שבות יעקב/א/קיג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה קיג
אשה אחת צעק' במר נפשה ומייללת בקולה על בעלה שהכה אותה איזה פעמים והתרו בו ע"פ ב"ד שלא יכה אות' עוד שאל"כ יכפוה לגרשה וכמבואר בא"ה סי' קנ"ד סעי' ג' בהג"ה ויהי היום ואין איש מאנשי הבית בבית רק הבעל ואשתו ומשרתו ויכה האיש את אשתו מכת אכזריות והיא צעקה ואין מושיע לה וכאשר מקול ענות נתקבצו אנשים לביתה לראות ולשמוע מה הקולות משמשות הראה להם מכות אכזריות שכל אחוריה וגבה נפוח ונצרר ממכות רשע שהנה בעלה והוא כופר בכל ואמר שלא הכה אותה כלל רק שאולי היא חבל' בעצמה או משרתו לתלו' הסרחון בו ושמא עיניה נתנה באחר:
והיא אומרת שאיך אפשר לחבול בעצמה כל כך לאחוריה אף גם איך עולה על הדעת לחבל בעצמה כך ומשרתו מעולם לא עלה על דעתו להכות אותה מעולם גם הוא מועד בכך והמשרת הוא עד מסייע לה ילמדינו רבינו הדין עם מי:
עיקרא דהא מילתא יש לדמות למה ששנינו במתני' דפ' כל הנשבעין נחבל כיצ' היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול ואמר לו חבלת בי והוא אמר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל ע"כ וקאמר בש"ס נחבל כיצ' אמ' ר"י אמ' לא שנו אלא במקו' שיכול לחבול בעצמו אבל במקום שאינו יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה וניחוש דלמא בכותל נתחכך תניא רבי חייא שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו ודלמא אחר דליכא אחר:
וכתב הרמב"ם בפ' המשניות ובהלכותיו פ"ה דחובל ומזיק והראש שם בפ' כל הנשבעים על הא דקאמר בש"ס ודלמא אחר הפי' שאמר לאחר הכני פצעני כדי לענוש לזה ונראה דהוכרחו לפ' זה דאל"כ תקשה דאיך יעלה על הדעת ודלמא אחר כיון שזה תובע לזה הנחבל ואינו תובע להאחר וחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו מהיכי תיתי שיתבע למי שלא הזיקו וימחול למי שהזיקו באמ':
לכן הוצרכו לפרש שהוא עשה כן בכיוון שציו' לזה להכותו כדי לענוש לזה מפני איזה קטטה וכה"ג שיש לו עם הנחבל וק"ל:
וא"כ בנדון דידן אף אי נימא שההכאות היו מאחוריה בענין שאי אפשר לעשות כן בעצמה וכגוונא דמתרץ הש"ס שעלתה לו נשיכה בגבו מ"מ כיון שהי' בבית עוד אחר דהיינו משרתו אע"פ שהיא אינו תובע תו חיישינן שהיא ציוותה למשרתו שיכה אותה כדי לכפות לבעל שיגרשה שמא עיניה נתנה באחר ומשרתו אינו נאמן אפי' כעד אחד כיון שהוא נוגע בדבר וכן מוכח בש"ס דשבוע' שם דלפי מה דס"ד של המקשן דמיירי דאיכא אחר בהדייהו ואפ"ה צריך הנחבל לישבע ולא אמרינן דאותו אחר הוא עד המסייע לפטרו משבוע' (דאפי' בנשבעין ונוטלין דינא הכי וכדאית' בתשובת מיימוני דספר משפטים סי' פ"א והובא ג"כ בהגהות ש"ע בסי' פ"ז לפסק הלכה סעי' וי"ו בהג"ה ע"ש בש"כ ס"ק י"ח וי"ט) אלא ודאי דאין זה עד מסייע כיון שנוגע בדבר שיש לחשוד שהוא הכה אותו בציווי כדי לחייב את זה וחיישנן לרמאות ולקנוניא על כן לא מהני עדותו כלל וה"ה כאן בנדון שלפנינו:
ואין מקום לומר כיון דכאן איכא רגלים לדבר שהבעל מועד בכך להכות את אשתו וגם הוא נגד הסברא שהמשרת יכה את אשת אדוניו ובעלה אדונו אתה עמהם בבית ואיך הניח להכות את אשתו שהיא כגופו ולא מיחה במשרתו וחזר להכותו אלא ודאי שהוא בעצמו עשה הנבלה הזאת וא"כ אפי' שבועה אינה צריכה וכופין אותו להוציא כיון דאיכא אומדנת המוכיחות שהוא עשה לה כל זאת:
זה אינו דהא קי"ל דלא כרב אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ושור שהיה רועה ונמצא שור הרג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישך אין אומרים זה ודאי הרגו או נשכו וכמבואר בטח"מ סי' ת"ח דלא אזלינן בתר אומדנא כי האי אף בדיני ממונת כדמסיק הש"ס בסנהדרין פ"א דיני ממונת דף ל"ז ע"ב ועיין בפ' אלו הן הנשרפין דף פ' ע"א שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם והרג שניהם פטורין ואמר ר' יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהם ופרש"י שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקה לא מחייבינן לאידך משום האי חזקה. וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו:
ואל תשיבני מהא דכתב הרמ"ה והובא בטח"מ ס"ס צ' וז"ל כתב הרמ"ה מסתברא היכא דאיכא אחר עמו דבריר ליה לסהדי דלא חבול ביה האי אחר כמאן דליכא אחר דמי ונוטל בלא שבועה עכ"ל הרי משמע מדברי הרמ"ה דסומכין כה"ג על פי אומד הדעת של העדים וכן מצאתי ראיתי בחידושי דינים לספר דברי נב"א דף ח' ע"א שפי' הוא דברי הרמ"ה דמיירו כגון שזה האחר הוא אדם כשר וירא שמים הלכך נוטל בלא שבועה:
אלא שמתמיה שם על הרמ"ה שדעתו הוא נגד סוגית הש"ס והפוסקים שכתבתי דלא אזלינן בתר אומדנא כי האי והניח דבריו בתימא אכן באמת לאחר העיון נלע"ד אין כאן אפי' קצת קושיא דודאי לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מ"ה חובל ומזיק דין ד' וז"ל קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעל זרוע שיהיה הנחבל נאמן ונשבע בנק"ח עכ"ל:
וכתב שם המ"מ וז"ל ודעת רבינו שהו' קנס שאין לך עדות מתקיימת בלא ראיה ובלא ידיעה כזה העדות עכ"ל:
וא"כ' אם דעת הרמ"ה כהרמ"בם לא קשה מידי דבנחבל משום קנס שאני אף דבשאר עדו' לא מהני הכא שאני דחדוש הוא שחידשו חכמים בקנס ואף אי נימא דדעת הרמ"ה כדעת הראב"ד בזה שהשיג על הרמב"ם דלא מטעם קנס הוא אלא שאין דרך בני אדם לחבל בעצמן ע"כ האמינהו לזה בשבועה עד כאן לשונו:
מכל מקום לא קשה מידי על הרמ"ה דאפשר לומר דכוונתו בהא דבריר ליה לסהדי דהיינו שזה האחר תש כחו שאין לו כח לחבל כל כך או שראה אותו שהביט באותו פעם מחלון וכה"ג או שהיו ידיו כפות בענין שא"א לו להכות וכיון דאיכא אומדנא דמוכח כולי האי ודאי מהני:
וכה"ג מבואר להדיא בתוספ' בפ' שבועת העדות דף ל"ד ע"א ד"ה דאי אית ליה דר' אחא ע"ש וכן מבואר בדברי תשובת הרא"ש הובא בטח"מ סי' ס"ה סעי' ך' וכ"כ הב"ח בסי' ת"ח ע"ש נמצא דלק' מ על הרמ"ה אבל הא דאדם כשר וירא שמים ודאי לא מהני כלל ושלא כדעת דברי בב"א:
ונחזור לנדון דידן דאף אי נימא דהוי ג"כ אומדנא דמוכח טובא מ"מ אע"ג דאפשר דמהני לענין נחבל דנוטל בלא שבועה מ"מ לענין להוציא אשה מבעלה וכמה קשה גירושין ולדעת מקצת פוסקים דיני נשים כדיני נפשות דמיא וגם האומדנא אפשר אינו ברור כל כך א"כ די בכך שנאמין אותה בשבוע' בנק"ח כדין הנחבל אבל בלא שבוע' אין להאמינ' לכפות אותו לגרשה ואם אפשר לתווך השלום מתוך מריבה זו מה טוב ונעים לשבת יחד כי גדול השלו' בין איש לאשתו ושלו' על דייני ישראל כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |