שאילתות דרב אחאי/ל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דרשה עשיר ועני ורשע באין לדין
שאילתא (א) דאילו מאן דמחייב שמתא (ב) ומשמתין ליה בי דינא מיחייב למינהג נזיפותא בנפשיה כאבל כדתניא מתעטפין ויושבין כמנודין ובאבלין (לט)(ג) למימרא דמחייב בעיטוף הראש כאבל (ד) ואסור בתשמיש המטה (ה) ובנעילת הסנדל כדתני' וכן את מוצא במנודה ובאבל (ו) מהו ברחיצה אמר רב יוסף כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכן את מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהי לא אשארה איבעיא להו מהו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת"ש ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים למקום א"ל אביי (ז) דילמא מנודה לשמים שאני דחמיר (ח) מהו בדברי תורה אמר רב יוסף ת"ש מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיד מתלמודו עושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו מהו בעשיית מלאכה ת"ש נשכר ונשכרין לו א"ר אלעאי אמר רב נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שלא בפניו מתירין לו בפניו ושלא בפניו (מ)(ט) בפניו פשיטא מהו דתימא שלא בפניו אתי לפקפוקי קמ"ל אמר רב גידל אמר רב השומע הזכרת השם לבטלה מפי חבירו צריך לנדותו לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי (י) ואין עניות מצוייה אלא בבית שמזכירין בו שם שמים לבטלה ועניות קשה כמות דתניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני (יא) א"ר אבא הוה אזילנא בתריה דרב הונא שמע לההיא איתתא דאפקה שם שמים לבטלה שמתא ושרא לה לאלתר ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם לבטלה מפי חבירו צריך לנדותו וש"מ נידוהו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו וש"מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום (מא)אמר רב גידל תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו כדמר זוטרא דמר זוטרא כי הוה מיחייב בר בי רב שמתא משמית נפשיה והדר משמית ליה לדיליה כי הוה אזיל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה לדיליה (יב) פשיטא בי דינא הם הכי עבדינא מהו דתימא הוה ליה חבוש ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין ואפילו שמית נפשיה משמיה דגברא רבא ואפילו שמית נפשיה בי דינא מהו דתימא הוו חבוש קמ"ל וכן דמשתמית ומית בשמתיה סוקלין ארונו כדתנן כל המתנדה ומת בנידויו ב"ר סוקלין את ארונו:
ברם צריך היכא דנידוהו על תנאי אי נמי נדה עצמו על תנאי כגון דאמר אי לא מקיימנא הדא מלתא אהא בנידוי וקיימה מי צריך הפרה אי לא מי אמרינן כיון דקיימה למילתיה בטיל ליה ממילא או דילמא בהפרה תליא מילתא ועד דמשתרו ליה אישתרויי לא בטיל נירוייה ת"ש דאמר רב יהודה אמר רב נידוהו על תנאי ואפילו מעצמו צריך הפרה מנ"ל מיהודה דתניא אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה (יג) ברישא שמעון ולוי איבעי ליה לברוכי והדר ליהודה ועוד מאי דכתיב וזאת אלא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו מגולגלין בארון עד שבא משה ובקש רחמים עליהם אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שיודה במעשה בלהה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה תנא על איבריה לשפא לא הוו קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא אמר ואל עמו תביאנו לא הוה ידע למישקל ולמיטרא בשמעתא אמר ידיו רב לו (יד) לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא אמר ועזר מצריו תהיה מאי טעמא משום דלא שרא לנפשיה (טו) והילכתא נידוהו על תנאי אי נמי נדה עצמו על תנאי אע"ג דקיים צריך הפרה:
דרשה הגיע שבעה במרחשוון ולא ירדו גשמים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |