שבות יעקב/א/סח
|
< הקודם · הבא > |
אשה זקנה שפסקה מלראות זמן רב ועכשיו נתהוו' בה מקרה רעה שהתחילה לראות מחמת תשמיש וגם מרגשת צער וכאב בשעת תשמיש מה דינ' אי צריכ' בדיק' שפופרת או לא כיון שפסק' מלראו':
הנה לפום רהיטא היה נראה לי להוכיח דאף בזקנה חיישינן לאסור ברואת דם מחמת תשמיש. וראיה לזה מהא דמבואר בש"ס והסכמ' כל הפוסקי' ול' הרמב"ם בפ"ד מה' נדה נשא לשלישי ה"ז לא תשמש' לעולם ואם אית' דבזקנה לא תלינן בדם נדתה א"כ אמאי קאמר לא תשמשה לעולם הלא אכתי יש תקנה לקלקלתה שתמתינה עד שתזקינה ותפסוק מלראות ותהא מותרת לעולם אך אי משום הא לא תברא חדא דשאני התם שכבר הוחזקה להיות רואת דם מחמת תשמיש בעודה ראויה לראות על כן עדיין באסורא קמא תיקום משא"כ מי שלא הוחזקה כלל להיות רואת דם מחמת תשמיש עד שהזקינה ופסקה מלראות מוכח מילתא טובא דדם מכתה הוא שנתהווה בה מחדש ולא מדם נידתה בא. דאל"כ יותר מסתבר שהיה לה לראות מחמת תשמיש בעודה בנערותי' קודם שפסקה מלראות אלא ודאי הוכחא גמורה שזה דם מכתה. ועוד דשאני הכא שמרגשת צער וכאב נראה וניכר שמחמת מכה בא וגם אין ללמוד איסור מהא דאית' בסי' קצ"ג דהכונס את הבתולה בועל בעילת מצוה ופורש מיד אפי' היא קטנה שלא הגיעה זמנה לראות וא"כ יש ללמוד מק"ו דמה התם שיש לתלות בדם מכתה ידוע' שהו' דם בתולים וגם לא הגיעה זמנה דבהא מילתא קטנה וזקנה שווים כמבואר בי"ד סי' ק"צ ואפ"ה אסורה א"כ ה"ה בנדון שלפנינו דלא ידעינן בודאי שיש לה מכה אי משום הא לא אריא דהא כבר מבואר בב"י שם בס"י קצ"ג בשם הרשב"א והרא"ש דתמהו על זה וכתבו דאע"ג דאין לך מכה גדולה מזו מ"מ לא תלינן בה משום דשאני התם דאיכא למיחש לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילת בלא דם ועוד דבתולה יש להחמיר לפי שהמכ' אינה אלא לפי שעה והרא"ש כתב עוד טעמים על זה וע"ש בב"י וכולהו טעמי לא שייכי בנדון זה ותו האריך שם בב"י בשם גדולי פוסקי' דהתם גופא חומרא בעלמא הוא מצד המנהג שנהגו לאסור ואין לפרוץ גדרן והבו דלא לוסיף עלה ועוד דאע"ג דאסורה לבעלה עד שתטבול מ"מ אינה מוחזקת לרואת דם מחמת תשמיש וכה"ג מחלק הב"י להדיא בס"ס קפ"ז גבי דין דבועל את הבתולה כה"ג יע"ש מ"מ אין לצדד מהא להתיר' דיש לדחות דשאני התם דאיכא מכה גדולה לפנינו במה שפרץ גדר בתולה ותלינן בדם בתולים כמבואר בלשון הב"י מ"מ גם איסור אין ללמוד מסוגית אלו ומצד הסברא יש להקל כיון שלא ראתה מחמת תשמיש קודם שפסקה מלראו' וגם מרגשת צער וכאב איכא הוכחא ברורה לפנינו דמחמת מכה שנתהווה בה היא רואה ולא ממקור נדתה הוא בא ויש סעד וסמך לסברא זו דהא גדולה מזו כתב המרדכי והובא בב"י סי' קפ"ו שמפרש לשון הברייתא דפ' התינוקת דאם יש לה וסת תולה בוסתה דאשה שיש לה וסת תולה שלא בשעת וסתה בוסת' אפי' אין לה מכה כלל ואמרינן שזה דם טהור מן הצדדים הוא שהרי לא הגיע עדיין שעת וסתה וכ"כ בספרי תורת השלמים לפרש כן דעת המרדכי וכ"כ הש"כ דלא כהב"ח והט"ז שהבינו דברי המרדכי בדרך אחר והארכתי בזה בספרי שם בסי' קפ"ז וס"ק י"ד ע"ש:
וא"כ אם שלא בשעת וסתה לדעת המרדכי לא מחזקינן ברואת דם מחמת תשמיש כ"ש זו שפסקה מלראות לגמרי ואין מקום לבעל דין לחלוק דשלא בשעת וסתה אמרינן חזקה אורח בזמנו בא משא"כ בזו אף שפסקה מלראות מ"מ אין כאן חזקה אי משום הא לא תבר' דמוכח להדי' דעדיפ' זקנה מילדה שלא הגיע שעת וסתה וכדאית' להדי' בתוס' בנדה דף ס' ע"ב דביש לה וסת ולא הגיע שעת וסתה אינה תולה בהגיע שעת וסתה אבל זקינה תולה בראוי' לראות וכמבואר להדי' בסי' ק"ץ וכ"כ הב"י להדי' שם בשם הגהות מיימוני ויעוין בתוס' בנדה דף ה' ע"א ד"ה הא שאר:
ואף דעל עיקר מטרין שהוא דעת המרדכי השיגו האחרונים לדחות מהלכה ושאין לסמוך עליו וכ"כ בספרי שם אף שגדול א' הקשה לי ולומר דמסוגיא דשבועות אין ראיה שאמרה נטמאתי ע"י הרגשה כדאיתא להדיא בנדה דף כ"ז ע"ב ע"ש היינו דוקא בלא הגיע שעה וסתה משא"כ בזקנה שפסקה מלראות לגמרי דעדיפא וגם הוא מצד השכל והסברא כיון שלא ראתה מחמת תשמיש קודם שפסקה מלראות:
ותו דהא כתב בתשובת אמונת שמואל סי' א' וך"ג דאע"ג דאין לסמוך אהמרדכי בזה מ"מ יש לצרף אותו היכא דאיכא עוד סניף להתיר וכאן ג"כ איכא סניף להתיר במה שמרגשת צער וכאב וכמ"ש בתשובת אמונת שמואל שם וכן משמע קצת בתשובת מ"ב סי' מ"ז יע"ש ומכ"ש בזקינה דליכא מאן דחולק בדבר כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |