שבות יעקב/א/נא
|
< הקודם · הבא > |
בגלילות אלו בשנה זו רוב הבהמות נרקבת הכבד שלהם ולא נשתייר כזית במקום שהיא דבוקה לכליות והורה המורה לאסור אך שנמצא טבח אחד חכם בעיניו ששוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים ורוצה להתיר באמרו קים לי כמ"ד כזית במקום שהי' חייה דהיינו במקום שהוא תלוי בטרפשא ילמדינו רבינו הדין עם מי:
הנה על דבר הטבח אי רגיל ומוחזק בכך ראוי להעבירו ואפשר לנדותו כיון שהורה הלכה בפני רבו ומי שגדול ממנו ודלא כתשובת נחלת שבעה ס"ק ט"ו שהאריך במי שלא הגיע להוראה שהורה איזה הוראה לדמות לטבח שלא הראה סכינו קמיה חכם דמשמתי' אותו ע"ש והוא שלא לצורך דודאי הוא בכלל ך"ד דברים דמנדין אותו אך שנמנעתי מלמנות אשמתא דצורבא מרבנן) כי אין ראוי למרות פי המור' כי אין לך אלא שופט שבימיך ובפרט כי רב מובהק הוא וכבר הזהירו חכמינו ז"ל שאין ליקח בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים אא"כ שמוחזק בכשרו' וכמבוא' בי"ד ס"ס ס"ה ומה שרוצ' הטבח לומר קים לי כמ"ד וכו' סבר' זו דחוי' מעקר' הוא דלא אמרינן ק"ל אלא בממונ' ולא באסור' וכמבוא' בח"מ סך"ה סעי' ב' כיצד יש לנהוג בהוראת איסור והיתר ועיין בי"ד סי' רמ"ב בדרכי הוראה להאחרונים ובתשובת מהרי"ק שורש קמ"ט וחוט השני סי' ך"ו וכן נ"ל מוכח קצת מסוגיא דסנהדרין פ' אלו הנחנקין דף פ"ז ע"א וע"ב א"ל רבא לרב פפא פוק תרגמה לי' כדתנן וכו' יע"ש ואם איתא דגם לענין איסור יכול לומר קים לי לא משכחת שם שום זקן ממרא דיכול לומר קים לי בהני פלוגתא דפליגי שם גם בכנסת הגדולה בח"מ סימן ך"ה בכללי הקים לי אות ז' כתב בשם הר"י באסן הטעם דאמרינן קים לי בממון ולא באיסור והרי בממון אם אין הלכה כן ה"ל גזל ביד המוחזק ואיסור הוא ותירץ דבשלמא לגבי איסור אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי איסור משא"כ כששנים חלוקים בעסק ממון אפי' אי לא אמרינן קים לי אין אנו יוצאין מיד איסור גזל מיד השני להכי אמרינן היכא דקיימא זו תיקום עכ"ל ונ"ל עוד לחלוק דשאני גבי איסור גזל דאיתא בחזרה משא"כ באיסור ועוד נ"ל דגבי ממון לא עבדינן האיסור גזל רק בשב ואל תעשה דהיכי דקיימא זוזי תיקום מספק משא"כ לומר קים לי ולאכול ולעשו' האיסור בקום ועשה זה לא אמרינן כן כתבתי לחלק בספרי ישועות יעקב בכללי הקים לי.
ואולי דעת הטבח להקל בנדון שלפנינו שסומך עצמו סמוכה בכל כחו דהיתרא על מה שכתב בתשובת משאת בנימן סי' ק"ג שכתב דדע' הפוסקי' עיקר שמקום שהיא תלוי בטרפש הלב אכן באמת דעת כל האחרונים אינו כן אלא דיש להחמיר כחומר שני הדעות וכן השיג עליו בפר"ח בסי' מ"א ס"ק ב' אכן בעפות ודאי נ"ל עיק' דאין להחמיר כלל שנשאר רק מקו' המרה ומקו' הדביקו' בלב כי נ"ל דאף למ"ד מקו' שהי' חי' היינו מקו' שהיא דבוק' לכליו' היינו בבהמה שהכבד היא דבוק' לכליו' ממש אבל בעוף בדקנו כמה פעמים שאין לה דבקות לכליות כלל כי הכבד מונח למעלה על הבטן על גבי הבני מעיים והכליות הם מונחים בתחתיו' העצם אצל האחור ואף שבתשוב' משאת בנימן כתב וז"ל ובדקנו בכמה עופות ותרנגולי' ואוזים ומצאנו שהחלק גדול סמוך למרה הוא דבוק לכליות עכ"ל גם אנכי בדקתי ולא מצאתי כי אם על ידי סרכ' וחוטין דקין שדבוק ונסרך בה מעט בשביל זה בודאי לא יקרא מקום שהיא חיה אלא דעיקר מקום חיותא מקום שדבוקה אצל הלב הכבד עצמו אבל בבהמה עיקר כדעת האחרונים להחמיר עד שנשארו שלשה זתים אכן בהפסד גדול מאוד ושכיחי היזקא כהאי מעשה דנדון דידן אפשר דהייתי מתיר אם יארע הדבר בימי תעניתם שאין העכו"ם אוכלין בשר היינו סומכין על דעת תשובת מ"ב שם וגדולה מזו מצינו בטי"ד ס"ס ל"ט בב"י שם הרבה קולות שנוהגין בסרכות הריאה דעלולה ליטרף בסאלינקו וקסטיל' ובאזמורה וליזבונא נגד דעת גדולי פוסקים לפי שבמקומות אלו אין העכו"ם קונים הטריפות ואין אוכלין בשר מישראל לכך חשו להפסד גדול והקילו ומקרוב אירע מעשה פה פראג שהיה נטרפו בשנה אחת רוב בהמות גסות ע"י סרכות הריא' ורציתי לעשות מעשה אם יסכימו עוד מורה הוראות להקל ולסמוך על הקולת אלו שבשאלינקו בימי תעניתם שאין קונין בשר מה"ט שכתב הב"י כיון דאיכא הפסד גדול כי האי וא"כ ה"ה בנדון דידן בימים אלו יש להקל ולא בעינן אחר כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |