שאגת אריה החדשות/ג
|
< הקודם · הבא > |
הנה לפי מה שנתברר בסי' שלפני זה בריח הגט פוסל מן הכהונה מן התורה כגון האומר לאשה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם אם יש עוד איזה דבר שפוסל לכהונה משום ריח הגט אע"פ שהגט פסול מן התורה ואסורה להנשא וחייב משום אשת איש:
תשובה דבר זה צריך ביאור בכל דיני גט שפסולין מן התורה אם יש בהם משום ריח הגט לפסול מן הכהונה כאשר אבאר בס"ד הנה לכאורה נראה כיון דהא דריח גט ילפינן מאשה גרושה מאישה לא יקחו דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה וגרושה היא דאע"ג דגיטא לאו גיטא מ"מ לכהונה פסלה איכא למימר דדוקא על לא נתגרשה אלא מאישה הוא דהקפידה תורה משום דכל שאר דיני גט כשר יש בו אבל אם היה חסר שאר דיני גט כשר דכל כה"ג לא הוי גיטא למשרי לעלמא לכהונה נמי לא פסלה דאין לך בו אלא מה שריבה קרא בלא נתגרשה אלא מאישה לחוד. וראיה לזה מהא דאמרינן בר"פ המגרש (דף פ"ב ע"ב) דטעמא דר"א דמכשיר באומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני מהכא אשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא לרבנן דפסלו איסור כהונה שאני ומדיליף ר"א מדפסולה לכהונה בלא נתגרשה אלא מאישה ש"מ דהוי גיטא דאי לא הוי גיטא ה"ה דלא נפסלה לכהונה איכא למשמע מני' דשאר פסולי גיטא כגון כתב על המחובר דילפינן לה בפ' ב' דגיטין (דף כ"א ע"ב) מוכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה ואם כתבו על המחובר מדלא הוה גיטא לא נפסלה מן הכהונה דאלו נפסלה מן הכהונה גיטא נמי הוי גיטא כדאמר ר"א גבי לא נתגרשה אלא מאישה ומדר"א דסובר פסולי גיטין לא נפסלה מן הכהונה נשמע נמי לרבנן דהא בהא לא, שמעינן לרבנן דפליגי עליו דר"א. אבל אין זה ראיה כלל דא"ל דהא בהא תליא דלר"א דיליף מדפסל רחמנא בלא נתגרשה אלא מאישה מן הכהונה וס"ל דהוי גיטא אלמא לא סבירא ליה דאיסור כהונה שאני ולא חידש לנו מידי באיסור כהונה וא"כ כל היכא דגיטא לאו גיטא כגון כתבו על המחובר לכהונה נמי לא נפסלה כיון דלא חידש רחמנא באיסור כהונה כלום אבל לרבנן אע"ג דבהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני לא הוי גיטא מ"מ חידש לן רחמנא דפסולה מן הכהונה איכא למילף מיני' לכל פסולי גיטין דמ"מ לכהונה נפסלה כדאשכחן גבי לא נתגרשה אלא מאישה ומצינו למילף לשאר פסולי גיטא מיניה:
עוד אני אומר דע"כ לר' אליעזר נמי סבירא ליה דאיסור כהונה שאני ואף על גב דגיטא לאו גיטא מכל מקום לכהונה נפסלת בריח הגט שהרי התוס' הקשו שם אדר"י דיליף לטעמא דר"א מאשה גרושה מאישה כו' אלמא הוי גיטא וא"ת הרי וודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם אע"פ שפסולה לכהונה. ויש לומר דהכי מייתי כיון דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א"כ כי אמר חוץ מפלוני הוה גט גמור דאם לא הוי גט סברא היא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב לכהנים ע"כ וש"מ דאפילו לר"א איסור כהונה שאני דהא בלא נתגרשה אלא מאישה מודה דלא הוי גט ואפ"ה נפסלת מן הכהונה ואיכא למימר דה"ה בשאר פסולי גיטא אע"ג דלא הוי גיטא מ"מ אפילו לר"א נפסלה מן הכהונה כמו בלא נתגרשה אלא מאישה לחוד דאפילו לר"א לא הוי גיטא מ"מ פסלה מן ה אלא דר"א יליף לה הכי כיון דבלא נתגרשה אלא מאישה לבד אע"ג דלא הוי גיטא מ"מ כיון דמהני לפוסלה מה"כ סברא הוי בחוץ מפלוני דנתגרשה מאישה ומשאר בני אדם דאפילו גיטא נמי הוה ורבנן ס"ל דאסור כהונה שאני ואע"ג דנחתא חד דרגא מ"מ לא הוי גיטא וא"כ אין מכאן ראיה כלל אפילו לדר"א דבשאר פסולי גיטא לא נפסלה מן הכהונה דהא איהו נמי מודה דבלא נתגרשה אלא מאישה לבד אף על גב דלא הוי גיטא פסלה מן הכהונה:
אלא שיש לעיין בזה מהא דתנן סוף פרק המגרש (דף פ"ח) גט המעושה בישראל כשר ובנכרים פסול. ובגמרא אמר ר"נ אמר. שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל כלומר מן הכהונה משום ריח הגט ובכותים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ופריך ממ"נ אי כותי בני עשויי נינהו אתכשורי נמי ליתכשר ואי לאו בני עשויי נינהו לפסול נמי לא יפסול ומסיק הגמרא כותי לאו בני עשויי נינהו וטעמא מאי כדין בכדין דישראל מיחלף שלא כדין בכדין דישראל לא מיחלף ופרש"י וא"א מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסול ואמרו לעיל דפוסל היא גופא גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן עכ"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל אלמא שלא כדין דישראל אינו פוסל מן התורה משום ריח הגט שהרי ריח הגט פוסל לכהונה מן התורה כמ"ש בסי' הקודם שלפ"ז דאי אמרת שלא כדין דישראל פוסל מן התורה משום ריח הגט הוה ליה למגזר שלא כדין דכותי אטו של"כ דישראל דפוסל מן התורה וש"מ דשל"כ דישראל הואיל ופסול ולא הוי גיטא אינו פוסל מן התורה משום ריח הגט ולא ילפינן להאי פסולה מפסול דלא נתגרשה אלא מאישה דאע"ג דפסול ולא הוי גיטא מ"מ פוסל מן הכהונה מן התורה משום ריח הגט משום דהיכי דגלי רחמנא גלי היכא דלא גלי לא גלי א"כ ה"ה לשאר פסולי גיטא כיון דלא הוי גיטא לא נפסלה מן התורה לכהונה ולא גמרינן להו מלא נתגרשה אלא מאישה דגלי בה קרא דמ"מ פסולה מן הכהונה אע"ג דלא הוי גיטא:
מ"מ קשה דהא תנן בר"פ ג' דגיטין (דף כ"ד) כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד, היה עובר בשוק ושמע קול סופרין מקרין איש פלוני מגרש את פלונית כו' ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו יתר מכן כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר שמי כשמך ושם אשתי כאשתך פסול לגרש בו יתר מכן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו א"ר כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון ושמואל אמר אף ראשון נמי פוסל ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל כ"מ ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל אלמא לשמואל אפילו ראשון שלא נכתב לשם כריתות כלל שהרי ההיא בבא דרישא דהיה עובר בשוק ושמע קול סופרין מוקי לה בגמרא התם בסופרין העשוין להתלמד עסקינן ולא נכתב לשם גט כלל ואפ"ה פוסל מן הכהונה משום ריח הגט ומ"ש מגט המעושה בישראל של"כ דאינו פוסל מן התורה לשמואל משום ריח הגט אלא משום גזירה דשל"כ אטו כדין הא פסולה דאורייתא והא פסולי דאורייתא מ"ש דהאי פוסל משום ריח הגט לשמואל והאי אינו פוסל לשמואל גופי' משום ריח הגט אלא משום גזירה בעלמא אי גמרינן לשאר פסולי גיטא מפסול דלא נתגרשה אלא מאישה בין בגט מעושה של"כ בין בשנכתב שלא לשם אשה לפסול משום ריח הגט מן התורה ואי לא גמרינן אפילו בשלא לשמה לא לפסול משום ריח הגט ואפילו אם תדחק לומר דהא דאמר שמואל אף ראשון נמי פוסל וכן הא דאמר שמואל כ"מ ששנו חכמים גט פסול פו"פ לאו מן התורה משום ריח הגט פוסל (מן הכתוב) אלא משום דמחלף גט כשר בפסול כדאמר התם גבי גט מעושה בישראל שלא כדין דאינו פוסל משום ריח הגט אלא משום דמחלף כשר בפסול כגון נכתב שלא לשמו בנכתב לשמו וכן בשאר פסולין דילמא מחלף פסול בכשר אכתי תקשה לך שהרי שם בדף כ"ה אמר זעירי כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון וכן אר"א כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון ור"י אף אחרון אין פוסל ופסק הרי"ף וש"פ והילכתא כולם א"פ חוץ מן האחרון וא"כ למאי דפסק דלשמואל אינו פוסל מדרבנן מכלל דלהני רבנן אפילו מדרבנן אינו פוסל והילכתא כוותיהו ואמאי פסק הרי"ף וש"פ גבי גט המעושה בישראל של"כ ובכותי כדין דפוסל ואילו בהני דפכ"ה לענין שלא לשמה פסקו דלא כשמואל דאינו פוסל אפילו מדרבנן דאי אמרת בשלמא דהאי פוסל ואינו פוסל דמיירי הני אמוראי בדאורייתא פליגי ומאן דפוסל מדאורייתא הוא דפוסל משום ריח הגט אתי שפיר דאיכא למימר דהני רבנן דאמרי אינו פוסל בדאורייתא קאמרי דאינו פוסל משום ריח הגט. ומ"מ מדרבנן משום אחלופי כו"ע מודי דפוסל וכדאמרינן גבי גט מעושה אבל השתא דאמרת דשמואל דאמר פוסל גבי שלא לשמה היינו מדרבנן מכלל דאינו פוסל, דאמרי, שאר אמוראים ופסקו כוותייהו אפילו מדרבנן אינו פוסל א"כ תקשה לך מ"ט פסקו ז"ל כשמואל גבי גט המעושה דפוסל מיהא מדרבנן ואילו בשלא לשמה פסקו דלא כשמואל ואפילו מדרבנן אינו פוסל:
ובאמת מחמת קושיא זו נ"ל ללמד זכות על הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף פרק ב' מה"ג מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל היו מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר כו' ואם הכותי מעצמו אנסהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט כשר לא היה הדין נותן שיכופו אותו לגרש וטעו ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמר ויגרש ואם הכותים אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט ואע"פ שאמר בנכרים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והנכרים אנסוהו אינו גט עכ"ל הרי שפסק בגט מעושה בישראל כדין כשר ושל"כ פסול ובכותים כדין פסול ושל"כ אינו גט ומ"ש שלא כסוגיא דפ' המגרש דאמרי' במסקנא דכותים לאו בני עישוי נינהו ואף כדין נמי הגט בטל כבר נתעורר בזה הכ"מ וב"י בא"ה סי' קל"ד שסמך עצמו על סוגיא דפ' חזקת הבתים (דף מ"ח) ואיני תוקע עצמי בזה:
אבל אי קשיא לי הא ודאי קשיא לי שהרי כתב הרמב"ם בריש פרק י' מה"ג כ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינו מועיל הרי זה גט בטל מן התורה ועדיין היא א"א גמורה מן התורה כו' ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאע"פ שאין זה גט הרי זה פוסל לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה כו' וכ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מד"ס לבד ונפסלה בו מן התורה לכהונה עכ"ל ומזה יש ללמוד בגט המעושה של"כ בכותים שכתב אינו גט היינו שהגט בטל מן התורה ומשמע דס"ל דמ"מ אינו פוסל לכהונה שהרי כללא כייל דכ"מ שכתב אינו גט אם היו בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה חוץ כו' ויש לתמוה עליו לפי שטתו דס"ל דכדין דכותי כשר מן התורה ואינו פסול אלא מד"ס ופסולה לכהונה מד"ת דהא מדאורייתא גיטא מעלי' הוא א"כ של"כ בכותים הוה לי' למגזר לפסול מן הכהונה משום כדין דכותי כמו שגזר ר"נ של"כ דישראל אטו כדין דישראל דפוסל מן התורה לכהונה ה"נ כדין דכותי לשיטתו ז"ל פוסל מן התורה דהא גיטא מעלי' הוא מדאורייתא וה"נ איכא למיגזר לשיטתו של"כ דכותי אטו של"כ דישראל דהוה לי' גיטא מעליא מן התורה ופסולה מדאורייתא לכהונה דהא דלא גזר ר"נ של"כ דכותי אטו של"כ דישראל משום דשל"כ דישראל לר"נ גופי' גזירה דס"ל של"כ דישראל (של"כ דישראל) אינו גט מה"ת ואיך ניקום וניגזר גזירה לגזירה אבל לשטתו של"כ דישראל פסולה לכהונה מדאורייתא שייך שפיר למגזר של"כ דכותי אטו של"כ דישראל אבל לפי מה שכתבתי א"ש דס"ל להרמב"ם דשמואל לטעמי' אזיל דס"ל גבי שלא לשמה נמי בפ' כל הגט דפוסל מן הכהונה אע"ג דלא הוי גט מ"ה מ"מ גזר שם אטו גיטא מעלי' וכדאמר כ"מ ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל אבל אנן קי"ל כשאר אמוראי דלא גזרו גט פסול אטו גט כשר לענין פסול כהונה גבי שלא לשמה ה"ה גבי עישויי דכותים נמי לא גזרינן וזה נכון לזכות את הרמב"ם ז"ל אבל לשאר רבוותא קשה כמ"ש כו':
ועוד קשה לי שרש"י פירש בהדיא בפכה"ג אהא דכולן פוסלין מן הכהונה חוץ מן הראשון אבל הנך בתראי פסלי דריח הגט פוסל בכהונה (דתני בד' פ"ב) האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסלה מה"כ שנאמר ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולאחרים לא הותרה פסולה לכהונה ושמואל אמר כו' אפילו ראשון דריח גט הוה עכ"ל ש"מ דמן התורה פסולה לכהונה משום ריח הגט דפוסל מדאורייתא והשתא תקשה מהא דגט מעושה כיון דכל פסולי גט ילפינן לשמואל דפוסל לכהונה מה"ת מאשה גרושה מאישה הוה ליה למפסל גט מעושה דישראל של"כ ובכותי בין כדין של"כ מן התורה והרי משמע התם לשמואל דשל"כ דישראל וכדין דכותי אינו פוסל אלא מדרבנן ושל"כ דכותי אפילו מדרבנן אינו פוסל ונ"ל ראיה לדברי רש"י דילפינן לכל הפוסל בגט שפוסל לכהונה מה"ת מאשה גרושה מאישה שהרי בפ"ט דגיטין (דף פ"ו) תנן שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כו' יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד כו' ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין בגט אלא מפני תיקון עולם ובגמרא אמר ר"י בר אידי אמר ריב"ל הלכה כר"א בגיטין ור' ינאי אמר אפילו ריח הגט אין בו ומתמה הגמרא ור' ינאי ל"ל דר"א ומשני ה"ק לרבנן אפילו ריח הגט אין בו וה"נ אמרינן התם אדר"י דלרבנן אפילו ריח הגט אין בו כלומר ולא נפסלה לכהונה אם נתגרשה בגט שאין עליו עדים אלא שנתן לה בפני עדים לרבנן והשתא א"א בשלמא דילפינן לשאר פסולי גט שמ"מ פסולה לכהונה מפסול דלא נתגרשה אלא מאישה דגלי קרא דאע"ג דלא הוי גיטא מ"מ לכהונה פסלה שפיר איצטריך לר' ינאי ולר"י לאשמועינן דבפיסול זה דאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים אפילו ריח הגט אין בו משום דגרע לרבנן משאר פסולין דיש בהם ריח הגט אלא אי אמרת דבכל פסולי גט אין בהם, משום ריח הגט חוץ מלא נתגרשה אלא מאישה לבד דגלי ביה קרא דפסולה לכהונה ולא ילפינן לשאר פסולין ממנה א"כ מאי קמ"ל ר' ינאי ור"י דלרבנן אפילו ריח הגט אין בו פשיטא דמ"ש האי פסול משאר פסולי גט שאינו פסולה לכהונה ואי הא גופי' קמ"ל ר' ינאי ור"י דלא ילפינן לשאר פסולי גט מפסול דלא נתגרשה אלא מאישה א"כ אמאי אמרי למילתייהו גבי אין עליו עדים דהרי לא ס"ל להאי פסולא דאין עליו עדים דהא מתמה הגמרא עלייהו וכי לית להו הא דר"א אלמא פשיטא ליה להגמרא דכר"א סבירא להו הוה להו לאשמועינן גבי שאר איזה פסולי גיטין מה"ת דאפילו ריח הגט אין בו ועוד דהא ר"י כבר קמ"ל גבי פסולי דשלא לשמה דכולן אין פוסלין לכהונה אלא ודאי ש"מ דאע"ג דלא גלי קרא ריח הגט דפסולה לכהונה אלא גבי לא נתגרשה אלא מאישה לחוד ס"ד איכא למילף מיני' נמי לשאר פסולי הגט שפוסלין מן הכהונה וקמ"ל ר"י דפסול שלא לשמה לא ילפינן מריח הגט דאשה גרושה מאישה ועוד קמ"ל ר"י ור"י דפסול אין עליו עדים לרבנן נמי לא ילפינן מיניה משום דגרועה מהא דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה דגלי בה קרא דפוסל מן הכהונה וא"כ לפ"ז צריכה עיונא לברר איזה פסול מפסולי הגט דמי לפסול דלא נתגרשה ואיזה מהם גריעי מיני' ולא פסלה מן הכהונה:
ואברר הדבר בס"ד כפי מה שהורוני מן השמים ואחלק אותו לחלקים כפי מה שהורוני וכפי שיטת הפוסקים ז"ל שיבוא על נכון ונלמד דריח הגט דילפינן לה מאשה גרושה דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה דאורייתא הוא וכמ"ש בסימן שלפני זה גם נתברר דלפי שיטת הפוסקים חוץ מהרמב"ם דגט מעושה בישראל שלא כדין פוסל מן הכהונה מדרבנן אטו גט מעושה בישראל כדין וגט מעושה בכותים כדין פוסל מדרבנן גזירה אטו כדין דישראל דפוסל מן התורה משום ריח הגט. גם נתברר דגט שאינו עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים דלרבנן דפליגי אדר"א ופסלי לה מ"מ אין בו משום ריח הגט ואינו פסולה ה"ה איפכא לדעת הני רבוותא דס"ל לדידן דקי"ל כר"א דאומר עדי מסירה כרתי עדי חתימה בלא ע"מ לא מקני והגט פסול מה"ת (דלא כהרי"ף וסיעתו דס"ל לר"א בחדא סגי ליה או בע"מ או בע"ח דליתא אלא כיון דקי"ל כר"א ע"ח לא מהני כלל אלא דווקא עדי מסירה) כמו שכתבו הרא"ש והר"ן (דהיכא) (דאיכא) ע"ח לחוד בלא ע"מ לא מהני ואפילו ריח הגט אין בו ולא פסלה מן הכהונה דמדרבנן דס"ל דע"ח כרתי ע"מ לא מהני כלל ואפילו ריח הגט אין בו נשמע (לדר"א) דע"ח לא מהני מידי אליבא דידי' להני רבוותא דפליגי עליו דרי"ף וסיעתו וה"ה מסתם אפילו ריח הגט אין בו כל היכא דאיכא ע"ח בלא ע"מ דוודאי אין טעם לחלק (בין ע"ח לפי מה) דקי"ל כר"א ובין ע"מ לרבנן דפליגי עלי' דר"א וכמו שאליבא דרבנן קאמרי ר"י ור"י דבע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו ה"ה לדידן דקי"ל כר"א בע"ח לחוד (אפילו ריח הגט אין בו) דלר"א עדי חתימה לא מהני אע"פ שאני תמה על הני רבוותא דס"ל דלר"א עדי ח' בלא ע"מ לא מהני מידי א"כ תקשה לך למאי דאמרי ר"י ור"י אפילו ריח הגט אין בו ומתמה הגמרא וכי ל"ל דר"א ומשני ה"ק לרבנן אפילו ריח הגט אין בו ומשמע דפשיטא ליה לגמרא דר"י ור"י כר"א ס"ל אלא דהא אתו (לאשמועינן דלרבנן) בעידי מסירה בלא ע"ח אפילו ריח הגט אין בו והשתא אדקמ"ל אדרבנן דלית הלכתא כוותייהו דבע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו יותר הוה להו לאשמועינן אדר"א (דבעי דווקא) מסירה ולא סגי ליה בע"ח דאם נתנו לה בלא ע"מ אלא בע"ח לחוד דאפילו ריח הגט אין בו דהא וודאי כמו שאליבא דרבנן בע"מ לחוד אפילו ריח הגט אין בו ה"ה (לר"א בע"ח לחוד) אפילו ריח הגט אין בו והא וודאי תמיה גדולה לומר אם אפשר לר"י ור"י לאשמועינן לשמעתא דידהו אליבא דהלכתא וקא שבקי מלמימר הכי ואמרי (אליבא דרבנן דלא) ס"ל כוותייהו הא מלתא פליאה גדולה היא א"ו ע"כ ש"מ דאדר"א דקי"ל כוותי' דאומר ע"מ כרתי לאו דווקא ע"מ לחוד אלא אפילו בע"ח בלא ע"מ נמי סגי (ומה"ט לא מצי) לר"י ור"י למימר למילתייהו אדר"א דס"ל כוותי' כיוון דאליבא דידי' בחדא מינייהו סגי והוי גיטא מעלי' ובע"כ אי אפשר להו לומר למילתייהו אלא אדרבנן דלא סגי להו (בע"מ אלא בע"ח דאם נתנה לה) בע"מ אפילו ריח הגט אין בו:
וזה נראה לי ראיה נכונה לדעת הרי"ף וסיעתו יותר מכל הראיות המבוארים בדברי הקדמונים לשיטתם ז"ל מכל מקום כיון שמספקי עלינו חבל (הראשונים) שהשיגו על הרי"ף וסיעתו וסבירא ליה דלדידן דקי"ל כר"א בע"ח לחוד לא סגי ל"מ דלא הוי גיטא לאנסובי לעלמא אלא אפילו ריח הגט אין בו ואע"ג דבלאו הכי מבעי לן (לחוש לכל) הסברות ובע"ח לחוד אסורה לאינסובי לעלמא לחוש לסברת החולקים על הרי"ף וסיעתו ואם מת אסורה לכהן לחוש לסברת הרי"ף וסיעתו מ"מ נ"מ אם עבר כהן ונסב (להאי איתתא) דאיתגרשה בע"ח בלא ע"מ אחר מיתת המגרש וילדה בן מן הכהן דאי אמרת דהחולקין על הרי"ף ס"ל דע"ח לחוד לא מהני לדידן דקי"ל כר"א מ"מ ריח הגט מיהו הוה א"כ הולד אם זכר הוא (חלל הוא) לכו"ע ומותר לטמא למתים ולישא נשים הפסולות לכהונה דהא ריח הגט משוי להולד חלל גמור כמש"כ בסי' שלפני זה אבל לפי מ"ש דלהתולקים על הרי"ף וסיעתו אפילו ריח הגט אין בו אם עבר כהן ונסב לה לאחר מיתת המגרש וילדה ממנה זכר לא הוי חלל לדידהו ז"ל ולדידן דמספקא לן הוה ליה ספק חלל ואינו מטמא למתים ואסור לישא נשים הפסולות לכהונה ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל ודינו כדתנן סוף פי"א מס' יבמות גבי מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון זהו מה שנראה לי בזה ולפנינו יתבאר טעמו של דבר באר היטב בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |