שבות יעקב/א/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שבות יעקב א צז

שאלה צז

מעשה שהיה כך היה אלמנה אחת מהמבורג שהיה לה ג' ילדים בחיי הבעל והניקה אותם ומתו הילדים תוך ימי מניקתם ונטלה האשה עצה היעוצה מרופאים ומנשים מומחות באמר' שיש לחוש שחלבה גורם היזק ומיתה לילדים בכן תשועה ברוב יועץ שילדה האשה אח"כ ד' ילדים זה אחר זה ושכרה להם מינק' ולא הניקה אותם כלל ואח"כ כשעדיין כריסה בין שיניה מת בעלה וכשילדה נתנה התינוק למניקת כדרכה בכן אחר ימי לידתה נשתדכה האשה במדינתינו והמשודכת קוד' נסיעתה על יום נשואין שלה עשתה שאלת חכם להרבני' המופלגים דק"ק המבורג ויצא הדב' מבית דינם הצדק להית' שתנשא תוך כ"ד חדש והנה אחר יציאתה וביאתה ליום הנישואין למדינתינו נעשה בה רושם שכנגדו חלק על הוראה זו ויצא מאתו בגזיר' כמ"ש שלא תנשא עד סוף ך"ד חדש וטעמו מבואר באורך תוך העתק תשובת האוסר כאשר יקבל מר תוך כתבו בכן יורינו אמ"ו בדעתו הרחבה להכריע ואיזה דרך ישכון אור:

וז"ל תשובת החולק שאוסר:

הנה הדבר הזה נשאלתי ביום וי"ו העב' ואמרתי לשואלי שהיא אסורה. וכהיום הזה יום ד' יו"ד אלול תסז"ל בא אלי אחר משם על הפאשט וצווח ככרוכיא והוא בעיניהם כמתמיה כמאן דאסר להו יונה ואמר במקומו שיצאה משם פשוט הדבר להתיר ואמרתי כל כה"ג צריך להודיע מאיזה טעם דנתי ופניתי אני מכל עמלי לגודל תמיהתם ומי איכא כה"ג הורא' לאיסור ובפרטות לכבוד אבי האשה שהוא אחד מקציני ארץ ואקצר ואומר ואכתוב דברי הפוסקים בקצרה כבר נודע דברי התוספ' ביבמות פ' החולץ ובכתובו' פ' אע"פ מחלוק' ר"ש ור"ת ר"ש מתיר בגרושה ור"ת אוסר בגרושה ואליבא דר"ת משמעות דבריו שאוסר בגרושה בכל ענין בין הולד מכירה ובין אינה מכירה וכן מבואר דברי הרא"ש פ' החולץ ובריב"ש וכן מבואר בהריטב"א בחידושיו שכתב אליבא דר"ת מתוקמא הך ברייתא דנתגרשה אינו כופה בנדרה והובא דבריו בספר נתיבות המשפט דף ק"ס ע"ג ומדהוצרך הריטב"א לאוקי הבריית' בנדרה מבואר בדבריו בהדיא דס"ל להריטב"א שר"ת חולק בכל ענין אפי' אינה מכירה וכן משמעות דברי ר"ת מהראיה שהביא משמעתין דלמאי דבעי למימר טעמא משום סנדל או משו' דחסא אין חילוק בין אלמנ' לגרושה ואינה חוזר בו אלא מן הטעם בלבד וכו' אמו' מעתה לפי סברתו דאין מחלק בין מכירה לאין מכיר' דלעול' אסור' אלא שהר"ן ז"ל וההמ"מ פי"א מה"ג משמעות דבריהם דר"ת אינו חולק על ר"ש אלא במכירה אבל אינו מכיר' מודה ר"ת לר"ש כי כ"כ בפ' אע"פ מעשה בא לפני ר"ש והתיר אחר ג' חדשים כיון דקאי האב אי נתעברה ממסמס לי' בביעי וחלב אבל ר"ת אוסר אף בגרושה וכו' וכתב הרשב"א ז"ל דגרוש' דוקא שהניקה קודם שנתגרשה עד שהכיר' אבל קודם זמן הזה לא דאי בעי לא תניק כלל כדקתני בברייתא נתגרשה אינה כופה וכו' נראה מדבריו דדברי הרשב"א ור"ת דאגודא אחת היא והרשב"א מפרש לר"ת במכירה אבל אינה מכירה מודה ר"ת לר"ש וכן משמעות ההמ"מ שכתב מפרשים דס"ל דוקא במניקת שנתארמלה וכו' וכן נראה מהגמרא דמניקה דומיא דמעובר' ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב מיהו בגרוש' דוקא כשהניקה קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קוד' הזמן לא דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ומבואר בדבריה' שמפרשי' דהרשב"א מפרש לר"ת דוקא במכירה וכו' אבל דבריהם תמוהים מאוד דראי' שהביא ר"ת משמעתין א"א לייש' לשיטת' גם דברי הר"ש אם יחלוק על ר"ת אף במכירה והביא ראיה מברייתא נתגרשה אינה כופה וזה איירו באינה מכירה כאשר כבר תמהו על זה גדולי ראשוני' ואחרוני' ומ"ש המרדכי בפרק אע"פ ע"ש הר"ש מפליזא דגרושה מינקת וכו' אע"פ מכירה וכו' אכתוב בסמוך שגם הוא מפרש לדברי הר"ש באינו מכירה ומ"ש בלחם משנה בפי"א מה' גירושין ליישב הקושי' דאמרינן מניקה דומיא דמעובר' וכו' כל מי שיש לו מוח בקדקדו יראה שדבריו דחוקים וכל מעיין ישפוט בצדק שדברי ר"ת אמורים בכל ענין ומהר"מ אלשקר כתב בתשובה דלר"ת וסייעתו אסור אפי' אינה מכירה והרשב"א שהתיר באינה מכירה ס"ל כר"ש ובלי ספק שלא נעלם ממנו דברי הר"ן וההמ"מ הנ"ל אלא שס"ל דלא כוותייהו ושהרשב"א ור"ת פליגי זה על זה וכן הוא בט"ז בכתב. והנה הרמב"ם משמעו' דבריו שפוסק כר"ת כמ"ש ההמ"מ ז"ל ואינו כן דעת רבינו אלא בכל גוונא אסור וכן דעת השאלתות ובודאי משמעות דברי הרמב"ם אין חלו' בין מכיר' לאין מכיר' כפי סתימו' דבריו וכן דעת הטו' דכמו דבאלמנ' אין חלוק בין מכיר' לאין מכיר' ה"ה בגרוש' וכ"נ דעת ר' ירוח' נתי' ך"ג ח"ד דלר"ת אין חילו' בין גרוש' לאלמנ' וכתב שכן עיק' דהלכ' כר"ת אלא שראיתי לספר אמונ' שמואל מ"ש הר"ש קאיידנב' וז"ל ומ"ש מוהר' שמח' לוצאטו שהתירו אשה אחת ביותר ודימו דין זה לגרושה כמו בגרושה שאינה מכיר' דאינו כופה להניק לדע' הרא"ש ולדע' הרשב"א אליבא דר"ת הכי נמי באשה אחת עשירה שהכניסה לבעלה ממון הרבה כיון שאינה יכול' לכופה להניק ע"ש והואיל שהכניסה לו ממון הרבה הוי כמו הכניס שני שפחות דאין כופין להניק. ובנדון דידן בלי ספק אותה אלמנה הכניסה לנדן ממון הרבה הוא הדין והוא הראיה ובאל"ה יש ללמו' שם להתיר לנדון דידן כיון שמשמעות דבריהם מתוך השאלה היה נראה דמשום סכנה לא הית' רוצה להניק ד' ילדים בחיי בעלה ואפשר שלא היה יכול לכופה להניקה ויש לדמות דין זה למ"ש בספר בית יעקב שמיחו לה ע"פ הרופאי' שלא להניק את הולד. אבל לע"ד דברי אמונת שמואל ומהר"ש לצא"ט אינו נ"ל כלל שרוצים לדחות דברי ר"ת ורוצי' להוכיח שהסמ"ג והרמב"ם סוברי' כהרשב"א ודבריה' אין נ"ל ואשי' עליה' בקצרה וז"ל שם בתשוב' ר"ש הזקן אומ' בגרוש' מותר' להנש' דלא משתעבדא ליה ור"ת אוסר בגרושה דתניא בפ' אע"פ מעובר' ומניק' חבירו לא תנש' קפסי' ותני ל"ש אלמנ' ול"ש גרוש' ע"כ והנ' אין ראי' שבשבילם יוסתר דעת השר כיון דקאמר תלמודא דמעוברת לאחר ג' חדשים להבחנה לא תנשא משום דלמניק' קיימא כדאמרינן בהחולץ אם שורש התקנ' היא משום דלמניקא קיימא כדאמרינן א"כ א"כ ממילא משמע כל כמה דלא קיימא לא משתעבד' ונמשך מזה שתוכל להנשא בלי שום הבחנה דזיל בתר טעמא כמורגל בתלמוד א"כ אין שום דבר נגד השר לסייענו ועוד דמפרש טעמא דמניקת ה"ט דמעוברת ולמאי דמסיק דההוא מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת הוי שייך בגרושה כמו באלמנה. ואע"ג דהדר ביה מהאי טעמא מהא מילתא לא הדר ביה דאסר אפי' בגרושה ע"כ הנה גם זאת טענה חלושה היא כיון דטע' אמיתי הוא דלמניקא קיימ' ואין טעם ראשון מספיק וקאמר תלמודא אלא נ"ל דטעם ראשון נסתר לגמרי ולא נשאר לנו לומר שהנמשך מהטעם ראשו עומד בתקפו והוא ידוע כי בהתבטל הסיבה יתבטל גם המסובב עכ"ל. ואשתומם על המרא' ומה ראו על ככה לדחות לדברי ר"ת בגילא דחטתא ומ"ש לסתו' ראיו' ר"ת דכיון דקאמר תלמודא לאחר ג' חדשים לא תנשא משו' דלמניקה קיימא א"כ משמע כל כמה דלא קיימא למניקה לא משתעבד הרי הרמב"ם והסמ"ג כתבו הטעם דגבי מעוברת משו' דחסא וטעמם שהיה להם גרסא אחרת בגמרא כמ"ש הכסף משנה או כמ"ש שם בתירוץ הב' או כמו שאכתו' בסמוך ולדבריהם ודאי הברייתא לענין מעוברת איירי בכל ענין בין באלמנ' בין בגרושה והברייתא בחדא מחתא מחתינהו מעוברת ומניקה ובמעוברת ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ה"נ במניקה ולפי תירוץ הב' מ"ש הכ"מ שם דטעמא דדחסא עיקר וה"מ לשנויי בגמ' דידיה חייס ודלאו דידיה לא חייס אלא דבלא"ה הוצרך להאי שינויא דמיעכר חלבא משום מניקה ואפשר שזה כוונת ר"ת ג"כ וס"ל דההוא טעמא דדחסא עיקר שמחלק לענין מניק' בין דידי' ללאו דידי' ה"ה לענין דחס' אלא שצריך להאי טעמ' כמ"ש הכסף משנה משום מניקה צריך להאי טעמא וכיון דטעמא דדחסה עיקר ע"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה לענין מעוברת והברייתא קפסיק ותני ל"ש גרושה ולא אלמנ' כלומר כי היכי דבמעוברת אין חילוק בין אלמנ' לגרושה ה"ה למינקה ואף אם נאמר דר"ת ס"ל דלא אמרינן טעמא דדחסא במסקנא מ"מ הוכיח שפיר קפסיק ותני ל"ש אלמנה ל"ש גרוש' דע"כ גרושה ג"כ אסו' דאל"כ ה"ל לבריית' לפרושי דהא איכא לטעו' ולומ' טעמ' דדחס' וא"כ איכ' למימ' דידי' חייס דלאו דידיה לא חייס ולאסור אף בגרוש' אלא ודאי דהאמת במעוברת אין חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה למניקה והנה לכאורה עלה על רוחי להוכיח מן הגמרא דלא כר"ת מדפרש טעמא דמעוברת למניק' קיימא ולא קאי בהאי טעמא דדחס' ולחלק בין דידי' ללאו דדי' כפי גרסת הרמב"ם באמ' אלא שס"ל להש"ס במניקה טעמא דמעכר חלבה וזה אינו שייך אלא באלמנ' ולא בגרושה ואם יאמר במעוברת טעמא דדחסא ע"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה והברייתא כללינהו כהדדי מעובר' ומניק' וזה אי אפשר להיות דמעוברת אין חילוק בין אלמנה לגרושה ובמניקה יש חילוק בין אלמנה לגרושה ולכך מסיק הגמר' דטעמא מעוברת ומניקה שווים ובשניהם דוקא אלמנה ולא גרושה אבל חלילה לדחות דברי ר"ת בדברים כאלו בדקדוק קל כזה ובלא"ה אין דקדקנו דקדק כי נוכל לומ' דס"ל להש"ס דוקא לענין הוצא' יש חילוק בין דידיה ללאו דידיה אבל לענין דחסא אין חילוק ובפרטות שנוכל לומר דס"ל לר"ת כמ"ש הכ"מ כמ"ש לעיל ויותר נ"ל לומר ליישב דברי הרמב"ם והסמ"ג שכתבו טעמא דדחסא ס"ל טעמא דדחסא עיקר וקושי' הגמר' ודאי לאו קושיא דהכי ה"מ לשנוי דידיה חס וכו' ודאי צריך ישו' אמאי לא משני הכי לכן לבי אומ' דה"פ דהרמב"ם מפר' דס"ל להש"ס ודאי טעמא דדחסא עיקר ולהכי במעוברת אין חילוק בין אלמנה לגרושה אבל במניקה ודאי יש חילוק בין אלמנה לגרושה כמו שס"ל להר"ש וה"ה במכניסה ב' שפחות וצריכן לומר דגזרינן מניקה אטו מעוברת אלא שאין טעם לגזירה זו דבשלמא מעוברת דטעמא משום דחסא אין חילוק בין אלמנה לגרושה אבל מניקה דגרושה ובמכניסה לו ב' שפחות ה"ל לברייתא להתיר במניקה והברייתא כללינהו בחדא מעוברת ומניקה להכי מסיק סתם מעוברת למניקה קיימא ולהכי מניקה גרושה אסורה אטו מעוברת דאם נתיר לו גרושה והכניסה לו ב' שפחות במניקה נתיר אף במעוברת דהא איכא למימר טעמא דמעוברת למניקה קיימא כלומר דאי הוי קאי בהאי טעמא דדחסה תקשה הברייתא למה כללנהו יחד מעוברת ומניקה הלא במניקה גרושה מותרת ובמעוברת גרושה אסורה ואין מקום לגזירה מניקה אטו מעוברת דהא לא דמיא אלא כאוכלא לדנא דמעובר' הוי טעמא דדחסא ובמניקת הוי טעמ' משום מעכר חלב ולה"ק הגמרא דמעוברת איכא נמי טעמא דמעכר חלבה דסתם מעובר' למניקה קיימא והיינו טעמ' דדחסה וטעמ' דמעובר' למניקה קיימא ומש"ה אתי שפיר דאסרינן בין במעוברת בין במניקה בין באלמנה בין בגרושה ואף דבמניקה היה להתיר בגרושה כיון דמעוברת גרושה אסורה משום טעמא דדחסא אסור אף במניקת גרושה דאי לא הא לא קיימא הא כלומר דאי נתיר גרושה יתיר אף במעוברת דיאמר האומר דטעמא דמעוברת משום דלמניקה קיימא וכיון דבמניק' שרי גרושה ובמעוברת נמי קיימא למניקא וג"כ שרי גרושה ולכך אסרו חכמים אף במניקה בגרוש' אבל באמת עיקר הטעם דמעובר' משום דחסא אלא דהגמרא מיישב למה כללנהו ביחד ובשניהם אסור בין בגרושה ובין באלמנה והא דמניק' ליכ' למגזר אטו מעוברת דהא האי טעמ' לחוד והאי טעמא לחוד ולכך קאמר הגמרא דהאי טעמא דמניקה איכא למימר נמי במעובר' וא"כ ודאי אם נתיר במניקה בגרושה אתי להתיר מעוברת בגרושה הואיל ואיכ' למימר שניהם בחד טעם אבל אליבא דאמת ודאי במעוברת טעמא דדחסא עיקר דאלת"ה אמאי אסרה במעוברת גופא בגרושה דאי משום דלמניקה קיימ' דבגרוש' לא כפינן אות' להניק אלא טעמ' דמעובר' טעמא דדחסא עיק' ולהכי אסו' אף בגרוש' וזה נ"ל ברור לדעתי ובז' אדחי מ"ש בתשוב' הנ"ל דאי אמרינן טעמא למניקה קיימא לא הוצרך הברייתא לחלק בין אלמנה לגרושה דעל כרחך זה ליתא דא"כ מנ"ל לרמב"ם וסמ"ג דטעמא משום דחסא דלמא באמת גרושה בין במעוברת בין במניקה וטעמה דמעוברת משום דלמניקה קיימא ולהכי לא איצטריך לחלק בין אלמנה לגרוש' דזיל בתר טעמא אלא ודאי כדכתיבנא דאף אי טעמ' דמעוברת למניקה קיימא מכל מקום ה"ל לברייתא לפרש להדיא ולחלק בין אלמנה לגרושה ודברי ר"ת שרירין וקיימין ובזה נדח' מ"ש בתשוב' הנ"ל וז"ל אמנם צריך חקיר' אם דעת ר"ת ראוים לקבלה בזה דנראה דאין להרבות בגזירות וכמו שאמר רב ספרא בפ"ג דיבמות היא גופיה גזירה ולא עבדינן גזירה לגזיר' וכן מצינו בכמה דוכתי תקנתא לתקנתא לא עבדינן ודי לנו בגזירת ותקנ' שתקנו כבר חז"ל מלבד זה הטעם הכולל בפירש אתמר בזה הענין שאין לנו להרבות בגזירות וראיה מדברי הרא"ש בפ' אע"פ וז"ל גמלתו בחיי הבעל נראה דמותר להנשא דליכא למגזר מידי ולא גזרינן אטו לא גמלתו בחייו וכה"ג לא גזרינן דא"כ היאך שרי לדבי ריש גלותא לגזור אטו לא נתנו למניקה אלא לא גזרינן אלא שלא תחזור בה המניקת או שתמהר לגמלו דודאי מינכר בין נתנה למניקת ובין לא נתנה בין גמלתו ללא גמלתו ע"כ ודבריו דחוים בעיני דודאי אמת הדבר דלא גזרינן בענין זה גזירה דאי גזרינן ה"ל למגזר אפי' דבי ריש גלותא אלא היינו טעמ' דאסרינן אף בגרוש' כיון דאיכ' למימר מעוברת ומניק' חד טעמ' הו' ועל שניה' הו' אומ' טעמ' דמעובר' למניק' קיימ' ובאמ' טעמ' דמעובר' משום דחס' ולכך צריכן לאסור שניהם בגרושה דאי לא הא לא קיימא הא משא"כ בשאר גזירו' דלגזור ריש גלותא אטו שאר אינשי דעלמ' מת אטו לא מת ודאי לא גזרי' ודלא כמהרש"א שכ' בפ' אע"פ בתוספ' ד"ה והלכתא וכו' דטעמא דר"ת משום גזירה וזה ליתא ועם דברינו נ"ל ברור עוד ישוב נכון ליישב דברי הרמב"ם והסמ"ג שכתבו טעמא דדחסה ובגמרא דחו טעם זה וקאמר אלא וכו' ואומר אני דהפ' דודאי ביבמות דחו טעם דדחסה ולא רצו הש"ס לדחות לענין דחסא ולומר עליה דידיה חס ודלאו דידיה לא חס דהא מצי לתרץ ברווחא סתם מעובר' למניקה קיימא כמו שמשני התם וליכא לאקשויי דא"כ דלא אמרינן טעמא דדחסא אמאי אוסר הבריית' סתם ולא מפליג בין גרושה לאלמנה ואי לא אמרינן טעמא דדחסא אלא טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא ה"ל לברייתא לחלק בין אלמנה לגרוש' ולהתיר בגרושה איכא למימר אף דטעמא משום דסתם מעוברת למניק' קיימא מ"מ לא מפליג הבריי' ואוסר בין באלמנה בין בגרושה דגזרינן גרושה אטו אלמנה אבל למאי דמסיק בכתובת דר"נ התיר דבי ריש גלותא וצריכין לומר כמ"ש התוספ' דלא גזרינן שום גזיר' דאי גזרינן ה"ל לאסור אף דבי ריש גלותא אלא ודאי לא גזרינן ומעת' אי אפש' לומר כמו שמשני ביבמו' סתם מעוברת למכיק' קיימא א"כ קשה למה לא מפליג הברייתא בין אלמנה לגרושה וה"ל להתיר בגרושה דהא לא גזרינן גרושה אטו אלמנה אלא ודאי צ"ל לרב נחמן דהותר דבי ריש גלותא וסבר דלא גזרינן לא סבר להאי שינוי דסתם מעוברת וכו' אלא במעובר' טעמא דדחסא עיקר ומדינא אסור אף בגרוש' גבי מעוברת ולהכי צריכין לאסור אף במניקה בגרושה דאי לא הא לא קיימא הא ומעתה צדקו דברי הרמב"ם וסמ"ג מראוים הדברים למי שאמרן אף דבימות ת' מסיק טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא ואדחי טעמא דדחסא מ"מ למאי דהתיר רב נחמן לדבי ריש גלותא בכתובות מוכח דטעמא דדחסא עיק' גבי מעובר' וזה ברור לדעתי' ומלבד זה תמא אני על התשובה הנ"ל שרוצה לדחות דברי ר"ת בגילא דחטתא דלא גזרינן בענין זה שום גזירה ובזה רוצה לדחות דברי ר"ת ודבריו תמוהין מאוד שהרי הרא"ש הרגיש בזה וכתב שכל הנשים חסו' על ולדותיהן כלומר אף בגרושה שאינה מחויבת להניק אותו מ"מ חסות על ולדיהן ומסתמא כל אשה מניקת את בנה ולכך אסורה להנשא והנה מדברי הרא"ש אלו עלה על רוחי למצוא פתח להתיר בנ"ד או משום שהכניסה לו ממון הרבה והוי כהכניסה לו ב' שפחות ואינה משועבדת להניק וגם אינה משועבדת להני' מפני שאומרין לה שחלב' מזיק לתינו' ואף דאמרנו וענינו דהמניקה אסורה אף בגרושה אף שאינה מחוייבת להניק היינו טעמא משום שכל הנשים חסות על ולדיהן אבל בנדון דידן אם היא חס על תנוק שלה ודאי לא תניק אותו שהרי לפי דעת' חלבה מזיק לתינוק ואף לפמ"ש לעיל דטעמ' דר"ת דאסור בגרושה במניקה כיון דמעוברת הוי טעמא דדחסא ודאי בדברי הרמב"ם וסמ"ג דברי נכוני' אבל בדברי ר"ת יותר מסתבר דברי הרא"ש שהרי לא הזכיר ר"ת מעולם טעמא דדחסא עיקר אלא ודאי מסתברא דברי הרא"ש ואף שעדיין דברי הרא"ש אינם מוכרחים איכא לפרש כמ"ש הריטב"א בחידושיו דה"ט דר"ת דאוסר אף בגרושה שהוא מפרש הברייתא נתגרשה אינו כופה היינו בנדרה ולפירושו אין אנו צריכן לדברי הרא"ש דטעמא דנשים חסות על ולדיהן וסוף סוף בנ"ד שרי שהרי אינה משועבדת להניק ועוד דבלא"ה אי אפש' לפרש דברי הריטב"א לפי האמת שהרי הטור והרמב"ם וסמ"ג ורבינו ירוחם סוברים כר"ת כמ"ש לעיל ובענין פי' בברייתא מפרשינן בלא נדרה כמ"ש ופסקו בסתם בנתגרשה אינו כופה אף בלא נדרה ע"כ נ"ל דברי הרא"ש עיקר ומ"מ אין כא מקו' להתיר דודאי דברי ר"ת שרירין וקיימן בלאו האי טעמא שכ' הרא"ש שהרי כ' רי"ו נתיב ך"ג חלק ה' נדרה שלא להניק כופה ומניקתה נתגרשה היה בנה מכירה כופה ונותן לה שכרה פי' נתגרש' אינו כופה דוקא כשמוצא מניקה אבל אינו מוצא מניקה או שאין לו שכר מניקה כופה אותה ומניקתו אפי' אינה מכירה ע"כ וכתב על זה בנתיבות המשפט וז"ל מ"ש רבינו דוקא מוצא מניקה אבל אינו מוצא מניקה וכו' או שאין לו שכר מניק' כופין וכו' לא מצאתי זה בשום ס' וכו' ע"ש ובעיני פשוט דרבינו ירוחם אזיל לטעמו דס"ל כשיטת ר"ת וכמ"ש לעיל על שמו דבמניקה אסור אף בגרישה וקשיא ליה לרבינו ירוחם האיך הבין ר"ת הברייתא נתגרשה אינו כופ' וניחא ליה לפרש דבריית' מיירי בשמוצא מניקה אבל כשאינו מוצא מניקה ודאי אף בנתגרשה כופין ולהכי אסרינן מניקה אף בגרושה ומשעבד' היא להניק אף בנתגרשה כשאין מוציא מניקה וזה ברור לדעתי וכיון שכן הוא אין אנו צריכין לדברי הרא"ש ומעתה בנדון דידן ודאי יש לאסור אף אם נאמר אינה משעבדת להניק לא עדיף זה מדין גרושה שכופין אותה אם אין מוציא מניקה דאף לשטת הריטב"א דמפרש לשיטת ר"ת דהברייתא איירי בנדרה עדיף הכניסה לו ממון מגרושה אבל לדידן דמפרשין הברייתא בלא נדרה ודאי מסתברא דהכניסה לו ממון לא עדיף מגרושה ולהכי מפרשינן הברייתא בלא נדרה מלבד זה בנדון דידן ודאי משועבדת להניק נקרא אי משום דהכניסה ממון רב זה אינו נראה בעיני כלל כי דברי אמונת שמואל אינם נראים כלל ונדחים לגמרי דאלו לדברי ר"ת דאוסר אף בגרושה במניקה אף שאינה משתעבדת להניק וצריכין לומר חד מהנך טעמי דכתיבנא אי טעמא דהרא"ש דנשים חסות על ולדותיה זה הטעם שייך נמי בהכניסה לו ממון:

ואי משום טעמא דרבינו ירוחם באינו מוציא מניקה משועבדת להניק ה"ה בהכניסה לו ממון:

ואי משום טעמא דכתבתי לעיל דבמעוברת טעמא דדחסא עיקר ובמעוברת ומניקה איכא למימר חד טעמא ה"נ בהכניסה לו ממון ומה שעלה על דעת רבינו שמחה לדחות דברי ר"ת בגילא דחטתא כבר כתבנו שאין ממש בדבריו:

ומ"ש הר"ש קאידנבר שר"ת ס"ל כרשב"א וכתב שהוא אמת ויציב' זה ודאי ליתא שר"ש בעצמו אינו מתיר אלא באין מכירה ומ"ש המרדכי בזה מ"מ אין שיעבודה עליו כל זמן שלא כפה אותה ודאי הפירוש בהמרדכי כמו שפי' הר"ש שם בתשובת א"ש ודלא כמהרש"ק דמהר"ש מעולם לא התירה אלא באינה מכירה ור"ת חולק בכל גוונא ואף אם נאמר לדבריהם שהלכה כר"ש וליתא לדר"ת מ"מ בהכניסה לו ממון אין מקום להתיר דע"כ לא התיר הר"ש אלא בגרושה שבעלה קיים שהוא ישכור לולד מינקת משא"כ בהכניסה ממון:

ובתשובת ר"י מינץ סי' ה' מביא דברי הרא"ש וז"ל מהר"ש הזקן היה אומר בגרושה א"צ להמתין ך"ד חדש שאין עליה מוטל להניק את בנה הואיל שבעלה קיים. והביא ראיה מהאי דלעיל נתגרשה אינה כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחוייבת להניק מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שמניקה עכ"ל הרא"ש וכתב עליו מהר"י מינץ וז"ל אע"ג שהרא"ש כתב תקנה זו לא ראיתי שזוכרה אותה תקנה לא התוספת ולא המרדכי ולא סימני הרא"ש ולא הטור וכו' ועיין בתשובת צ"צ סי' נ"ה שהאריך בזה ופשוט בעיני מ"ש הרא"ש לדברי הר"ש דוקא כשבעלה קיים יצא לו כן מדלא התיר הר"ש אלא בגרושה ולא התיר באלמנה היכי דהכניסה לו ממון הרבה וכה"ג אלא על כרחך לא התיר הר"ש אלא דוקא כשבעלה קיים דהוא שוכר לה מינקת ולהכי אפי' הכניס' לו ממון היכי שאין בעלה קיים אף לדברי הר"ש אסור אבל אין לפ' דלהכי מפרש הרא"ש שבעלה קיים כדברי הר"ש משום שהוא מפרש לר"ש דאף במכירה ולהכי צריך לה"ט דבעלה קיים שהרי הרא"ש מפרש לדברי ר"ת אף באינה מכירה ונוכל לומר דהר"ש אינו חולק עמו רק באינה מכירה א"כ מה לו להרא"ש לדחות ולאוקמי לדברי הר"ש באינה מכירה אלא ודאי כדאמרן ולהכי מוקמי כשבעלה קיים שמפרש לדברי הר"ש דדוקא בגרושה מתיר שבעלה קיים ולא באלמנה שהכניסה לו ממון ובלא"ה אני מתמיה ומשתומם עליהם דברייתא סתמא קתני ומשמע בין שהיא עני' בין שהיא עשירה ע"כ צ"ל כדאמרן ובלא"ה אין להתיר בנדון דידן בהכניסה לו ממון אפילו אין משפחתה רגילין להניק כיון שהכניסה עצמה בשיעבוד והניקה מתחלה ג' ילדים ומלבד כל זה יש לפקפק בנדון זה להתיר משום שהכניסה לו ממון הרבה ובשורש כזה אין רצוני לפלפל כעת וגם אין להתיר מה"ט דאינה משועבדת להניק כיון שחלב שלה מזיק לולד דהא לפי מה שאמרנו לר"ת אף שאינה משועבדת להניק אסורה לר"ת ואף לר"ש אינו מתיר אלא כשבעל' קיים ובלא"ה אינו מוכרח שבשביל זה שאומרין לה שלא תניק לולד יהיה נקרא אינה משועבדת להניק וגם לומר שאין זה תקנת הולד בהמתנה זו כמו שמבואר בפוסקים לענין אם גמלתו בחיי הבעל וזה אינו מוכרח. דגדולה מזו כתב בספר בית יעקב סי' קמ"ז אשה שרופאים אומרים לה שחלבה מזיק לבניה שלא תניק לבניה עוד וע"פ הרופאים נתנה הולד להניק ואפ"ה כתב שבשביל זה חשובה ראוי להניק ועוד כיון שהדבר הוא בספק אם הרופאים אומרים אמת גם לב"ד הוא ספק אם הבעל אומר שלא לשמוע אל דברי הרופאים ותינק והיא רוצה לעשות כדברי הרופאים עליה להביא ראיה וכל זמן שאינה מביאה ראיה הדין עם הבעל ע"ש שהאריך בזה ובאמת בענין הרופאים צ"ע דהא בכמה מקומות אמרינן דשומעין לרופא היכא דאמר צריך ואף לענין איסור משמע בגמרא דשמעינן לרופא כדאמרינן בפרק המפלת ושאלו לרופאים וכו' ואף שבתשובת מהר"מ מלבובלין כתב מה שאמרו חכמינו ז"ל תטיל למים לבחון דברי הרופאים לדעת אם הוא כדבריהם הרי בהדיא לענין איסור לא סמכינן על דברי הרופאי' ואף שבנדון דידן איכא סכנ' הא איכ' נמי להיפך סכנא היכא דאינ' מוציא מניקה אלא שראיתי בתשובת עבודת הגרשוני שמפרש דלעולם סמכינן אדברי רופא ומה שלא ראו חכמינו ז"ל לסמוך אדברי רופא לפי שהיו יכולין להבחין הדבר אם כדבריהם הוא אם לאו ולפ"ז ודאי צ"ע בענין הרופאים אם אומר שחלבה מזיק לולד אבל בנ"ד שרופא לא אמר שום דבר שעליה להביא ראיה ואסורה להנשא ומה שלא הניקה ד' ילדים בזה ודאי לא מקרי צימוק דדים דאי בעי הוי מינק' לה ומה שלא התחילה להניק מפורש בש"ע לאסור ומ"ש בש"ג שראה מקילין כבר תמה על זה עצמו וחס להזכיר בדבר זה ואף אם ירצה איזה מורה לסמוך ולהקל חלילה לו להרים ראשו ולהתיר בנדון זה כי מיראה הוראה אני וחלילה למכ"ת שיסדר קידושין להמשודך והמשודכת הנ"ל רק ימתינו עד כלות זמן ך"ד חדש ויש עוד להאריך בדבר שאין לדמות דבר זה לצימוק דדים רק הואיל שהשליח לחוץ לדרכו מאוד קצרתי ודי בהערה זו. ואגב אזכיר מה שראיתי בספר בית יעקב בסי' הנ"ל דמאן דמתיר במזנה לא התיר אלא במניקה אבל לא במעוברת ולדעתי זה ודאי ליתא כמו שהוכרח בבירור מדברי ר"ת והרמב"ם והסמ"ג למאי דאסרינן במעוברת אסרינן אף במניקה ומה שהוכיח שם מדברי הרא"ש בדברים מעורבבים וכל מעיין שם ימצא שכל דבריו נסתרים ונפרכין ואין בהם טעם וריח כלל ובאמת היה נ"ל להוכיח לפי מה שאמרנו דהלכה כשיטת ר"ת דבין אלמנה ובין גרושה אסור' א"כ צ"ל דמזנה מותרת דהא יש להקשות למה הוצרך הגמרא ליתן טעם מה שאסרו חכמים להנשא תוך ג' חדשים להבחין וכו' תיפוק ליה דהל"ל דמעוברת למניקה קיימא דלמא מעובר' מראשון ובודאי הא ליכא למימר דאי משום ספק אי מעוברת מראשון או משני ליכא למימר במעוברת תוך ג' חדשים דהא אי לא ידעינן אי מעוברת ליכא טעמא דדחסא וליכא טעמא דמעוברת למניקה קיימא דהא ודאי חייס דלמא דידיה הוא אלא ודאי הא איכא למימר טעמא דמתני' דלא תנשא תוך ג' חדשים דלמא מעוברת היא ויוכר העובר קודם כלות ג' חדשים וכיון דקים ליה דמעוברת היא איכא טעמא דדחסה ואיכא טעמא מעוברת למניקה קיימא ודאי לשיטת ר"ש דמתיר בגרושה מעוברת ומניקה ובמתני' אסור בגרושה גבי ג' חדשים ש"מ דג' חדשים לאו היינו טעמא אלא טעמא משום הבחנה אבל לשיטת ר"ת דה"נ אסור בגרוש' קש' ל"ל טעמא דהבחנה אלא צ"ל לשיטת ר"ת במעוברת ומניקה מזנה מותרת וגבי ג' חדשים אסור במזנה ולהכי צריכן טעמא דהבחנה לאסור אף במזנה. וכתבתי זה לענין נדון דידן לפי שראיתי בתשובת א"ש הנ"ל שכתב להתיר הואיל שהוא מדרבנן ובעיני יפלא שכמה מקומת מצינו שהחמירו חז"ל בדברים אלו בכמה חומרת כמו בנדון זה שצריך להוציא ולגרש אלא שלכאורה עלה על רוחי להביא ראיה מדלא משני הגמרא טעמא דמתני' ג' חדשים דלמא יוכר העובר דודאי מעוברת היא אלא שכוונת הגמרא לפרש המתניתי' דגזיר' דאורייתא היא משא"כ בבריית' שהוא רק דרבנן מקילין בה וכן נראה לכאורה:

אבל לפמ"ש אדחי ראי' זו ושם מזנה אסור' והכ' מזנה מותרת ולאו משום דמקילין בדרבנן אלא כמ"ש הפוסקים גבי מזנה לא חשו לתקנת הולד וכה"ג טעמים אחרי' כמ"ש הפוסקים ובלא"ה אף בדרבנן אין מקילין טפי מדאורייתא מ"מ ניחא להגמר' לומר האמ' טעמא דמתני' שהוא מדאורייתא ומלבד כל זה נוכל לומר מה דמסיק אלא סתם מעוברת למניקה קיימא לא קאי אברייתא לחוד אלא קאי גם אמתני' אלא שמשמעות הפוסקים לא משמע כן ובהא סלקינן ובהא נחתינן אשה זו אסורה להנשא עד תשלו' ך"ד חדש והפורץ גדר וכו' והשומע יונעם עכ"ל החולק האוס':

תשובה

הנה זחלתי ואירא מחוות דעי להכריע בין ההורים אף גם טעם המתירין ממני נעלם אך לגודל הפצרת ואהבת השואל לא יכלתי להשיב פניו ריקם ותגזר ויקם ולא אאריך בפלפול של מה בכך להראות חידוד שאינו קודם לליבונה ליבון הלכתא רק בדברים הנוגעים לעיקר דינא ובאמת כל חלקי תשובה השייכי' לדינא דמניקת כבר הארכתי בתשובה אחת לק"ק קעלין זה כמו ה' או וי"ו שנים אשר הסכימו אתי עמי גדולי המורים כמבואר לפנינו בסמוך ולפי שהרבה דברים הנאמרים שם לא שייכי לנדון דידן לכן אקצר דגרסינן בפ' החולץ דף מ"א ומ"ב על הא דאיתא במתני' ושאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להם שלשה חדשים ומקשה הש"ס שאר כל הנשים מ"ט אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלהים וכו' להבחין וכו' ומקשה תו הש"ס היכא דקים לן דמעוברת היא תנש' (ופרש"י הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהיה ספק כשאנו יודעין ודאי שהוא מעוברת מראשון תנשא) אלמה תניא לא ישא אדם מעובר' חבירו ומניק' חבירו ואם נשא יוציא ומשני הש"ס שמא תעש' עוברה סנדל או משום דחסא (פי' שממעכו בשע' תשמיש) ומקש' תו הש"ס א"ה דידי' נמי דידי' חייס ה"נ חייס וכו' ופרשי' שאין אדם מתכווין להרג נפש אלא סתם מעובר' למניקה קיימא עכ"ל הש"ס הנה מבואר ומשמע מתוך סוגי' זו לפי המסקנא דהטעם דלא ישא מעוברת חבירו משו' דסת' מעוברת למניקה קיימא אכן הרמב"ם בפי"א מ"ה גירושין והסמ"ג כתבו הטעם דלא ישא מעוברת משום דמזיק לולד וכבר תמהו על דבריהם כל גדולי האחרונים מהרי"ק ומהרי"ל סי' ה והכ"מ והלח"מ ומהר"א שטיין ומהרש"ל בביאוריהם לסמ"ג ובתשובת אמונת שמואל סי' ב' ובבית שמואל סי' י"ג ס"ק ך' וכולם לא מצאו ישוב נכון להרמב"ם עד שקצתם כתבו שהיה להם גירסא אחרת בש"ס ומדחיקים ליישב קושית הש"ס וקצתם נכנסו בפרצה דחוקה עד שאין ראשי וגופם אחריהם גרירא גם המחמי' בנדון דידן כתב ישובים לדעת הרמב"ם ובזה רוצה לדחות דברי תשובת אמונת שמואל מהלכה וכתב וז"ל ויותר נ"ל לומר וכו' עד ודברי ר"ת שרירין וקיימן עכ"ל המחמיר ועל יסוד זה בנה עיקר כל תשובתו להשיג על תשובת אמונת שמואל ועל המורים שהורו להתיר אכן כאשר ירדתי אל העיון כל דבריו ממילא מופרכין עד שאי אפשר לאמרן כלל וכלל חדא דבתחלת דבריו מובן מדעתו שרוצה ליישב דעת הרמב"ם והסמ"ג ושלא כדעת האומרים שהרמב"ם יש לו גירסא אחרת בש"ס וא"כ כיון שהגרסא הוא כמו שהוא לפנינו בש"ס דגרסינן אלא וכו' א"כ מה זו שכתב וקושי' הגמרא לאו קושיא דהכי ה"מ לשנויי וכו' ודאי צריך ישוב אמאי לא משני הכי וכו' עכ"ל הלא להדי' משני הש"ס הכי דידיה חייס אלא הש"ס מקשה דידיה ה"נ וכפרשי' שאין אדם מתכוון להרוג נפש וא"כ אין מן הצורך כלל לישובו ישוב שאינו נכון ותו גם לפי ישובו שעיקר קושית הגמרא אינו קושיא כלל משום די"ל דידיה חס א"כ למה קאמר הש"ס אלא בשביל קושי' זו דהלא קושיא זו אינו קושיא כלל לדעתו רק קושיא חיצונה שמקשה הוא לפי שטתו עיקר חסר דה"ל להמקשין להקשות אותו קושיא שהוצרך לומ' בשביל זה אוקמתי' אחרינא ותו קשה לפי שטתו דעיקר טעם הגזירה לר"ת דאם נתיר גרושה יתיר אף במעוברת דיאמר האומר דטעמא דמעוברת למניקה קיימא וכיון דגרושה אסורה במעוברת משום טעמא דדחסא אסור אף במניקה וכולה חדא גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא כמבואר בדבריו באורך עיקר מטרין תשובתו ותמה תמה אקרא דהא הרא"ש והטור דפסקו ג"כ כר"ת ואפ"ה פסקו בפשיטות בצמקו דדיה או גמלתו בחיי הבעל או שכרה לה מניקת בחיי בעלה דמותרת במניקה וכ"פ בפשיטות בש"ע והוא הסכמת הפוסקים בלי חולק (אך בשכרה לה מינקת בחיי בעלה איזה פוסקים מפקפקו בה) וכן הוא דעת הסמ"ג עצמו כמבואר בב"י בסי' י"ג יע"ש ולפי דברי החולק קשה הא כל מה דאסר במעוברת משום דחסא צריכן אנו לאסור במניק' חבירו לדעתו א"כ איך אנו מתירין צמקו דדיה במניקה וגמלתו בחיי בעלה אי שכרה לה מינקת בחיי בעלה אלא ודאי נשתקע הדבר ולא נאמר גזירה חדשה כזו כלל ובזה נדחין ג"כ מ"ש החולק וז"ל ואגב אזכור מה שראיתי בספר בית יעקב בסי' הנ"ל דמאן דמתיר במזנה לא התיר אלא במניקה אבל לא במעוברת ולדעתי זה ודאי ליתא כמו שהוכחתי בברור מדברי ר"ת והרמב"ם והסמ"ג למאי דאסרינן במעוברת אסרינן אף במניק' עכ"ל ובאמת לא על תשובת הב"י תלונתו כי אם על גדולי ראשונים ואחרונים שפסקו כן בצמקו דדי' וגמלתו בחיי הבעל או שכרו לו מינק' דמותרת להנשא משא"כ במעוברת ועי"ל דכל כה"ג שגמלתו בחיי הבעל או צמקו דדיה או שכרה לו מינקת וכה"ג אינה נכללת כלל בל' הברייתא מניקת חבירו דלא מקרי מינקת חבירו משא"כ בגרוש' סובר ר"ת וסייעתו כיון שהתחיל' להניק אף שאינה משועבד להניק מקרי עכ"פ מניקת חבירו ואסור אף בגרושה כמו מעוברת ובזה נסתלק מה שמתמיה המחמיר וחולק על תשוב' אמונת שמואל והר"ש לוצאט דהא הברייתא סתמא קתני משמע בין שהיא עניה בין שהיא עשיר' ובאמת לק"מ דהא בעל א"ש לא התיר רק בלא התחילה להניק והכניסה לו ממון הרבה שראוי שישכר לה שני שפחות א"כ כיון שאינה משועבדת להניק ולא התחילה להניק אינה נכללת בכלל מניקת חבירו ואפש' דה"ט דמקילין גם בזונה ודוק גם מ"ש החולק שהוא מירא' הורא' ולפי סברתו והוכחתו נמצא חומרו קולא שהשיג על תשובת בית יעקב ומקיל לענין מזנה אף במעוברת ובאמת מקור דין מזנה להיתרא לא נמצ' רק במניקת ולא במעובר' דהטע' להרמב"ם וסמ"ג משום דמזיק לולד ובזה בודאי יות' יש לחוש בזונה שהוא והיא שניהם רוצים להזיק הולד כדאיתא בתשוב' צ"צ סי' נ"ה בודאי בזה דברי תשובת בית יעקב ברורים ואפי' במופקרת שמיקל מהר"י מינץ בתשובתו סי' ה' אפשר דבעודה מעוברת לא תנשא מהאי חששא וגם אין הזמן מרובה כל כך משעה שהוכר עוברה עד שתלד שתוכל להמתין גם מה שרוצ' החולק להוכיח במזנה להתיר מדהוצרך הגמרא ליתן טעם מה שאסרו חכמים להנשא תוך ג' חדשים מטעם הבחנה תיפוק ליה דמעוברת למניקה קיימא ודלמ' מעוברת מראשון הנה שותה דידיה לא ידעתי הלא ודאי צריכן אנו לזה הטעם דהבחנה בשכרה לה מינקת בחיי בעלה וצמקה לה דדיה ואינך על כן צריכן אנו להטעם דהבחנה וגם בהוכחה זו חומר' דאתיה לידי קולא גם מה שמשמע מתוך כלל דבריו דהבחנ' הוא איסור דאורייתא זה ודאי אינו רק תקנה וגזירה דרבנן וסמכו על המקרא ואינו נמנה בכלל מנין המצות וכן מבואר בש"ס ופוסקי' ועיין בבית שמואל ריש סי' י"ג וגם גזרו בזה משום לא פלוג אפי' בעקרה וזקנה וקטנה משא"כ בגזירה דמעוברת ומניקה לא החמירו כל כך כלל כל דבריו בזה אינם ברורים ומוכרחים כלל לדחות דברי מהר"ש קאיידנבר דאע"ג דחשו הפוסקים לדעת ר"ת בגרושה שכבר התחילה להניק דנכללה בכלל מניקת חבירו אע"פ שאינה מכירה מ"מ הקילו בכמה דברים לענין מינקת כגון בצמקו דדיה וגמלתו בחיי הבעל ושכרה מינקת בחיי בעלה וכן בזינתה למאן דמיקל בזה אף דמעוברת לטעם דדחסא מחמירין בכל אלה וטעם כעיקר דהבו דלא לוסיף על גזרת ר"ת דאין לאסור רק מה שיצא מפי ר"ת בגרושה וכ"כ להדיא בתשובת ר"י מינץ סי' ה' על דברי ר"ת גם מ"ש בבית שמואל לדחות דברי אמונת שמואל מדהוצרך בש"ס רב נחמן למימר הטעם דהות' לדבי ריש גלותא משום שהם מפורסמים ולא מטעם שהם עשירים שיכולין לשכור שתי שפחות לע"ד אין מזו סתירה כלל דבש"ס בא להתיר בדבי ר"ג אפי' כבר התחילו להניק משא"כ דברי מהר"ש קאיידנבור לא נאמר אלא כשלא התחילה להניק וכיון בהכניסה לו ממון הרבה אינה מחוייבת להניק ע"כ לא נכללה כלל בתוך גזירת חכמים דלא מקרי מינקת חבירו מ"מ למעשה עדיין צ"ע בדברי מהר"ש קאיידנובר כי קצת דבריו אינם מוכרחים להקל וכמ"ש בתשובתי לק"ק קעלין לעיל בסמוך סי' צ"ה מ"מ בנדון שלפנינו דאיכא סכנה בדבר ודאי אין להחמיר כלל וכדי לעמוד לך על בירור דין זה ע"ל בתשובתי לק"ק קעלין באופן ה"א וז"ל ולע"ד דברי הרמב"ם וסמ"ג כפשוטים ומוכרחים בש"ס וכו' עד וחד טעמא הוא עכ"ל העולה מתוך דברינו שם ישוב נכון לדעת הרמב"ם וסמ"ג שכתבו טעמא דדחסה ואפ"ה לא חיישינן לדחסה אלא היכא דלמניק' קיימא משא"כ בצמקה דדיה או גמלתו בחיי הבעל או שכרה לה מינקת בחיי הבעל דאינה נכללת כלל בכלל מינקת חבירו דיש להתיר וכ"ש בנדון דידן דעדיף משכרה לו מינקת בחיי בעלה כיון שכבר נעשה מעשה בחיי בעלה ברצונו והוחזקה שלש פעמים לשכור מינקת ועלתה לה שהולדות עדיין חיים משא"כ כשהניקה בעצמה שמתה ילדיה ג' פעמים ודאי דעדיף מצמקה דידיה ואינך ובתשו' בית יעקב שרוצה להחמיר בנדון כזה (אף שאין דבריו ברורים ומוכרחים) מ"מ גם הוא לא החמיר רק מכח שהדבר נעשה שלא ברצון וידיעת הבעל משא"כ בנדון דידן ומ"ש החולק שאין שום רופא אומר שום דבר רק כל הדבר מפני חשש בעלמא הנה כפי השאלה שנשאל קדמינו מבואר שגם הרופאי' הסכימו לזה וכבר הארכתי בתשובה א' לה"ל נדה דהרופאים נאמני' ובעסק ענייני נשים אפי' נשים נאמנות וכדאית' ג"כ במ"א בא"ח סי' תרי"ח ס"ק א' ותו נראה דבנדון דידן א"צ לשום רופא כלל אלא כיון דחזינהו שג' פעמי' או אפי' ב' פעמי' מתה ילדיה תוך ימי מניקתה ודאי אנן חיישינן לה וכדאיתא בפ' הבע"י דף ס"ד ע"ב כה"ג גבי מלה ראשון ומת וכו' עובדא טובא כה"ג דלא אמרינן דרך מקרה הוא אלא חיישינן לספק סכנא חמירא סכנתא מאיסורא ובפרטות שאתחזק תלתא זימנא לסכנת מות הולד ותלתא זימנא להיפך בפני בעלה מדעתו ורצונו דכה"ג כ"ע מודו וכמ"ש ג"כ בתשובת אמונת שמואל ותוך תשובתי לק"ק קעלין ומ"ש החולק ג"כ לדחות דברי האמונת שמואל מהא דכתבו הפוסקים לדעת הר"ש הואיל שבעלה קיים משמע דדוקא בגרושה שבעלה קיים מיקל דמסמס ליה בביעי וחלב זה אינו דהא הר"ש סתמא קאמר להקל בגרושה אף שמת בעלה כיון שאינה משועבד' להניק והא דנקטו הפוסקים שבעלה קיים היינו להקל אפי' במכירה כמ"ש בתוך תשובתי לעיל לק"ק קעלין אף שהחולק רוצה לדחות סברא זו בשתי ידים (ונראה וניכר שהגיע אותו תשובה שלי לידו) וז"ל דא"כ לוקמי הרא"ש דברי הר"ש דוק' באינה מכירה אין זו דקדוק כלל דכבר הוכחתי תוך תשובתי דדברי הר"ש אמורים דבכל ענין אפילו מכירה בגרושה מקרי אינה משועבדת לבעל והא דכופה להניק לא משום שיעבוד הבעל רק מחמת סכנת הולד מחויבת להניק ובזה אפילו ולד דידי' שבעל' חי נמי שהיא מחויבת להניק במכירה אפ"ה מותרת לשמש אף אם תתעבר ותעכור חלבה ממסמס ליה הולד בביעי וחלב ה"ה בגרושה מכירה אם הבעל קיים אבל באינה מכיר' אפי' מת הבעל לא מקרי מניקת חבירו בגרושה לדע' הר"ש כלל יוצ' מתוך דברינו אפש' דהמקי' כדע' תשוב' אמונ' שמואל לא הפסיד דהא אפי' רק בלא התחיל' להניק דעת גדולי אחרוני' להקל כמ"ש שם בתשובה אף דרבו החולקים עליהם מ"מ היכא דאיכא עוד סניף להתיר אין להחמיר כולי האי וכמו שמסיק ג"כ בתשובת בית יעקב שם דהא אפי' במגורשת לבד כתב הב"י וראיתי מורים עושים כדברי הרשב"א באינה מכירה ולא מחיתי בידם כמ"ש שם תוך תשובתי מכ"ש בנדון שלפנינו שנעשה בחיי בעלה וברצונו ואסורה להניק משום סכנה דנראה פשוט להתיר בלי חולק וכן הסכים מ"ח הגאון מהר"ד נרו והאריך בתשובתו ומ"ח הגאון נר"ו ובפרטות שכבר יצא הדבר בהיתר מפי גדולי המורים הרבנים המובהקים דק"ק המבורג בכח דהיתרא דעדיף שלא מהדרינן עובדא אף דאיכא למימר כיון שעדיין לא נשאת לא מקרי מהדר עובדא זה אינו דכבר אמרינן בכתובת לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתיר' להנש' לא תצא מהיתרא ראשון ובפרטות לדעתי אפי' לכתחלה יש להתיר בנדון דידן והאוסר בזה לא כיון להלכה החרם לא עלת' בידו רק כחרס הנשבר ונפרך כי יצא הדבר בהיתר וזיווגם עולה יפה ואין ספק שאם יראה החולק תשובתי שאמת ליעקב תתן ומודים דרבנן היינו שבחייהו כנ"ל ה"ק יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף