רשב"א/מנחות/יב/א

רשב"א מנחות יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מנא אמינא לה. דמהניא לה הקטרה לפגול וליציאת מדי מעילה, ל"ה. ותני רבי חייא, ולא קתני או כזית, לא בקומץ ולא בשיריי' לא בפגול ולא בפסול. ומאי טעמא לא תני או כזית משיריה למחר לאו משום דמאן דתני ליה או כזית משמע ליה דכי הדר תני הנותן בכלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר קאי אכל מה דתנא מקמי הכי שמחשב לאכול שיריה ולהקטיר קומצה או כזית מקומצה. כגון שחסרו שיריים ועמדו על כזית ואמר הריני נותן בכלי ומוליך ומקטיר על מנת לאכול כזית של שיריים למחר, ואע"ג דבמחשבת קמיצה ליכא למימר שכבר חסרו דא"כ הוה לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ופסולה ותו לא מקבע בפגול, אפ"ה מחשבת מתן כלי והלוך והקטרה הואיל ואפי' חסרו מותר להקטיר הקומץ מוקילה בשכבר חסרו לאחר קמיצה ואפ"ה הוי פגול, והאי דלא תני ליה ר' חייא לא משום דלא ס"ל הכי דהא לא פליג עליה דרבי דסתמ' דמתני' רבי הוה אלא משום דלא מצי לאוקמי לכולה מתני' בכי האי גוונא דבמתן כלי ובהלוך ובהקטרה לא מתני ליה או כזית דכיון דמחשבת שלוש עבודות הללו מוקמינן בשחסרו כבר השיריים ועמדו על כזית הילכך לא מצי למתני או כזית מקומצה למחר דומיא דשיריים דאם חסר קומץ בשעת מחשבה כבר פסול הוא ולא מפגלא מנחה בההיא מחשבה הילכך כיון דלא מצי מתני לה או כזית מקומצה לא תנא כזית בשיריים ורישא כי חשיב בקמיצה דמתני לה או כזית אף בקומץ דההיא ודאי בלא חסרה עדיין מתוקמא אפ"ה כיון דסיפא לא מתני ליה אקומץ לא תני ליה ברישא אפי' אשיריים כך לשון רש"י:

תוכן משמעות לשון רש"י שכתבתי כך הוא דתנא דמתני' דתנא כזית בין דשיריים בין דקומץ בקמיצה ברישא דמתני' דהקומץ את המנחה דבין בפסול ובין בפגול קתני לאכול כזית משיריה או להקטיר כזית מקומצה סברי דכמו כן מצי למהוי לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה במתן כלי ובהלוך ובהקטרה דתני בסיפא דזה הכלל כל הקומץ ודמתן כלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר משום דמאחר דעריב מתן והילוך והקטרה עם קמיצה כדקאמר הקומץ והנותן בכלי והמוליך והמקטיר ובהקמצו כבר ביאר ברישא דמתני' דתנא דהקומץ דזה דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטיר כזית מקומצה א"כ בהנך עבודות שהן מתן כלי והילוך והקטרה דעריב להו בסיפא בהדי קמיצה הוו נמי כמו קמיצה וכי היכי דקמיצה הוי דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ הוי נמי כי הנך שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ א"כ תנא דמתני' דתני ברישא כזית ובסיפא ערב בג' עבודות עם קמיצה לומר שאם חשב בהם לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דפסל במחשבה פסול ודפגל במחשבה פגול הוי דעתו לומר דהיינו גם כשחשב בכזית בשיריים דאכילה ובכזית דקומץ דהקטרה והוי כאלו תנא בזו לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה וכיון דאי תנא בהו לאכול כזית משיריה הוי במשמעותו גם כשחסרו לאחר קמיצה מאחר דקיימא לן דכשחסרו מקטיר עליהם הקומץ א"כ כשחסרו לאחר קמיצה וחשב עלייהו במתן כלי והילוך והקטרה בקומץ שהרי צריך להקטירו וא"כ הני ג' עבודות דקיימי בלאכול כזית משיריה מיירי בשיריים שחסרו ומדקאמ' דאם חשב במתן כלי או בהילוך והקטרה לאכול אותם חוץ לזמנו דפגל מצינן למפשט דמהניא להו הקטרה וה"ה הנך עבודות למקבעינהו בפגול:

וא"ת א"כ למה הוצרך להביא ותני ר' חייא כדי למפשט בעיין דמהניא להו הקטרה לאקבעינהו בפגול, בלא מילתא דר' חייא ליפשוט ליה ממתני' כדפרישית:

וי"ל דאי לאו ר' חייא לא הוינן מצינן למפשט ממתני' דנימא דמתני' איירי בשיריים שחסרו דנוכל לומר דמתני' מיירי בכזית בשיריים דלא חסרו אבל בחסרו לא מהנייא להו הקטרה אבל מדר' חייא דמוכחינן מיניה דבשיריים שחסרו דמהניא להו הקטרה מדסבר דמיירינן בשיריים שחסרו דהכי מוכחינן מדר' חייא דר' חייא לא תנא בברייתא דידיה ברישא דהקומץ לא בפסול ולא בפגול לא בקומץ ולא בשיריים או כזית ומפרשי' טעמיה משום דכיון דלא הוה מצי תני או בכזית בסיפא במתן כלי והילוך והקטרה לא תני להו נמי ברישא ומפרשינן טעמא דמאי דלא הוה תני או כזית בסיפא לא הוה משום דלא הוה מצי תני או כזית בשיריים שחסרו משום דכיון דחסרו לא קבעי להו בפגול שהרי סבר דמקבעי בפגול אלא משום דלא הוה מצי למתני להך כשהקטיר כזית מקומצה כמו בלאכול שיריה שבק למתנינהו:

וקשיא דמנ"ל דנימא דטעמא דר' חייא דלא תני או כזית הוי משום דסבר דלא מצי תני להו בסיפא משום קומצה שיהא משמע דמיירי דחסר דומיא דשיריים דמיירי דחסרו אימא דטעמא דסברי דלא מצי תני להו בסיפא הוי משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית להוי משמע דמיירי דחסרו ודהקטרה קבעה להו בפגול ור' חייא סבר דלא קבעא להו ומשום הכי לא מצי תני בהו כזית, ואין לומר דאין לנו לומר הכי דלהוי משמע דר' חייא משום דלא מצי תני לי' בשירים משום דלית ליה דמקבעי בפגול דחסרו דאין לנו לומר לאפלוגי ר' חייא על מאי דמתני' כדפירש"י דר' סתמה למתני' ולית ליה למפלג על רבינו הקדוש שהיה רבו, דהא ליתא דאדרב' פירשנו דממתני' לא הוה שמעינן דמיירי דחסרו אי לאו משום דר' חייא וכיון דנוכל לומר דטעמא דלא תני להו ר' חייא לא הוי משום קומץ אלא משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית הוה משמע דמיירי בחסרו ואיהו סבר דחסרו לא:

וי"ל דאי משום האי טעמא שביק למתני או כזית לא היה לו להניח למתני או כזית משום דיש לנו לומר קודם דלא מיירי בחסרו מדלהוי מיירי בחסרו שהרי יש לנו לומר הכי דמתן כלי והלוך והקטרה הוי דומיא דקמיצה דרישא כדפירשי' לעיל משום דעריב להו בסיפא ומסתמא הוו מיירי בחדא סגנון זה כמו זה והרי בקמיצה דרישא לא מיירי דחסרו שהרי בקמיצה אם חסרו הוה מפסלא המנחה דמנחה שחסרה קודם קמיצה פסולה ואינה יכולה לבוא לידי פגול א"כ כזית בשיריים דרישא מייר בלא חסרו ודומיא דרישא מיירי הך דסיפא ואם כן אי משום דאי תני כזית להוי משמע דמיירי בחסרו ובחסרו ליכא פגול שביק ר' חייא למתנייה, לא הוה ליה למשבקיה מלמתנייה שהרי לעולם יש לנו לומר דמיירי דלא חסרו וא"כ צריך לומר דטעמא דשביק ר' חייא למתנייה הוי משום דסבר דאי הוה תני ליה להוי מיירי גם בחסרו דלפי האמת כן הוא וכיון דלא הוי כזית הקומץ דומיא דשיריים בחסר הקומץ משום דאית למיתנינהו בחד סגנון ולא דלהוי קומץ בלא חסרו ושיריים בחסרו שביק ליה למתנינהו:

ויש להקשות אמאי שבקיה למתנייה משום טעמא דפרישית משום דכיון דלפי האמת מיירי שיריים אף בחסרו ולא מצי למתני בכזית מקומצה דומיא דשיריים דלפי האמת מיירי בחסרו כיון דאי תנייה הוה מוקמינן לה בלא חסרו כדפרישית הוה למתנייה משום דנוקי ליה בלא חסרו ואי הוה דומיא דשיריים לא אתא למטעי לומר דמיירי כזית מקומצה בחסר הקומץ דומיא דשיריים כיון דשיריים נמי הוה מוקמינן דוקא בלא חסרו דומיא דריש' כדפרישי' דאדרבא משום האי טעמא שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין משום דאי תנייה הוה מוקמינן להו בלא חסרו דומיא דרישא והוה לי' דוקא בלא חסרו מפגלי אבל בחסרו לא ולא מקבעי בפגול דלא מהניא מחשבה לאקבועינהו בפגול כיון דחסירה לכך שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין דאף בחסרו מקבעי בפגול מפני ברייתא דר' חייא שיקשה להו אמאי שבק ר' חייא למתני בברייתא דידיה או כזית כמו שנשנה במשנתנו ויביא הטעם דלהכי שבקיה משום דאי לא שבקיה היה נראה דעתו דלהוי משמע דמיירי בלא חסרו אבל בחסרו לא מפגלי ולהכי שבקיה משום דאית ליה דאף בחסרו מפגלי ואי הוה תני ליה לא מצי למתני קומצא דכותיה דשירים א"כ גלי לן דמאי דשבקיה למתני דבחסרו מקבעי בפגול:

וקשה אדפשיט רבא מדר' חייא מדלא תני או כזית דאית ליה דאף בחסרו מקבעי בפגול ליפשוט איפכא ממתני' דתניא או כזית דמשמע דמיירי בלא חסרו דומיא דרישא אבל בחסרו לא מקבעי בפגול:

וי"ל דממתני' ליכא למיפשט איפכא משום דאית לן למימר דאע"ג דמפשטא דמתני' משמע דמיירי בלא חסרו אפ"ה לא הוה דייקינן בחסרו לא דאפשר דסברי דגם בחסרו נמי מקבעי בפגול אלא דנקטה בלא חסרו דומיא דרישא אבל אית ליה דה"ה בחסרו ועוד דאית לן למימר דסברי דה"ה בחסרו משוס דלית לן למימר דפליגי תנא דמתני' ור' חייא כדפירש"י דר' חייא לא פליג על רביה וא"כ מדמשמע דרבי חייא אית ליה דבחסרו מקבעי שמע מינה דסבר דתנא דמתני' נמי סבר הכי דאם לא כן פליג עליה:

וא"ת אכתי נימא דע"כ צ"ל דתנא דמתני' סבר דבחסרו לא מקבעי בפגול דאי סבר דה"ה חסרו א"כ הוה ליה למשבקיה כמו ר' חייא דמדשבקיה חזינן דאית ליהדבחסרו נמי מפגלי ומדלא שבקיה לגלות לנו דבחסרו נמי מפגלי שמע מינה דאית ליה דבחסרו לא:

וי"ל דהא ליתא משום דאע"ג דתניה איכא למימ' דגם בחסרו מיירי ונהי דרישא מיירי בלא חסרו סיפא מיירי בחסרו ובלא חסרו דכיון דיכול להיות דין זה בין בלא חסרו בין בחסרו אית לן למימ' דכי תנא סתמא תנא ומיירי בכל גווני שיכול להיו' דהיינו בין בחסרו בין בלא חסרו ואי משום סברא דדומיא דרישא לא קשה כלל דנימא דבין רישא בין סיפא בכל מאי דיכולים להיות תנינהו ורישא דקמיצה דלא אפשר להיות לה כי אם בלא חסרו להוי מיירי דוקא בלא חסרו וסיפא דיכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו להוי מיירי בין בחסרו בין בלא חסרו ולאכול שיריה דמתני' ר"ל בין שירים שלא חסרו בין שחסרו ואי משום דאי בחסרו מיירי לא להוי קומץ דומיא דשירים כדקאמר ר' חייא האי סברא לא קשיא ליה כדפרישי' דתני להו משום מה דיכולים להיות רישא דקמיצה דלא מצי הוי כי אם בלא חסרו בין בקומץ בין בשירים דלא חסרו מתניא במה שיכולה להיות וסיפא דשירים דידה יכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו בכל גווני שיכולין להיות מתן וקומץ שאין יכול להיות כי אם בלא חסרו במה שיכול להיות דהיינו בלא חסר מיירי דכולהו בכל מה שיכולים מוקמינן להו ולא קשיא לן מידי אי מוקמי' שירים דסיפא דמתני' בחסרו, אבל מ"מ אין לנו הוכחה דלהוי מיירי גם בחסרו דכמו כן נוכל לומר דוקא בלא חסרו דומיא דרישא אי לא מכח דההיא דרבי חייא חזינן דאית ליה דבשיריים מפגלי גם בחסרו אמרי' נמי דמתני' אית ליה נמי הכי משום דלית לן לאפלוגינהו כדפרישי' לעיל:

עוד יש להקשות דשפיר מוכיח רבא מהך דר' חייא דהקטרה קבעה להו בפגול אבל מנא ליה דהיינו אף כר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת ליוצא דלחסרון מהניא כדקאמר רבא אפי' לר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת דלחסרון מהניא דילמא מאי דקאמר רבי חייא הוי דוקא לר' עקיבא דאמר דמועלת ליוצא אבל לר' אלעזר דאמר דאינה מועלת ליוצא אימא דאינה מועלת לחסרון:

וי"ל דאה"נ דרבא לא מייתי מברייתא דר' חייא אלא דאשכחן דהקטרה מהניא לאקבועא בחסרון בפגול וקאמר מסברא דנפשיה דאית ליה למימר דתיתי אף כר' אלעזר דכיון דלא אשכחן דפליגי ר' אלעזר ור' עקיבא בחסרון אית לן למימר דדוקא ביוצא פליגי ולא בחסרון:

ומשני מתני' דחשיב הקטרה בקומץ לחודיה במנחת חוטא קא מיירי דאין בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פגול מוקי לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה, ל"ה:

וקשיא לשון רש"י שהרי מתני' לאו ר' אלעזר היא אלא רבנן כמו שפי' רש"י לעיל דהא קתני בכולהו או כזית כרבנן:

ויש לישב לשון רש"י שפי' דתני במתניתין דאינו ר"ל ממה ששנינו במשנתנו אלא ר"ל בברייתא דר' חייא דאוקימנא כר' אלעזר דבעי שיחשב בקומץ ובלבונ' בשתיהן ולא באחד מהן כמו גבי מקטיר בחוץ דבעי שיקריב שניהן ומאי דקרי ליה מתני' הוי משום דר' חייא כל הלשון השנוי במשנתנו שנה בברייתא שלו ולא חסר ממנה אלא לשון כזית שלא רצה לשנות בה אבל להקטיר לבונתה תני בברייתא דידיה כמו במתני' וזה בא ליישב כיון דברייתא דידיה אתא כר' אלעזר ותני לבונתה כמו במתני' איך יחייב עליה ר' אלעזר דבעי תרווייהו ומתרץ דמיירי בלבונה דבזיכין דאין שם קומץ ולהא קרי ליה דמתני' מפני ששנה בברייתא דיליה לישנא דמתני':

ור' אליעזר היא. דאמר לעיל [אין] זריקה מועלת ליוצא ובדין הוא דאיבעי ליה למתני נמי שאם יצאת אחת מהן כלן פסולות. ל"ה. ופי' בתוס' דה"ה דמצי דלימא יצאת ונטמאת נמי לא ומאי דנקט נפרסה לרבותא נקטיה כדקאמר הא קמ"ל דאפי' נפרסה דאיתיה בפנים לא מהניא ליה הקטרה אלא משום דסבירא ליה דנטמאת עדיף מנפרס, ל' תוס'. ר"ל דעדיף דתהני לה הקטרה משום דהציץ מרצה על הטומאה, ונ"ל דלא מצי למימר ה"ה נטמא נמי לא ומאי דנקט נפרסה לאשמועינן רבותא כדקאמר דאפילו נפרסה בפנים לא מהניא ליה הקטרה, משום דדוקא לגבי יוצא דליתיה בפנים שייך לומר הך סברא אבל נטמאת נמי איתי' בפנים כמו נפרס, וגם על מה שהקשו התוס' לעיל הא יצאת או נטמאת הנך כשרות דילמא ה"ה יצאת ונטמאת, ותירץ הר"ם דדייקא הכי משום דאית ליה דהך ברייתא אתיא כר' עקיבא דאמר דזריקה מועלת ליוצא משום דלא פליג אפסול דנפרסה דלא פליג אדרשא דהוא:

ולא נהירא דא"כ דהוה הכי משום דאית ליה דאתיא כר' עקיבא מאי פריך ליה אביי דילמא יצאת לא ואתיא כר' אלעזר (הא) לר' עקיבא מהניא ליה הקטרה והלא מאי דהוה אמר רבא דאתי' כר' עקיבא לא הוי אלא מטעמא דלית לן למימר דפליג אדרשא דהוא והוא יאמר דפליג אדרשא דהוא א"כ זה אינו אלא כמי שזה אומר כן וזה יאמר לאו ויכחיש דבריו בלא טעם, אלא צריך לפרש דמאי דהוה רבא מוקי ליה כר' עקיבא לאו מכח סברא דאית לן למימר דלא פליג אדרשא דהוא אלא מכח משמעות הברייתא הוה דייק הכי מדקאמר נפרסה דמשמע אבל יצאת ונטמאת לא כר' עקיבא דאי ס"ד דאפי' יצאת או נטמאת נמי פסולות לא הוה ליה למנקט נפרסה אלא הוה ליה למימר נטמאת או יצאת או נפרס אחת מהן כולן פסולות ומדנקט נפרסה לבד משמע דוקא נפרסה פסולות אבל נטמאת או יצאת כשרות ואתיא כר' עקיבא ולכך פריך ליה אביי דלית לן למידק הכי מדנקט נפרסה לבד ולא נטמאת ויצאת דקסבר דביצאת כשרה כר' עקיבא דאיכא למימר דה"ה דאית ליה דביצאת נמי פסולות אלא דנקט נפרסה לרבותא דאע"ג דאיתא בפנים פסולות:

ומ"מ צ"ל דבא למעט נטמאת דהא כיון דאיתא בפנים כמו נפרסה צריך לומר דבנפרסה ממעט לה דאם לא כן לינקוט ליה כמו נפרסה ולימא נפרסה או נטמאת ולישתוק מיצאת ונימא דבדין הוא דליתני יצאת אלא נקט נפרס ונטמא אע"ג דאיתא בפני' אלא מדלא נקט נטמאת דאיתא נמי בפנים שמע מינה דממעט ליה לומר דכשרות וטעמא דממעט לה פסול בנפרסה לאכשורי לה הוי כדקאמר טעמא משום דמרצה ציץ:

אבל לר' עקיבא דאמר זריקה מועלת ליוצא אפי' חסרון נמי מהניא ליה הקטרה, ר"ל דמהניא ליה לגבי דאם יצאת אחת מהן דהנך דגואי דלא יצאו כשרות, ואפי' חסרון נמי מהניא ר"ל לגבי דאם נפרסה אחת מהן הנך כשרות דעל כשרות דהנך דלא נפרסו אם הקטרה מהניא לאכשורי בהו מיירי וה"ה נמי דלגבי לאקבועינהו בפיגול מיירינן השתא דאותה שנפסלה מחמת שיצאת או נפרסה דנימא דמהניא לה הקטרה לאקבועה בפגול ולאפוקי מדי מעילה:

הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול. פי' כגון לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ דהיינו דבר שאין דרכו לאכול מצטרפין לפסול. ל"ה. ולכך פי' ולא לפגל משום דמסיק בתר הכי דר' אלעזר היא דאמר מחשבין באכילת אדם לאכילת מזבח ור' אלעזר לפסול דוקא ולא לפגל כדפרש"י בתר הכי על ר' אלעזר פוסל:

דבר שדרכו לאכול אין דבר שאין דרכו לאכול לא. פי' לא הויא מחשבה אם חשב לאוכלו למחר וכיון דלא הוה מחשבה לא מצטרפא. ל"ה. ולכך פי' רש"י לשון זה דלא ליקשי לן מאי פריך אימא דמאי דאמר דבר שאין דרכו לאכול לא שאני התם דמיירי דכל השיעור הוי דבר שאין דרכו לאכול אבל הכא דאיכא חצי זית שדרכו לאכול דאימא דמצטרף, ולהכי פירש דהא משום דאין המחשבה מועלת כשמחשב לאכול בדבר שאין דרכו לאכול א"כ אין המחשבה מועלת באותו חצי שיעור שאין דרכו לאכול א"כ גם מאותו חצי שיעור שדרכו לאכול שראויה המחשבה לתפוס בו אינו מתפגל מפני שחצי שיעור כלא כלום הוא עד שיחשב בשיעור שלם וא"כ כך בחצי שיעור דאין דרכו לאכול כמו כל השיעור ולא דמי לחצי זית בחוץ וחצי למחר דאמרי' דפסול אלמא אמרי' מהניא מחשבה בחצי שיעור דאם לא כן זיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא, משום דשאני התם דהמחשבות מצטרפוח לפסול משום דנהי דמחשבת חוץ למקומו אינה יכולה להצטרף לפגל מפני שאין לה כח לפגל מ"מ מחשבת דפגול מצטרף לפסול כשאין בו שיעור או כשאינו נגמר בפגול כגון שחשב אחריו מחשבה אחרת דמוציאתו מדי פגול שאינו יכול לפגל הרי הוא פסול, וכמו כן כשפגל בחצי שיעור ופסל בחצי שיעור הואיל ואין פגול ראוי לתפוס בו שהרי אפי' היה שיעור שלם אינו יכול להתפגל מפני מחשבת פסול הבאה אחריו דכל שכן כשהוא חצי זית דאינו יכול לפגל מ"מ הוא פוסל דכיון דיש בשני חצאי זיתים שתי מחשבות של פסול ואין מחשבת של פסול ראויה להצטרף לפגול הוי כאלו חשב כזית אחד פגול ופסול:

אלא אימא הא לאכול לאכול דבר שדרכו אכול. פי' לאכול כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר מצטרף לפסול, ל"ה. וקשיא היכי דייקינן הא לאכול ולאכול בשני מחשבות מלאכול ולהקעיר דהוה מיירי במחשבה אחת דהא דומיא דלאכול ולהקטיר דמיירי בחדא מחשבה אית לן למידק הא לאכול ולאכול דמיירי בחדא מחשבה:

לכ"נ יותר מה שפי' רש"י בזבחים בסוף פ' קבלה שפי' הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול מצטרף והכי דוק מינה אכילה והקטרה אבל אכילה ואכילה מצטרפין לפגל אע"ג דחשב לחצאין, ל"ה. ר"ל דלא נימא דלא ליקבע בפגול אם לא שיחשב בשיעור כזית בפעם אחת שיחשב מחשבה בשיעור ראוי לאכילה אבל כשיחשוב בחצי זית ואחר כך בחצי זית הוה אמינא דלאו מחשבה היא כיון דבכל פעם לא חשב בשיעור קמ"ל דמחשבה היא משום דמצטרפין. מ"מ גם כן יש ליישב מה שפירש כאן וליישב מה שהקשינו איך דייק לאכול ולאכול בשני מחשבות מלאכול ולהקטיר דמיירי במחשבה אחת משום דדייק הכי דוקא שני אכילות במחשבה אחת אין מצטרפין דהיינו לאכול ולהקטיר דהוו שתי אכילות של אדם ושל מזבח אבל שתי מחשבות באכילה אחת מצטרפין:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.