותל ולפי שטרדת הזמן גרם שלא אוכל לעיי' היטב הדק אמרתי להחמיץ הדי' עד שישיבנו אמ"ו דעתו הרמה בזה לדין ולשפוט משפט יתום וריב אלמנ' כ"ד בנך ה"ק שמעון:
אהו' בני הנה רוח ה' דבר בך שהיית מתון בדי' זה ולא עשית כמו שדרכם של איזה דיינם שאינם הגונים לפסוק הדי' מתוך הש"ע שערוך לפניכם מבלי שיקול הדעת והסברא כלל ומתוך שראיתי מעשה אצבעותיך נזכרתי כד הוינא טליא ודנתי לפני רבותי שמעתי ממורי המופלג הרב מוהר"ר הלמן נר"ו שצווח ככרוכיא על די' זה עם חכם א' ומסקנת דבריהם להלכה נעלם מאתי לע"ע ועתה ראיתי דודאי יש מקום עיון גדול בדי' זה ועל כל האחרונים שלא הרגישו בדבר זולת בספר דברי פי נביא בחידושי דינים שלו ראיתי שהרגיש קצת בדי' זה וכתב דף וי"ו ע"ד וז"ל נלע"ד דשטרות בזמן הזה שנכתב בו אשה והדר בעל' ושניה' נכנסים בקנין אין להם די' זה אע"פ שיכול בעל חוב לגבות מאשה כמו מאיש היינו משום ערבות שהיא נכנסה ערבות בעדו אבל לא משום שנים שלוו דאל"כ לא הוצרך אשה וה"ב כי זולת כן היא חייבת כמו שנים שלוו מאחד כי הדין של אשה והדר בעלה אינו אלא על זה אם כתבה לאחד דין ודברים אין לי עמך שלא יכל' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי וכו' ואם כתב בו אשה והדר בעלה הוי כאלו מוכיח מתוכו שלא נכנסה בחוב אלא הבעל לקח המעות והיא מכנסת עצמה בשטר אעפ"י שיש לפקפק בזה אפ"ה הואיל וזה הדבר ידוע בינינו אין משיבין ולא הפסידה כלום מכתובתה בשאר נכסים ע"כ תוכן דבריו בזה ובאמת הרבה יש להקשות ולפקפק על דבריו חדא מ"ש דאל"כ לא הוצרך אשה וה"ב זה אינו דלהדיא מבואר מתוך דברי בעה"ת שממנו מקור די' זה שהובא בטור וש"ע סי' ע"ז מ"מ כתב להדיא בשער ששי והובא בב"י בח"מ סי' קי"א סעי' ט' בחידושיו שצריך א' מ"ג דברים כשלום האשה עם בעלה שלא תטעון נחת רוח עשיתי לבעלי האחד שקנו ממנו תחלה וכו' ע"ש ואף הרמב"ן שחולק שם והובא דבריו ג"כ שם ובב"י בא"ה ס"ס צ' אפ"ה כתב שם וסיים אבל אם לוה הבעל ושעבד נצו"ב שלה באפותקי מפורש וחתמה לו בזה יש מקום שצריך שיקנה ממנה תחלה או שתקבל המעו' בפניהם עכ"ל וא"כ לצאת ידי כל הדעות מנהג הסופרי' לכתוב באוה"ב אף בשטרי הלוואות גם מ"ש כאלו מוכיח מתוכו מה הוכחא היא זו דאע"ג דהוי כשנים שלוו בשותפות מ"מ על חצי א' שנעשה ערבות בעד בעלה לזה הוצרך באוה"ב שלא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ומנ"ל שכל שיעבודה היה מטעם ערבות והעיר שושן בח"מ סי' ע"ז והעתיקו ג"כ הסמ"ע שם בס"ק ך"ה והש"כ בס"ק ל' לפסק הלכה כתב וז"ל נ"ל היינו דוקא במקו' שנושאי' ונותני' אנשים בממו' בפני עצמן אבל היכא שאין הנשים נושאי' ונותני' בפני עצמן נהי דמלוה סמיך דעתו עלה ומצי לגבות ממנה החצי מכתובתה מ"מ מילתא דמסתבר הוא שאין הבעל ויורשיו לפרעי' ממנה אלא נאמנות לומר שכל הממו' לקח הבעל לידו והיא נכנסת בערבות קבלנות עם בעלה כדי שיוכל להחיות עכ"ל הע"ש ואני כמוסיף על דבריו כיון שמבואר לדעתו שמוצי' הדין שהו' מטור ובע"הת דוקא במקום שנושאי' ונותני' הנשי' בפני עצמן ע"כ אומר אני דכל דברי הטור ובע"הת לא קאמרי לגבות כלל החציה מכתובתה אלא במקום שנושאי' ונותני' הנשים בפני עצמן ואינם מטילי' כלל לתוך כיס אחד כמו רב פפא ובת אבא סוראה כדאיתא בש"ס פ"ק דסנהדרי' דף י"ד ע"ב אבל היכא שאין הנשים נושאי' ונותני' בפני עצמן כי האי גוונא אפי' החציה אינם גובים מכתובתה רק יפרע הכל מתוך העזבון ואח"כ תפרע כתובתה כי היא לא נכנס' בתוך השיעבוד רק בתורת ערבות כדי שלא יהיה לה דין מוקדם ולפרוע תחלה החוב והוא מילתא דמסתבר אך כדי שלא להוציאך בלי ראיה הנה מבואר בתשובת הרמב"ן שאלה ל"ו וכתב וז"ל שאלה יעקב ולאה אשתו מכרו כרם אחד שהיה ליעק' וכתב בשטר מכירה שקבלו יעקב ולאה מאתי' זוז מדמי הכרם ואח"כ מת יעקב ובאה לאה לגבות כתובתה מנכסי יעקב וראובן בן יעקב טוען שכבר קבלה היא מנכסי יעקב מאה זהו' שהרי קבלה מחצית דמי הכרם ולאה טוענת אמת הוא שמכרתי הכרם עם בעלי אבל לא קבלתי כלום אף על פי שכתב בשטר:
הדין עם האלמנה מכמה טעמים שכן דרך המוכרים בין איש ואשתו ובין אב ובנים שכותבי' כן אע"פ שאין לוקחי' מעות המכר אלא האחד ולשופרא דשטרא רוצה הלוקח שיכתוב לו עכ"ל הרמב"ן וא"כ ה"ה כאן מסתמא קיבל הכל הבעל והיא חתמה רק ליפוי כח הבע"ח וכן מבואר מדברי הרא"ש בתשובה כלל נ"ו סי' ד' וז"ל וששאלת אשה שטוענת על קצת קרקעות שהניח בעלה שהם חציים משלה כי בעל' קנה חציים משלה שנטלה לה מבית אביה והשטר כתב בשם שניהם יראה שכל הקרקעות שקנה בעלה והשטרות כתובים ג"כ בשם האשה שהקרקעות חציים שלה כי אדם הקונה קרקע אין דרך שיכתוב את אשתו בשטר הקניה וזה שכתב שם אשתו ניכרין הדברים שחצי דמי הקרקע הם משלה עכ"ל הרא"ש ואחריו נמשך הטור בא"ה סי' ק"ב מבואר מדברי הרא"ש אלו דדוקא מטעם שאין דרך שיכתוב את אשתו בשטר קניה אמרינן דהחציה הוא משלה הא בלא"ה בדברים שדרך לכתוב שם האשה כמו בנדון שלפנינו אמרינן שהכל הוא לבעלה רק שהיא שלוחה ונכנסת ערבנית בעד בעלה וכל זמן שיש ממה לפרוע אין נפרעין מן הערב תחלה ועוד דאף גם בדי' זה של הרא"ש בדי' הקניה עצמו לא קי"ל כוותי' בהא אלא ס"ל כהרשב"א דחולק דסתם אשה נושאת ונותנת תוך הבית לכן אפי' כתובים על שמה הכל לבעל כמבואר בא"ה סי' פ"ו ובח"מ סי' ס"ב סעי' א' בהג"ה וע"ש בש"כ ס"ק ז' שכתב שכן עיקר ובר מן כל די' הא גדולה מזו דנדו' דידן מצינו באשת איש שנתחייבה בפני עצמה אם היא נושאת ונותנת תוך הבית הבעל חייב לשלם דהוי כאלו הבעלים מינו שלוחים וכן הסכמת רוב האחרונים כדעת המרדכי פ' החובל וכמו שהאריך הש"כ בזה בסי' צ"ו ס"ק ט' יע"ש ועיין בא"ה סי' ק"ב סעי' ב' בהג"ה ובחלקת מחוק"ק ס"ק ח' וא"כ דון מינה כ"ש בנדו' שלפנינו שאם נתחייבה היא עם בעלה שאמרינן שהיא לא נשתעבדה רק לערבות ואין כפרעון מן הערב תחלה רק ישתלם הכל מנכסי בעלה ואח"כ תגבה היא כתובת' בשלימו' אם לא שידוע שהיא נושאת ונותנת בפני עצמה וקבלה המעות דאז מדמה הבעה"ת והטור לשנים שלוו דצריך כל א' לשלם החציה משלו והוא ברור כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |