ש"ך/יורה דעה/שיד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הכהנים חשודים כו'. מפני שיש לו טורח גדול לטפלותו עד שיומם:
(ב) בד"א כשהיה הרועה כו'. ולא חיישינן שאומר כן כדי שיאכילנו ממנו:
(ג) וי"א כו'. דלא חיישינן שהטיל בו כדי שיתננו לו דסתם רועים עם הארץ הן ומימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי אלא יתננו לכהן אחר ב"ח () [צ"ל ת"ח. ובזה סרה תמיהת התפל"מ]:
(ד) שמא הם גומלים כו'. שיעידנו עכשיו והוא יגמול לו כשיתן לו ישראל בכור תם ויטיל בו מום ויבא כהן זה ויעידנו שמאליו נפל בו מום:
(ה) נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
(ו) והעיד עליו עד אחד כו'. כתב הב"ח מיהו ודאי היכא דלא ידעינן דבכור זה ניתן לכהן זה בלא מום אין צריך להביא עדים שיעידו על המום דנאמן במגו דמה לו לשקר אי בעי אמר ישראל נתנו לו במומו וצל"ע בזה למאי דפסק לקמן דצריך שיאמר ישראל פלוני דוקא אם כן אין כאן מגו דמיסתפי שמא ישאלנו ויתבדה משא"כ הכא שאומר שמעצמו נפל אין כאן מי שיכחישנו:
(ז) הראיתי מום זה. לחכם והתירו לשחיטה אע"פ שאינו מזכיר שם החכם נאמן ודוקא במומין שאינן מובהקין דלא חיישינן שיתיר מעצמו ויאמר החכם התיר לי דקדשים בחוץ לא אכיל ולמיסמך עלויה במומין שאינן מובהקים לא עבדי אינשי ובודאי הראהו לחכם ושרי ניהליה ולא הוה שרי ליה חכם אלא א"כ העידו לפניו דהאי מום נפל בו מאליו עד כאן לשון הרא"ש (וכן פסק הב"ח) וכן כתב רבינו ירוחם סוף נתיב כ' בשם ה"ר יונה ומביאו בב"ה ונ"ל להגיה גם בדברי הרא"ש כן וכתב הר"ר יונה וכן מה שכתב הטור בשם הר"ר יונה שאם הוא מום מובהק נאמן אע"פ שאינו מזכיר שם החכם צ"ל שאם אינו מובהק כו' והשתא ניחא הא דמסיק הטור דצריך שיעידו עדי' שנפל בו מום שהרי מדברי הרא"ש אינו מבואר דלא הוי שרי ליה חכם אלא אם כן העידו לפניו דהאי מום נפל בו מאליו ובזה נסתלקה ג"כ קושית הב"ח סעיף ה' וסעיף ח' על הטור ע"ש אבל במומין מובהקין דמ"מ צריך להראותו לחכם וכדלעיל סימן ש"ט אם כן ליכא למימר דודאי קדשים בחוץ לא אכיל דהא יודע שאינו קדשים כיון דמום מובהק הוא והלכך יש לחוש שמא לא הראהו לחכם אבל כשמזכיר שם החכם נאמן דלא משקר דמילתא דעבידא לגלויי הוא שהרי יכולין לשואלו מיהו להמחבר לקמן סעיף ח' וסייעתו דבישראל א"צ לומר ישראל פלוני א"כ ה"ה הכא בכל ענין נאמן אפי' אינו מזכיר שם חכם:
(ח) נתנו לי ישראל כו'. ודעת הרא"ש וטור ורבינו ירוחם שצריך לומר ישראל פלוני וכתב הב"ח דמסתבר טעמייהו ונראה שכתב כן לפי מה שתירן הב"י לדעת הרמב"ם שדבריו דחוקים מאד גם בספר מעדני מלך דף ר"ס ע"ב הקשה עליו ע"ש אבל באמת דעת הרמב"ם נראה נכונה שהרי ר' יהודה לא הזכיר בדבריו ישראל פלוני וברייתא דקתני קח לי ממומחה פלוני היינו כפירש"י והרא"ש משום דאל"כ מצי משתמיט ולמימר אי לדידך לא מהימן לדידי מהימן וזה לא שייך בישראל דכשיאמר בעליו אני לא מסרתיו אלא כשהוא תם שוב אין לו התנצלות וכן נראה מבואר מדברי מעדני מלך שם שזהו דעת הרמב"ם ע"ש:
(ט) ישראל לא נחשדו כו'. דאין נהם טורח שיש לטרחותן קצבה ל' בדקה ונ' בגסה כדלעיל סי' ש"ו ס"ב:
(י) שיש לו ספק בכור. דא"צ ליתנו לכהן משום דהמע"ה אבל אי הוה ודאי בכור צריך ליתנו לכהן ופשיטא דהיה נאמן עליו דהרי אינו שלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |