שאגת אריה/מב
|
< הקודם · הבא > |
ואני תמה על פוסקי הלכות למה השמיטו להא דרבה בר רב הונא דאמר ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח ואוקימנ' דבערב שבת איתמר. דבשלמ' הרמב"ם שהשמיטו לק"מ משום דפוסק דלילה לאו זמן ת"ה וה"מ בהנחה דא"מ והמניחן לכתחילה בלילה עובר עליו בלאו וכר"י אבל א"צ לחלצן אלא דהוי הלכה ואין מורין כן א"כ מילתא דפשיטא היא דבספק חשיכה אינו מניח דהא ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא והא דלא חולץ נמי מילתא דפשיטא היא דחליצה בלילה א"צ אלא מדרבנן בעלמא וספיקה להקל ורבה בר רב הונא ס"ל כר"ע דלילה זמן תפילין היא ומחמת לילה בספק חשיכה מותרין אפי' בהנחה לכתחילה ואע"ג דלכ"ע אם חולצן אין מניחן לכתחילה בלילה כמש"ל בסי' שאח"ז. מ"מ בספק חשיכה ה"ל ספיקא דרבנן ולקול' וקמ"ל דאפ"ה בס"ח דע"ש מחמת איסור שבת אין מניחן לכתחיל' אע"ג דה"ל ספיקא דרבנן מ"מ בס"ח דע"ש מחמת איסור שבת גזרו חכמים דאפ"ה אין מניחן לכתחילה אבל שאר פוסקי הלכות וכן הטור והאחרונים שפסקו דלילה זמן תפילין היא אם כן ה"ל להביא הא דרבה דבס"ח דע"ש אע"ג דה"ל ספיקא דרבנן אפ"ה אין מניחן לכתחילה. ובשלמא לר"פ שפסקו דלא כרב בהא דכל שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה אסור לצאת בו לחצר וה"ה דבבית נמי אסור כמש"כ הה"מ בפי"ט מהלכות שבת בשם הרשב"א והרמב"ן אלא כר' ענני בר ששון דאמר שם בפ' ב"א משמיה דר"י דהכל ככבול ושרי לצאת בו לחצר. א"כ ליכא נ"מ בהא דרבה בר רב הונא דהא אפי' בשבת מותר להניח תפילין אפי' לכתחילה אע"פ דשבת לזת"ה מ"מ ליכא איסור לא מצד עצמן ולא משום גזירה שמא יצא בהן לרה"ר וכ"ש בה"ש בספק חשיכה דל"ל בה ורבה ברה"ר כרב רבי' ס"ל. אלא להרי"ף קשה כיון שפוסק בפ' ב"א כרב דאפי' בחצר אסור אם כן ה"ל להביא הא דרבה בהלכות דספק חשיכה אינו מניח לכתחילה. ול"ל דס"ל דאביי דאמר בספ"ק דביצה היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו פליג אדרבה משום דמשמע לו ז"ל דקד"ה היינו בהמ"ש דספיקא הוא וקד"ה מספיקא וכמו שפירש"י ברפ"ק דברכות גבי ק"ש דאר"א התם דזמן ק"ש הוי משעה שקד"ה בע"ש דהיינו בה"ש דקד"ה מספיקא. ומדמניח ידו עליהם וטעמא כדי שלא יראום והתירו לו מפני שמירתן שלא לחלצן הא לא"ה אפי' חליצה בעי בהש"מ וכ"ש שאינו מניח לכתחילה ודלא כרבה דאמר ספק חשיכה לא חולץ. וכיון שהביא בהלכות להא דאביי ברפ"י דעירובין ובהל' תפילין שלו סמיך עליו דלית הלכתא כרבה ובס"ח אפי' חליצה נמי בעי וכ"ש שאינו מניח דהא ליתא שהרי הביא התם ברייתא דתנא היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקידש עליו היום כו' וכדברי אביי. וא"כ מהא ברייתא תקשה לרבה אע"כ דהאי וקידש עליו היום לאו בבהש"מ מיירי כההיא דברכות אלא בצה"כ מיירי. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאמאי השמיט הרי"ף להא דרבה דבספק חשיכ' אינו מניח ואומר אני שמכאן ראיה למש"ל סי' שאח"ז דהרי"ף ס"ל נמי דהלכה כמ"ד לילה לאו זמן תפילין היא וא"כ אין נ"מ בהא דרבה כלל וכמש"ל לדעת הרמב"ם וא"כ לדידן דקי"ל לילה זת"ה מה"ת להני פוסקים שפסקו כרב דכל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר בספק חשיכה לא חולץ ולא מניח כרבה. וא"כ לדידהו ז"ל יש חילוק בין שבת לי"ט בהא מילתא דאע"ג דמה"ת שניהם שוין דלאו זמן תפילין הן ואם רוצה מניחן אפ"ה בשבת אסור מדרבנן להיות תפילין עליו אפי' בבית משום גזירה שמא יצא בהן לרה"ר ובי"ט מותר להניחן לכתחילה דאין בו איסור הוצאה. ויש לי להביא סייג לזה דה"ט דלרבה בספק חשיכה דאינו מניח לאו משום דאסור בהנחה מצד עצמן הוא אלא משום גזירה שמא יצא בהן לרה"ר ודוקא בשבת הוא דאסור אבל בי"ט ל"ל בה דאי היה אסור בהנחתן בשבת מצד עצמן היה אסור בי"ט נמי א"כ אמאי משני ההוא בע"ש איתמר הא דרבה דספק חשיכ' לא חולץ ולא מניח ואלו י"ט שיירי' ול"ק ההוא בע"ש ועי"ט איתמר שהרי בברייתא דרי"ה ודר"ע דמר ממעט להו ממימים ימימה ומר ממעט להו מוהיה לך לאות נקטי לתרווייהו לשבתות וי"ט. אלא וודאי כדאמרן. והכי משמע לי מדברי רש"י כמש"כ בטעמא דרבה דספק חשיכה לא מניח משום דס"ל כרב רבי' דבסנהדרין ספ"ז (ד' סח) גבי כשחלה ר"א נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין גער בו משום היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות ופירש"י לחלוץ תפילין של אביו דקסבר שבת לאו זת"ה ואסור להניחן שמא יצא בהן לרה"ר ע"כ. ואיכא למידק דל"ל לפ' דקסבר שבת לאו זת"ה אפי' את"ל שבת זמן תפילין הוא מ"מ אסור להניחן כדמוכח ברפ"י דעירובין גבי המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו' ובפ' ב"א אהא דתנן ולא בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת א"ר ספרא דאפי' למ"ד שבת זמן ת"ה אפ"ה לא יצא ובע"כ ה"ט דפי' ז"ל דס"ל שבת לאו זמן תפילין הוא משום דהתוס' כתבו שם לחלוץ תפילין פ"ה של ר"א אע"ג דלא היה ר"א זז ממקום אחד קרי ליה איסור שבות דכל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר וה"ה דאפי' יושב במקום א' אסור ע"כ. והרי ע"כ לא אסור לצאת בתפילין לחצר אליבא דרב אלא למ"ד שבת לאו זת"ה ואין בהן משום איסור היסח הדעת כיון דאין מצוה בהנחתן וחיישינן שמא יצא בהן לרה"ר. אבל למ"ד שבת זמן תפילין הוא הואיל ומקיי' מצות תפילין בהנחתן עליו יש בהן משום היסח הדעת אפי' רב מודה דמותר לצאת בהן לחצר וכ"ש בבית דשרי דכיון דאסורים בהיסח הדעת מידכר דכיר ולא חיישינן שמא יצא בהן לרה"ר וכיון דר"א לא זז ממקום אחד מחמת חוליו ואפ"ה אסור לו בתפילין משום שבות ש"מ דסבירא ליה שבת לאו זמן תפילין הוא ואפי' בבית אסור משום שבות. ומכאן ק"ל על הרמב"ם דשם בהל' שבת כתב דהא דאסור בחצר אליבא דרב דפסק כוותיה היינו בחצר שאינה מעורבת אבל לא במעורבת ולפי זה כ"ש בבית דליכא איסורא. אם כן ל"ל לר"א לחלוץ תפילין משום איסור שבות כיון דלא זז ממקום אחד. ואיפשר שהוא ז"ל מפרש נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין לאו אתפילין של אביו קאי אלא אתפילין של עצמו קאמר אלא לשון נכנס לא אתי שפיר להאי פי' ויש ליישב בדוחק ואין להאריך בזה ונחזור לענייננו לדין הנחת תפילין בשבת וי"ט דבי"ט לכולי עלמא שרי ובשבת אע"ג דליכא איסורא בהנחתן מצד עצמן מ"מ למאן דפוסק כרב אפי' בבית אסור להניחן ואפילו בין השמשות לא מניח כרבה ברה"ר אבל למאן דפוסק כר' ענני אפי' בשבת מותר לצאת בהן לחצר וכ"ש בבית ותו לא מידי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |