שאילת יעבץ/א/קמ
< הקודם · הבא > |
שאלה קמ
שנים קנו סחורה בשותפות והתנה האחד אימתי שירצה להסתלק מחויב חברו לתת לו דמי חלקו ואח"כ הוקרה הסחורה. אם הלה צריך לשלם לו דמים כפי מה ששוה עכשיו בשטר שבשוק, או אין לו אלא דמים שנתן והניח בשעה שנשתתפו:
תשובה
כעין דבר זה מצאתי בט"ז ח"מ סימן קע"ו וז"ל היה נראה שאין צריך ליתן לו כפי ששוה עכשיו כו' אבל באמת אין דמיון לשם כלל וצריך ליתן כל דמים המגיעים על חלקו לעת הזאת כאשר הוכחתי בביאורי בא"ח סימן קנ"ד עכ"ל הרב.
אולם אני הצעיר השיבותי על דבריו ז"ל בחיבורי סימן הנ"ל זה לשוני שם בבית יוסף מצאתי כתוב כו' דממה נפשך הספר נשאר לנשארים כו' ואי משום דמי אייתי ראיה ושקול עכ"ל, הי' נ"ל שאין דין זה אלא בס"ת. ומשום שאינו עשוי לימכר. אבל בשותפים שהתנו ביניהם שאם ירצה אחד מהם להפרד מהשותפות, שיסלקוהו בדמים אע"פ שהם רוצים להמתין עד שיתייקר השער, מחוייבים ליתן לו מעות גם בעד הריוח שיש בסחורה, דאטו מה שהשביחה הסחורה בידיהם, אינו לאמצע. ולא דמי לההיא דיתומים, דהתם ארעא בחזקת חד מנייהו קיימא משו"ה הו"ל התובע המע"ה.
איברא דאיכא למימר הכא נמי להכי אתנו דליקום בחזקת הנשארים וליהוי היאך המע"ה. דאל"ה למה להו לאתנויי בלא"ה נמי צריכים לחלוק בדבר שיש בו חלוקה. ואין לומר שמא לויהות כמו התנו. דהיינו דינא דיתמי ולקוח דכיון דמסתלק ליה מהסחורה הו"ל המע"ה. ותדע דהא בס"ת נמי שייך דינא דגוד או אגוד כדאיתא בח"מ סימן קע"ג. ואמאי לא פליג בשבחא אלא לאו משום תנאה סלוקי סליק נפשיה. ולא מצי מפיק מספיקא, ולזה הדעת נוטה.
שוב ראיתי בט"ז שסובר דדווקא בס"ת איתא להך דינא, משום דבלא תנאי לא היו צריכים ליתן לזה כלום, ולא ידעתי למה החליט שאין לו כלום אפילו בקרן. ואי משום דס"ל כמ"ד אסור למכור ס"ת, א"כ מאי מהני התנאי, הא הו"ל מתנה על מה שכתוב בתורה. אלא ודאי משום הכי לא איריא, אלא פשיטא ליה דאית להיאך זכיה בגויה אפילו בלא תנאי דבקרן לית דינא ולית דיינא דנוטל חלקו גם בלי תנאי ואפילו בשבח נמי שקיל וליכא לאסתפוקי אי לשקול נמי בשבחא. אלא משום דאתני בסתם ואסתלק ליה כנזכר.
ואף לפי סברת הרב ז"ל לא הבינותי ההכרח למה שפסק מחמת זה בשותפים שקנו בית ביחד, והתנו ביניהם שאם ירצה אחד להסתלק, שיתנו לו דמי חלקו. ואח"כ הוקר ורוצה להסתלק וליטול דמי חלקו, שצריכים ליתן לו כפי מה ששוה עתה. דכאן חייבים הנשארים מן הדין ליתן לו כפי שיוויה עכשיו כו' דלא בא תניא זה אלא לייפות כחו, דלא יצטרך להמתין עד זמן שירצו הם. דאילו רצה זה היה מוכר חלקו לאחר עד כאן דבריו.
ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל בזה כי מה בכך שהיו חייבים מן הדין ליתן לו כפי שיוייה עכשיו. מנ"ל משום זה שלא בא התנאי אלא לייפות כחו. אדרבה היא הנותנת מאחר דבלאו הכי מן הדין חייבים ליתן לו חלקו, למאי אצטריכו לאתנויי אם לא לגרע כחו, לומר שיוכרח להסתלק בדמי חלקו בקרן בלבד. ואדרבה י"ל דמגרע גרע מס"ת, דהתם איכא לאסתפוקי בתנאי אם בא לגרע או לייפות, דמשום הכי מספק בלבד ידו על התחתונה, אבל כאן יש מקום לומר דודאי לא בא אלא לגרע כחו ודוק, ונפקא מנה דאי תפיס. דבספר תורה אפשר דמהניא תפיסה והכא אפילו תפיס מפקינן מניה. ולא הבנתי מ"ש דהתנאי בא לייפות כחו שלא יצטרך להמתין עד זמן שירצו הם. דמ"ט יצטרך להמתין אי בר חלוקה הוא הא כופין לחלוק כל זמן שירצה אחד מהם, ואי לאו בר חלוקה הוה איתא לדינא דגוד או אגוד. ובלא תנאי נמי היו צריכים ליתן לו דמי שוויה על כרחם. ולמאי נפקא מינה אתנו בהדי הדדי אם ליפוי כח נתכוונו. הא מוכחא מילתא דלגרועי כחו אתו.
ומאי דקאמר תו דאילו רצה זה היה מוכר חלקו לאחר ושקיל דמי, לא ידענא מאי הוי תינח אי לא אתני אבל השתא דאתני והפסיד השבח כלום יכול למכור אלא זכות שבידו וכבר נסתלק מהקרקע ולא יכול למכור כלום שאפילו מוכרה בשיוויה ורוצה להפסיד השבח שמגיע על חלקו ולוותרו לשותפים נ"ל פשוט שאינה מכורה.
ואפשר דה"ק, תנאי זה יש בו יפוי כח שלא יצטרך להמתין עד שיתרצו למכרו ולהרויח בו. ואפשר שאם יחלק לא ישביחו החלקים כל אחד בפני עצמו ולכך התנו לייפות כחו בזה. ונגד זה אין לו רשות למכור חלקו לאחר כמו שהיה יכול לעשות בלי תנאי ודוק, מ"מ מידי ספק לא יצאנו, ושמא לא נתכוונו אלא לטובת השותפים הנשארים או לטובת שניהם שלא יפסידו אף מן הקרם הם או הוא בסבת החלוקה כי יש סחורה שברכה מצויה ברובה דוקא ואין יחס לערך החלקים עם ערך הכל. ביחוד בנדון הרב דקפידא דבית שלם טובא הוא, ושוה יותר הרבה מכפלים בהיותו שלם, מאילו נחלק לחלקים. וכן הדבר אם היתה הסחורה אבנים טובות ומרגליות שאדם רוצה לזווגן, פשיטא שאינו דומה שיווי החלק לשיווי כולה כלל וכלל. ולפיכך הוצרכו לתנאי הלז. ואצ"ל דחיישינן לדעות בדירה וכן בסחורה דבני חבורה ודאי מקפידין שלא להשתתף ולהתחבר עם כל אדם שיהיה. דילמא משום הכי הוא דאתנו. עכ"פ הרי הוא ודאי כבר נסתלק מגוף הקרקע. הדר הוה ליה איהו המע"ה. על כן עדיין צל"ע בפסק זה ודעתי נוטה שאין לו זכייה בריוח אם לא התנו גם עליו בפירוש. אע"פ שאינני כדאי לחלוק על הרב ז"ל. גם אמה"ג ז"ל בהגהותיו עליו שתק ומחל לו ע"ז אולי מקום הניחו.
הנלענ"ד כתבתי יעב"ץ ס"ט