שבות יעקב/א/כב
|
< הקודם · הבא > |
מהר"ר ליב בנו של המחבר הגאון שער אפרים מירושלי' תוב"ב וז"ל:
כמה דברים שכתב מר בספרו בחקת הפסח והשיג על הראשונים ואחרונים אשר לא כדת כאשר רשום הוא אצלי בספרו אשר לי באיזה מקומן כשהיינו עוסקין בישיבתינו המפוארה של רבני ספרדי' והראיתי להם המקומות והיטב חרה להם על שכותב מר על המחברים ששגגו שגגה גדולה כמו בסי' תנ"ז ס"ק י"ב שהשיג מר על מ"א ובחנ' השיג עליו כי מ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' אבות הטומאה דין ב' ובסוף הפ' היינו לטמא אחרים אבל לעולם קרי של קטן אפי' בן יומו טמא טומאת הגוף וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות דין ט' שכתב לפיכך כהן קטן שעדיין לא ראה קרי כ"י אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם עכ"ל הא אם ידעינן בודאי שיצא קרי ממנו טמא וזהו כמ"ש המ"א הנ"ל ודוק וכן בסי' ת"ן ס"ק ד' שאשתומם על המראה שם ולק"מ אחר העיון בספ"ק דעכו"ם ובטא"ח ס"ס רמ"ג ומבואר שם דגם בי"ט אסור ודוק וכהנה רבות ואכתוב סמ"ב מה שאני חדשתי בהל' פסח בסי' תע"ב גם מר מביא לשון הב"י בשם הרוקח שמביא התוספתא שמאן בפוסקין לא יצא פי' ששתה בהפסק שעה בנתיים ומהרי"ל פי' שלא יפסיק בדברים בטלים וקשיא לי טובא אם איתא כפי' הגאונים אלו מה יענו בלשון הירושלמי פ"ח דשבת ובפ"ג דשקלי' ובמכילתן ר"פ ערבי פסחים וז"ל מה לשתותן מפוסקין כלום אמרו שישתה לא שישתכר אם שותה מפוסקין אינו משתכר ולפירושם מה ענין שכרות לזה לכן נלע"ד פי' של פוסקין הוא כוס גדול וכדאיתא בילקוט אסתר בפסוק והשתי' כדת וגו' שהיה להם כוס גדול שנקרא פיסקא והוא מחזיק מ"ם שמציות ומי ששות' כולה מת או משתגע ע"ש והרמב"ן בשם רבו כש"ט סובר שצריך לשתות רובו של כוס אפילו מחזיק הרבה והוא סברת י"א שם ולפ"ז מובן לשון הירושלמי מה לשתותן מפוסקין פי' מכוסות גדולות והשיב כלום אמרו שישת' ולא שישתכר אם שותה מפוסקין אינו משתכר בתמי' כיון שמי ששותה כולו מת או משתגע עכ"פ בשתיית רוב משתכר ולא יצא וזה ג"כ כוונת התוספת' שתה בפוסקין וכן הצעתי דבר זה לפני הרבנים והוטב בעיניהם שהוא פירוש אמיתי ובקשתי ממר שיודיעני בזה דעתו הרמה הצעיר יהודא ליב כ"ץ:
גם ה"ה מהר"ח מאוסטרא בהיותו פה הקשה לי איזה קושית בכתב על ספרי חק יעקב והשבתי על כל דבריו באריכות ואח"כ הדפיס איזה ליקוטי' ושם ספרו דרך חיים בסי' ס"ה העתיק השגתו וקצת מתשובתי מסעי' א' עד סעי' ח' ומשם אפס קציהו תראה שדבריו מוכרחים ובסעי' יו"ד עד סעי' י' י"ג השמיט תשובתי וכדי שלא יטעה המעיין בדבריו כאלו הסכמתי עמו ולא מצאתי מענה לדבריו על כן אעתיק כאן ג"כ תשובתי בזה:
הנה לא ידעתי מה חרי אף הכהן הגדול הזה בודאי אם ישים מר והסרים למשמעות עיונם היטב בדברים שכתבתי יראה בעיניו פקיחין שכל דברי אמת כדת של תורה וראיות ברורות יתנו עידהון ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת לאמתו של ההוראה. חדא לפי דברי מר והעולה על רוחו לחלק דקטן הרואה קרי טמא טומא' הגוף חידוש דין כזה עליו להביא ראיה ולברר מתוך סוגיא דש"ס והפוסקי' להדיא ואדרבה סתימות דבריהם בכל ענין אינו טמא דהא עיקר הלימוד בפ' בנות כותים מדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע למעוטי קטן ומי"ו דואיש לרבוי בן ט' ופשטיה דקרא לא מיירי רק ברואה כי נוגע לא ילפינן מהאי קרא דפ' מצורע רק מקרא דפ' אמור או איש אשר תצא ממנו וגו' או לרבות את הנוגע כדאיתא בפ' יוצא דופן דף מ"ג סוף ע"ב יעויין שם וכן משמע פשטא דהרמב"ם בפ"ה מה' אבות הטומאה דאל הרואה קאי והוא דבר הלמד מענינו דמיירו שם ברואה יע"ש בהקדמת הרמב"ם לסדר טהרות ג"כ כתב בסתם וז"ל וטומאת ש"ז האב אחד ובלבד שיצא מבן ט' שנים ויום אחד ולמעלה ולשון ספרא איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן ט' וכו' כמו שנתבאר בגמר' דנדה ע"כ משמע ג"כ כמ"ש והוא פשוט וכדי לברר הדבר כשמלה בלי פקפוק כלל ושלא יהא מקום לבעל דין לחלוק אכל זה אציע ש"ס ערוכה כדברי שם בנדה דף מ"ג ע"ב חומר בש"ז מבשרץ וחומר בשרץ מש"ז חומר בשרץ שהשרץ אין חלוקה טומאתו פרש"י דשרץ קטן מטמא כגדול משא"כ בשכבת זרע פרש"י דחלוקה טומאתו דקטן פחות מבן ט' אין לו קרי מאי לאו לנוגע לא לרואה עכ"ל הרי להדיא מסוגיא זו דברואה יש חילוק דקטן פחות מבן ט' אינו טמא ובודאי כל זה אשתמיטתי' ליה ולכל בני הישיבה ועתה מה שמביא ראיה לדבריו מהרמב"ם פ"ז מה' תרומת אין שום סתירה כלל דה"ק שעדיין לא ראה קרי כוונת פרושו דאף שרואה דבר מה אינו נקרא כלל קרי מקרה בלתי טהור וכמשמעות לשון רש"י אין לו קרי וק"ל והוא ברור ומה שהשיג עוד מר על מ"ש בסי' ת"ן ס"ק ד' שאשתומ' על המרא' לא ידעתי שותא דידיה וכי כתבתי דמותר בי"ט במלאכ' האסורה לעשות לישראל כגון עבוד' השדה וכה"ג דודאי בזה י"ט ושבת שווין רק לענין שכירת התנור לאפות דזה ודאי לישראל שרי בי"ט דהו' צורך אוכל נפש א"כ במשכירו לעכו"ם ליכא חשש איסו' שיאמר שעביד בשליחות ישראל והוא פשוט וברור והדבר א"צ ראיה. ומ"ש מר וכהנה רבות מי ידעתי אמצאהו ואזי אשיב עליהם כיד ה' הטובה עלי ובמקום שכיון אל האמת אז לא יבוש יעקב מלומר דברים שאמרתי טעות הן כי אמת ליעקב תתן ומובטחני ששגגתי מועטין הן כי בכל המקומות שכתבתי על פוסק קטן וגדול ששגג או טעה בררתי הדברים תחלה כשמש בצהרים לפני תלמידי הסרים למשמעתי כי אדרבה דקדקתי בכל האפשר לברר דברי הראשוני' כמזרת ורחת. אף שנראה לכאורה על דבריהם תשובה נצחת ובמקום שהיה הדבר מפוקפק בעיני לפי המדומה כתבתי לא ירדתי לסוף דעתו כי זה דרכי כל הימים שלא לעמוד בחוזק על קט שכלי ודעתי רק להודות אל האמת כי מודים דרבנן היינו שבחייהו ומ"ש מר בפי' שתה בפסוקי' בזה נ"ל שכיון אל האמת אך צ"ע בגוף הירושלמי שאינו תחת ידי לע"ע:
ועתה אשיב על דרך החיים מ"ש שם בסעי' יו"ד על מ"ש בסי' תמ"ח נ"ל לתרץ דלא אסור אלא נתינה חלוטה וכו' הנה ודאי זה התירץ נכלל בתוך לשון תירוצי שכתבתי והיינו במכירו אלא דמ"מ אינו מיושב שפיר משמעות לשון הפוסקים והש"ע שכתב אע"פ שישראל מכירו ויודע וכו' משמע במכ"ש באינו מכירו ושלא יחזו' לו דשפיר עביד לכן הוצרכתי לתירץ אחר ומה שמפקפק על תירוצי וז"ל זה אינו חדא שכללו בחדא בבא מכירה סתירת הדבר מהאי כללא לא ידענא כלל. גם מ"ש ועוד דמיירו קודם שנאסר בהנאה:
בכאן לא הבין כוונתי לגמרי דהכי פירושו דלכך מותר ליתן במתנה כיון שאם לא יתן אסר לו אח"כ בהנאה לכך מותר ליתן במתנת חכם כיון שהוא עצמו אינו יכול ליהנות ממנו כי דחקא ליה שעתיה ושעה עוברת מהרה ומ"ש עוד ליישב הבל"ז בתוספ' גם זו ידעתי ששערי תירוצי' לא ננעלו בזה אך כתבתי אגב ריהטא שבני הרב יישב בזה דעת התוספ' ומ"ש בסי' י"ב וז"ל נסתפק במ"א אם הסובין מחמיצין אם לא ובחק יעקב סי' תנ"ד הבין שכ"כ במורסן וכו' ואינו מבין דבריו כי עיקר הספק על סובין ואדרבה משם ראיה מדקתני אין שורין מורסן לא לאשמעינן רבותא טפי אפי' סובין עכ"ל. בכאן מודה אל האמת שלא ירד אל המכוין באין מבין דברי כלל שהרי הרגשתי בכל זה שיש מקום לבעל דין לחלוק בכה"ג אף שמשמעות סתימת לשון המ"א לא משמע הכי ולכן כתבתי בתחלת לשוני היינו סובין היינו מורסן אלא כשהוא גס קרוי סובין וכשהוא דק קרוי מורסן והכל הוא חדא מילתא הקליפה מחטין וראי' ברורה לזה מלשון הרע"ב פי"א דתרומת משנה ה' המורסן של תרומה והן הסובין הגסין הרי שהיא היא ומכ"ש לפי פי' הרמ"בם ספ"ז דשבת שכתב וז"ל הסובין היא הקמח הבינוני ומורסן הוא קליפה העליונה עכ"ל א"כ אם המורסן הוא חמץ מכ"ש הסובין ואף אם ירצה הבעל דין לחלוק ולומר דלפי פרש"י הוא להיפך מ"מ יש ראי' ברורה ממתניתן ופרש"י עצמו דגם סובין מחמיצין דהא במתני' ריש פ' אלו עוברין קתני וזומן של צבעים הכי תרגימו מיא דחוורי דצבעי בה לבא ופרשי' מיא דחוורי מי סובין הרי דסובין הם חמץ גמור וא"כ יהי' כוונת המ"א הן על סובין והן על מורסין שגג בזה ובעל השו' לא מצא אלא סובין כמוץ אשר תדפנו הרוח ה"ק יעק':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |