שבות יעקב/א/לד
|
< הקודם · הבא > |
בחג הסוכות בשעת ההלל הביאו לאחד אתרוג ולולב עם שאר מינים והיה ע"פ הדין כשר לצאת בו ולא רצה לצאת בה כי רוצה להמתין שעה או שתים שיביאו לו אתרוג מהודר ויותר נאה אי שפיר דמי למיעבד הכי או נימא דזרזין מקדימין למצוה עדיף:
הנה לכאורה נראה דזרזין מקדימין עדיף וראי' לזה מהא דאיתא בתורת כהנים ובש"ס דמנחות דף ע"ב אמר ר' יהודא חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירת האיפה ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעת' בעירוכין מיד הוא נותן סלע ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא חמש סלעים עכ"ל והובא בילקוט שמעוני ויקרא דף קך"ט סוף ע"ד ע"ש הרי דאף למצוה מן המובחר אין מאחרין וכה"ג מבואר בא"ח סי' ך"ה דאם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצת א"צ להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאין טלית מעטפו עכ"ל וכתב שם ג"כ המ"א בס"ק ב' וז"ל וכה"ג ביבמות דף דף ל"ט כל שהויי מצוה לא משהיין אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המבוחר וכן הוא בילקוט ויקרא סוף דף קך"ט חביבה מצוה בשעתה ע"ש ובמנחות עכ"ל המ"א וא"כ ה"ה בנדון דידן אכן כד מעיין שפיר יראה דכל מה יש לדחות דמהאי דתורת כהנים אין ראי' (מלבד די"ל דהת' גזירת הכתוב הוא אין ללמוד ממנו למקום אחר דהוי כשני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין) די"ל ודאי דאין ספק מוצי' מידי ודאי להתאחר במצוה דאולי יתעשר אף גם דהוא מידי דלא שכיח כדאמרנן בגיטין חברך איעתר לא תאשר וכה"ג מצאתי לחלק בתשובת עבודת הגרשוני סי' י"ב ע"ש וגם מהאי דיבמות דקאמ' שם בדף ל"ט ע"א תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי ננטר דילמא אתי וחליץ אלא כל שהיו מצוה לא משהינן ע"כ גם מהתם אין ראיה דהתם ג"כ מה"ט כיו' דהוא רק על הספק דלמא אתי וחליץ או דלמא. אתי גדול ממדינת הים ומייבם וכיון שהוא במדינות הים ואי אפש' לידע דעתו מספיקא שהוי מצוה לא משהינן מלבד דהתם י"ל ג"כ הטעם דלא לעוגנא כל כך כי הרבה חששו חז"ל לתקנת עגונת ואפשר דגם זה נכלל בלשון הש"ס שהוי מצוה לא משהינן ובזה יש לדחות ג"כ מ"ש בתשובת תרומת הדשן סי' ל"ה ראי' מסוגיא זו ע"ש. ומ"מ לענין דינא דעתו עיקר שם כמה שפסק בש"ע בא"ח ס"י תך"ו כל היכא דראוי להסתפק שתעבור המצוה אין משהין אותה אפי' כדי לעשות מן המובחר וכן הסברא נותנת אף דראייתו אינו מוכרחת גם בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב דף ק"ד ע"ג מפקפק על ראיות של תרומת הדשן מדרכי' שונים ע"ש ורוצה לחלק וז"ל הא דאמרינן בהחולץ שהוי מצוה לא משהינן היינו דוקא לזמן מרובה אבל לזמן מועט משהינן (וכה"ג נוטה קצת לשון התוס' בסי' ל"ה דלזמן מרובה חיישינן שמא ימות ובחשש זה שמא ימות צריך עיון מכמה סוגיות הש"ס ריש יומא בפלוגתא דשמא תמות אשתו ובסוכה דף ך"ג וך"ד ובש"ס ותוספ' דעכו"ם וקידושין גבי לעול' ישלש אדם ומי ידע כמה חיי יע"ש ובר מן כל דין זו היא חששא רחוקה דכל שחשב לעשו' מצוה מן המובחר ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשהו כדאית' בריש ברכות) ע"ש שכתב עפ"ז כמה חילוקי דינים ובודאי נעלם ממנו סוגיא דפ' החולץ דף מ"ז ע"ב קבל עליו אותו מיד מ"ט שהוי מצוה לא משהיין הרי דצריך לעשות המצוה מיד ולא משהיין כלל ומ"מ מיד דקאמר בש"ס לאו דוקא אלא כל שעושה מצוה באותו יום ג"כ מקרי מיד וכמבואר במתני' פ"ט דטהרות ע"ש דפי' הר"ש והרע"ב וכן מבואר בח"מ סי' ק"צ סעי' ט"ז פסק בתשובת צמח צדק סי' ק"ך הנשבע לשלם מיד זמנו כל היום וה"ה כאן ומכל מקום זריזין מקדימין והיינו מצפרא כדאשכחן באברהם ועכשיו נהגו כל העולם כזריזן לענין מילה להקדים מצפרא אבל יותר מאותו יום ודאי דהוי בכלל שהוי מצוה ולא משהינן אם לא שכוונתו לעשות מצוה מן המובחר אז מותר לשהות אפי' זמן מרובה כל שודאי לו שיבא לידו מצוה מן המובחר דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובא מצרף למעשה וראי' לזה מהא דאיתא ביומא דף וי"ו ע"ב היכא דאיכא טמאי' וטהורים בהאי בית אב כולי עלמא לא פליגי דטהורי' עבדי טמאים לא עבדי כי פליגי לאהדורי לאתויי טהורין מבית אב אחריני רב נחמן אמר היתר הוא בצבור ולא מהדרינן ורב ששת אמר דחויה בצבו' מהדרינן הרי להדיא היכא דדחויה היא בצבור מהדרינן אחר כהן אחר אף דאיכא שהוי מצוה בזה קודם שימצא להדר אחר כהן אחר אפ"ה לעשות מצוה מן המובחר עדיף וגדולה מזו מצינו בפ"ק דסנהדרין דף י"ב ע"ב דאי אמרינן טומאה דחיוה היא בציבור מעברינן ומאחרינן הקרבן כדי לעשות מן המבוחר אלא דלכתחלה אין מעברין השנה לדחות כל קביעו' המועדים מה"ט וכמבואר ברמב"ם פ"ז מ"ה ביאת מקדש זאת ועוד אחרת דאפי' מפני הגדיים וטלאיים וגוזלת שלא פירחו אע"פ שאין מעברין בשביל זה לבד לדחות כל המועדות מקביעתן אעפ"כ עושין אותן סעד לשנ' כדאית' שם בסנהדרין דף י"א ע"א אע"פ שיכולין להביא כשהן קטנים שכשרים אלא ודאי דמצו' מן המובח' עדיף ומאחרינן כל קביעות המועדים בשביל זה ועיין בש"ס דב"ק דף פ' ע"א מי שנדר ליקח בית בא"י ולישא איש אין מחייבין אותו ליקח מיד וכו' והא דפסק רמ"א בא"ח סי' כ"ה דאם תפילין מזומנים מידו א"צ להמתין על הציצית היינו משום דהתם לאו משום מצוה מן המובחר נגעי בה רק דראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות או משום שהיא תדיר כמבואר בטור וב"י מ"מ כל שאינו מצוי לפנינו ותפילין מוכנין לפנינו בודאי מצוה שבא לידו אל יחמיצנה וליכא כאן גרעון מצוה כלל לכן נ"ל בנדון שלפנינו אם בודאי יובא לו אתרוג מהודר יותר יש להמתין על מצוה מן המובחר כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |