שאגת אריה/נז
|
< הקודם · הבא > |
וראיתי לבאר היטב מה שכתבתי בסי' הקדום דבהש"מ דשבת וי"ט לטעמא דר"ב גזור שמא ישהה אסור להטביל כלים חדשים ולטעמי דשאר אמוראי שרי וכיון דהני אמוראי ל"פ אהדדי לכ"ע אסור משום שמא ישהה. דלכאורה מדברי רש"י לא משמע הכי דהכי אמרי' התם בפ"ב דביצה כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בהש"מ ר"ש שזורי אומר אף בחול אין מטבילין אותו מפני שצריך הערב שמש ופריך ות"ק לא בעי הערב שמש אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו קמיפלגי וה"ד כגון דנקט מנא בידיה ורהיט ואזיל בין השמשות לאטבוליה מ"ס האי דקא רהיט ואזיל מידע ידע דבעי הערב שמש ומ"ס מחמת מלאכתו הוא דקא רהיט ופירש"י מתוך מעשיו דקא רהיט במרוצה מידע ידע דבעי הערב שמש והיינו דרהיט כסבור להספיק קודם יציאת היום וכשיראה שלא יספיק הואיל ובא למקוה גומר טבילתו וממתין להשתמש בו עד שיעריב שמשו למחר הילכך בהש"מ די"ט אסור משום דמטביל בי"ט שלא לצורך אבל בחול לא מחינן בי' דמחשבתו ניכרת שלהערב שמש הוא מתכוין מתוך מעשיו של מרוצתו ע"כ. ומדפי' הילכך בהש"מ די"ט אסור משום דמטביל בי"ט שלא לצורך משמע דוקא בהש"מ די"ט גופיה הוא דאסור דילמא בהש"מ יממא הוא ונמצא מטביל בי"ט שלא לצורך י"ט דהא אין לו שהות להשתמש בו אחר הטבילה אפי' חולין דלא בעי הערב שמש וה"ל כמטביל בי"ט לצורך חול דאסור אבל בין השמשות דעי"ט שרי להטביל דהא אפי' אי בין השמשות לילה הוא ה"ל טבילתו לצורך י"ט שיכול להשתמש בו בי"ט גופיה כל היום ואי משום שבות הא קי"ל דלא גזרו על השבות בהש"מ ואע"ג דמכלי שנטמא בעי"ט מיירי דאיכא משום גזירה שמא ישהה אפ"ה ל"ג בבהש"מ. אבל אאל"כ משום דק"ל דהא הא דקאמר ורהיט ואזיל בין השמשות לאטבוליה לאו דוקא בהש"מ אלא סמוך לו מלפניו דאל"כ מאי קאמר האי דקרהיט מידע ידע דבעי הערב שמש הא ע"כ לא ידע מדרהיט בתוך בהש"מ דספק לילה הוא לאטבוליה אלא וודאי כדפי' והא דפירש"י כסבור להספיק קודם יציאת היום וודאי שקודם בהש"מ שהוא ספק לילה קאמר וזה פשוט ומוכרח. וא"כ הא דקאמר ת"ק א"מ אותו בהש"מ די"ט הא בחול שפיר דמי בדרהיט ואזיל קודם בהש"מ לאטבוליה דבכה"ג הוא דמחשבתו ניכרת דאלו בהש"מ גופיה אפי' בחול אין מטבילין אותו ומחינן ביה דבכה"ג ע"כ אין מחשבתו ניכרת ואי הא דבהש"מ דת"ק די"ט גופיה איירי היאך רהיט לאטבוליה סמוך לו מלפניו הא אין מטבילין כלים בי"ט אלא וודאי בבהש"מ דעי"ט מיירי ורהיט סמוך לו מלפניו דחול הוא ואפ"ה בהש"מ שלו אסור אי משום גזירה שמא ישהה ואי משום דס"ל להאי תנא דגזרו על השבות בהש"מ ועוד אפי' אם תדחוק לומר דמיירי מגברא דלא ידע דאסור להטביל כלים בי"ט הא מסיים רבה התם במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כ"ע ל"פ כ"פ כגון דאיטמי בפחות מכעדשה ואתי לשיולי מ"ס מדהא לא גמיר הערב שמש נמי לא גמיר ומ"ס האי הוא דלא גמיר הא הערב שמש גמיר והשתא ל"ל לרבה לאוקמי באוקימתא מבחוץ דאיטמי בפחות מכעדשה וטעמא דת"ק משום דהאי הוא דלא גמיר ה"ל לאוקמא בההוא גברא גופיה דעסיק ביה ת"ק ואתי הוא דפליגי והא דאר"ש שזורי אף בחול אין מטבילין אותו אההוא גברא גופיה קאי דרהיט בי"ט סמוך לבהש"מ להטביל כלים דמדהאי איסור טבילת כלים בי"ט לא גמיר האי נמי לא גמיר ות"ק סבר האי הוא דלא גמיר כו' ודוחק לומר דס"ל לרבא דלא שייך לומר לת"ק אלא מדהא לא גמיר היינו פחות מכעדשה שהוא מהלכות טומאה ומה"ת. הא נמי הערב שמש דהוי נמי מהלכות טומאה ומה"ת לא גמיר אבל מדלא גמיר דיני הלכות י"ט ועוד טבילת כלים שאינן אלא מדרבנן לא גמיר הערב שמש דהוי מהלכות טומאה ומה"ת דכ"ז דוחק. אבל אי בהש"מ דת"ק דעי"ט קאמר והא דרהיט סמוך לבהש"מ לפניו לאטבולי' הוא חול גמור א"כ לא מיירי ת"ק כלל מגברא דלא ידע. ועק"ל על פירש"י אי ס"ד דהאי בהש"מ דת"ק משל י"ט מיירי ולא משל עי"ט וטעמא משום דמטביל בי"ט שלא לצורך א"כ מאי איריא דנקט כלי שנטמא מעי"ט אפי' בנטמא בי"ט נמי אע"ג דתניא כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט ה"מ בתוך היום אבל בין השמשות כיון דטעמא משום דה"ל שלא לצורך י"ט ל"ש נטמא בי"ט ל"ש נטמא מעי"ט אסור להטבילו בהש"מ די"ט אבל אי טעמא משום גזירה שמא ישהה הוא דאין מטבילין בהש"מ הילכך דוקא נקט שנטמא מעי"ט הוא דאין מטבילין אותו בהש"מ אפי' דעי"ט דילמא בהש"מ לילה הוא וה"ל נטמא מעי"ט דאין מטבילין אותו בי"ט אבל אי נטמא בי"ט מטבילין אותו בהש"מ ממ"נ דאי בהש"מ חול הוא לית לן בה ואי י"ט הוא הא בנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט ולא שייך למיגזר משום שמא ישהה והא דנקט כלי שנטמא מעי"ט לגלויי דהא דקאמר אין מטבילין אותו בהש"מ דאבין השמשות דעי"ט קאי ומשום גזירה שמא ישהה. א"נ משום דס"ל גזרו על השבות בהש"מ הוא ולא משום דמטביל שלא לצורך י"ט הוא. ועוד ק"ל דברי רש"י דידיה אדידיה ז"ל דהא פי' התם אין מטבילין אותו בהש"מ מפני שהוא ספק לילה ונמצא מטביל בי"ט ע"כ ומדנקט מפני שהוא ספק לילה ש"מ דבהש"מ של עי"ט מיירי דאיכא איסורא מפני ספק לילה דאילו מיירי מבהש"מ די"ט הל"ל מפני שהוא ספק יום דאיסורא מש"ה הוא דאלו הוי לילה לית לן בה דהא חול הוא ומסיום דבריו משמע דמיירי מבהש"מ די"ט עצמו ומשום מטביל שלא לצורך. הילכך נ"ל דרש"י מפרש להא דתניא אין מטבילין אותו בהש"מ דבכל גווני דבהש"מ מיירי בין של עי"ט בין של י"ט והא דפירש בתחילה משום ספק לילה אבה"ש דעי"ט קאי והא דפירש לבסוף משום דמטביל שלא לצורך אבהש"מ די"ט קאי וע"כ לא ס"ל דטעמא דאין מטבילין בהש"מ הוא משום דס"ל להאי תנא גזרו על השבות בהש"מ דא"כ ל"ל טעם אחר על בהש"מ די"ט משום שלא לצורך תיפוק ליה מה"ט גופיה אע"כ משום דס"ל דט"כ אסור בהש"מ משום גזירה שמא ישהה הוא וא"כ בנטמא בולד הטומאה לה"ט שרי בהש"מ דעי"ט כמשכ"ל לפיכך פי' דבהש"מ די"ט אסור משום שמטבילין שלא לצורך י"ט ואפי' בנטמא בולד הטומאה נמי אסור להטבילן מש"ה וש"מ מהא דס"ל ז"ל דמשום גזירה שמא ישהה אפי' בהש"מ אסור. והשתא לא מיבעיא שלא קשה עלי מדבריו ז"ל אלא אדרבה סיוע קא מסייע לי וכמש"כ. והא דתנן בפ"ב דשבת (דף לד) ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הוודאי ואין מטבילין את הכלים ופי' רש"י דהוי שבות משום מתקן כלי וע"כ ס"ל להאי תנא דגזרו על השבות בהש"מ ואמאי לא פי' משום שמא ישהה ואפי' למאי דקי"ל לא גזרינן על השבות בהש"מ נמי אסור לה"ט. משום דהאי תנא ס"ל בע"כ דגזרו על השבות בהש"מ מדאין מעשרין את הוודאי וכמו שפי' ז"ל ספק חשיכה כגון בין השמשות אין מעשרין את הוודאי דתקון מעליא הוא אע"ג דשבות בעלמא הוא קסבר גזרו על השבות אף על בהש"מ ע"כ וכיון דהאי תנא בע"כ ס"ל דגזרו על השבות בהש"מ ניחא ליה למינקט טעמא דמתקן דשייך נמי גבי מעשר. וממש"כ תבין דדין טבילת כלים חדשים בהש"מ דשבת וי"ט נחלק לשלשה חלקים בהש"מ דע"ש וי"ט אין מטבילין כלי מתכות של תורה משום שמא ישהה אבל כלי זכוכית של ד"ס מטבילין אותן אבל בין השמשות דשבת וי"ט גופייהו אפי' כלי זכוכית של ד"ס אין מטבילין אותן משום דה"ל טבילה זו שלא לצורך היום אלא לצורך חול ואסור, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |