שבות יעקב/א/ע
|
< הקודם · הבא > |
מהרב הגדול המופלא מוהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דק"ק פירד' שנתקבל לק"ק שידלוב בעל המחבר בית שמואל וז"ל
הנה בלמדי הל' נדה מחדש נתחדש אצלי כמה חידושים ובאתי לגלות אזנו בדבר א' אשר נסתרה ממני דרכי הרמב"ם בפ"ד מה' מטמא משכב ומושב דפוסק בהגיע זמן לראות ופסקה ג' חדשים דיה שעתה והיינו כר' אלעזר כדאיתא בש"ס דנדה דף יו"ד דס"ל כל אשה שפסקה ג' עונות דיה שעתה אתאן לרבי אלעזר ומ"מ לא פסק שם כוותיה בשאר אשה שפסקה שלש עונות דהא הרמב"ם פסק שם זקנה שפסקה שלש עונות דיה שעתה מכלל שאר אשה לא והיינו כת"ק ולא כרבי אלעזר ותו קשה כי שם בש"ס איתא גירסא ושהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמא מע"ל מני רבי היא ולפ"ז לרשב"ג דקי"ל הלכתא כוותיה אף בראיה שניה אינו מטמא מע"ל וכ"כ הרשב"א בתה"א וגורס גירסא זו ותוספ' מחקו גירסא זו אלא קאי על תנוקת שלא הגיע זמנה לראות דקתני שלישית הרי היא ככל הנשים ולרשב"ג עד ראיה רביעית לא הוי ככל הנשי' והרמב"ם פסק בתולה שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג' ראיות מטמא למפרע א"כ ס"ל על כרחיך כגירסא אשר מחקו תוספת ופוסק בהגיעה זמנה לראות מטמא למפרע בראיה שניה וזה דלא כחד מהני שני גירסות דהא ע"כ מני רבי היא קאי או על ראייה שניה שלא הגיע זמנ' לראות או על ראיה ג' שלא הגיע זמנ' לראות ועל תשובתי דמר כשיהי' לו פנאי מצפ' ויהי לתרופ' כ"ד ה"ק שמואל בנסוע למחוז חפצו ק"ק פירדא.
מה דבדיק לן מר בהני תרי תמיהי קיימת בדברי הרמב"ם להוציא חלק לגמרי אי אפשר ומפני אפס הפנאי אשיב כפי מיעוט עיוני על קושיא ראשונה נ"ל דאפשר באמת הרמב"ם פסק לעולם כר"א והא דכתב דינו בזקנה י"ל ה"ה בכל הנשים ונקט זקינה היינו לרבותא דסיפא דאע"ג שהיא זקינה ומסולקת מדמים מ"מ אם עוד עברו עליה ג' עונות וראתה חוזרת לקדמותה כמ"ש שם איברא בפי' המשניות להרמב"ם מבואר דפסק כת"ק מ"מ אין זו דבר חדש וכבר היה לעולמים שחזר בספרו הי"ד ממ"ש בפי' המשניות כמ"ש הפוסקי' הרבה פעמים כה"ג ומה שמתמה עוד מה שפסק הרמב"ם דלא כחד מהני גירסות שבש"ס הנה בודאי אין לומר דהרמב"ם מסתפק בהני שני גרסות ואזיל לחומרת שניהם זה אינו דהא מעת לעת שבנדה דרבנן ואזלינן להקל ודוחק לומר דכה"ג הוי כספק חסרון ידיעה ונראה לי לומר דהרמב"ם גורס כגירסת רש"י שלא כדעת התוספת וכמ"ש גם כן הכסף משנה פ"ד מ"ה מטמא משכב ומושב בשם הרשב"א והא דפסק בהגיע זמנה שניה מטמ' מעת לעת כיון דלא קי"ל כרבי י"ל דפסק כסתמא דמתני' דקתני ביה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה וכו' ומתני' אתיא ככולי עלמ' על כרחיך כמ"ש התוספו' שם דבראיה ראשונה הוחזקה ואין להקשות לפ"ז הא דקאמר בש"ס על ברייתא הא מני רבי הא י"ל משום דבברייתא מוכח דלאו מטעם דמתני' הוא דאל"כ אמאי לא קתני ג"כ זקנה כמו במתני' אלא ודאי דברייתא סוברת דבבתולה לא מחזיקינן לה בראיה ראשונה לרואה כמו בזקנה שהיתה מוחזקת בראיה מקודם אלא מטעם דרבי דסובר דבתרי זמנא הוי חזקה היינו טעמא דברייתא אבל הרמב"ם פסק כסתם מתני'. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר כיון דבלאו הכי האי שיטה לאו מתרצא היא כי הרמב"ם לא הי' גורס כגירסת התוספ' לפי שהיא לכאורה גירסא משובשת וכמ"ש הכסף משנה בשם הרשב"א וגירסת רשי' ג"כ משובשת כמ"ש תוספ' דבריהם ברורים לכן היה נ"ל לומר שהרמב"ם לא הי' גורס כלל בבא זו בש"ס דהא מני רבי היא ואתאן לר"א וסובר דאתאן אף לת"ק שס"ל שבשאר נשי' לא מהני הפסקת ג' עונות מ"מ בתנוקת אף שהגיע זמנ' לראות כיון שאינה מוחזקת כל כך בדם מהני הפסקה דהא מה"ט לדעת קצת פוסקי' כתמה טהור ואל תתמה על דבר זה כי מי שרגיל בספר הרמב"ם ושיטותיו מבואר שהרבה פעמים היה לו שיטה וגרסות אחרות ממה שהוא בש"ס שלפנינו אך לפי שלא מצאתי כן לא' מן הראשוני' על כן נ"ל עיק' ליישב דעת הרמב"ם כמ"ש כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |