שבות יעקב/א/לה
|
< הקודם · הבא > |
אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחוב' ודבוק בו אי מותר לברך עליו ביו' הראשון או לא:
פשוט דמותר לברך עליה דהא עיק' הטעם דאין לברך בניטל פטמתו משום דהוי כחסר וכתיב ולקחתם דבעינן לקיחה תמה וכל שעדיין דבוק בו ומחובר במקצת עדיין שלימה ותמה אקרי:
וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בחולין דף י"א ע"א בהא דאזלינן בתר רובא אמר ר' אלעזר אתיא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה וכו' ממאי דלמא דפלי ליה ובדק ליה ואי משום אותה לנתחיה הני מילי היכא דחתיך ליה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה (ופרש"י דלייף מחובר (רב נחמן בן יצחק אמר אתיא מאליה דאמ' רחמנא חלבו האליה תמימי' וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה ומקשה הש"ס ממאי דלמא דפתיח ליה ובדיק לה ואי משום תמימ' הני מילי היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה הרי דפשוט להש"ס כל היכא דמחובר בו מקרי תמימה ושלמיה ובפרטו' לפי דעת ומשמעות הראש בניטל דד האתרוג דמי לניטל העוקץ דאינו פסול אלא דוקא שלא נשאר ממנו כלל באתרוג ודלא כמשמעו' הב"י בא"ח סי' תרמ"ח וכמו שהשיג עליו הט"ז בסקי"א יע"ש. ואל תשיבני מהא דקי"ל בנסדק האתרוג כולו מראשו לסופו פסול עד שישאר בו שיעור למעלה ולמטה ש"מ דחבור בצד אחד אינו חיבור כמבואר בא"ח סי' תרמ"ח סעי' ה' אי משו' הא לא תברא דהתם אפשר טעמא משום דליכא הדור כל שנסדק כל כך. זאת ועוד אחרת דהיכא דנסדק כולו ולא נשתייר רק משהו למעלה או למטה ודאי סופו לתלוש כולו וכל העומד לתלוש כתלוש דמי וא"כ אף בנדון דידן אם הפטמה אינו מחובר עדיין היטב שיוכל לעמוד בחיבורא הוי ג"כ כנתלש כולו אבל היכי דמחובר עדיין היטב שיוכל להתקיי' נראה פשוט דמותר לברך עליו אף אם רצונו לחוש למאן דס"ל דניטל פטמתו פסול משום דאין זה הידור והובא דעה זו גם כן במ"א סימן תרמ"ט ס"ק י"ו מכל מקום גם זה הדור הוא כיון שעדין דבוק בו ומכ"ש לפי מה דקימא לן עיקר הטעם משום חסר הוא וכמבואר בש"ע סי' תרמ"ט סעי' ה' וכל שהוא מחובר עדיין מקרי שלם ותמה כמו שהוכחנו אכן אם אינו מחובר יפה בענין שסופו לתלוש אף גם אם רוצה לחבר ע"י דבר אחר כגון דבק או מחט וקיסום ודאי דלא מהני דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו אע"פ שאינו מחובר כולו שמיה חיבור משא"כ חבור ע"י דבר אחר ודאי לא שמיה חבור דלהוי מקרי שלם ותמות והוא פשוט בש"ס ופוסקי' הנ"ל ונחלקה התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה וכמ"ש רבינו ירוחם ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק וכל זה ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתבו. אך לפי שראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק דאם אפשר לחבר העוקץ וכדומה ע"י מחט דהוי חבור ויוצאין בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה ולע"ד לא דק כלל שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים. ועיקר מקור סודו מהא דקי"ל לענין עירוב בא"ח סי' שס"ו ומבואר בש"ס דעירובין דף פ"א ע"א דתפרה בקיסם הוי לחם שלם לגבי עירוב ובאמת משם אין ראיה כלל דהתם הטעם דבעינן לחם שלם משום איבה שלא יאמר אני נתתי השלימה ואתה הפרוסה לכן כשמחברין ביחד על ידי קיסום בענין שאינו ניכר שהוא פרוס תו ליכא איבה משא"כ כל היכא דבעינן מדאוריי' לקיח' תמה ושלימ' כל שאינו מחובר בו בתולדתו חבור ע"י ד"א ודאי לא שמי' חיבור דלהוי מקרי שלם ותמה וראי' שני' שהביא מסוגיא דש"ס בסוכ' דף ל"ו ע"א מאז"ב כיון דחברי' כגופי' דמי מזו פשיט' אין ראי' כלל דהת' קאי לענין לקיח' תמה ולא לקיחה על ידי דבר אחר משא"כ להיות הדבר תמים ושלם ולא חסר ודאי לא מהני חבר על ידי דבר אחר כנ"ל ברור ה"ק יעקב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |