רש"ש/פסחים/נח/א

רש"ש פסחים נח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה בין בחול בין בשבת. הן בין לאביי בין לרבא בפי' פלוגתת רי"ש ור"ע לקמן בגמרא הרבותא היא בבין השני וכי"ב הרבה במשנה וגמרא. וזה דלא כמו שהבאתי (בברכות נ) בשם הסמ"ע ובריש הוריות בגמרא על הא דתנן בין שעשו ועשה עמהן כו'. מוכח דיותר מסתבר לינקוט הרבותא בהשני (ובשבת קח ב) במשנה אר"י וה"ה הלמי בין מרובה ובין מועט ובגמרא אבע"ל ר"י לאסור או להתיר ועמש"כ עוד בזה (שם קנה):

גמרא חלקהו לבין שני ערבים כו'. פרש"י אינו מכוון יפה בלשון הגמרא ולנ"פ ע"ד שאמרו (בברכות כז) חלקהו לשני בקרים דר"ל לזמן הבוקר שהוא ו' שעות חלקהו לשני חלקים שוים וכל חלק איקרי בוקר ה"נ לזמן הערב שהוא שש שעות מחצות היום עד הלילה (כדכתיב תזבח אה"פ בערב דר"ל במשך זמן הנזכר) חלקהו לשני ערבים בחלקים שוים ותעשה התמיד ביניהם היינו חציו בערב הראשון וחציו בהשני וכינוי דחלקהו קאי על התמיד ולישנא דלבין מתפרש ע"ד דאמרינן בעלמא יחלקו ביניהן דפי' שזה נוטל החצי וכן השני (וביומא לג ב) דאמרינן נמי בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים והוא על כוונה אחרת ע"ש הוא כמו שמצינו הרבה שהלשון אחד ופירושו מתחלף עיין (בב"ב סד יא) בתוספות (ולקמן צו ב) בתד"ה ושלמים:

שם ואס"ד בח' ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן. כה"ג (ביומא כב):

שם עביד להו למוספין בשש. עפירש"י ואנכי לענ"ד לא נתיישבתי בטעמו דבכ"מ דכתיב יום כולו יומא משמע מילה כתיב בה גם כן וביום השמיני ומצותה מצפרא (כדלעיל ד) וכן לולב ושופר ועיין בתוספות ר"פ תה"ש וכן לא מצאתי להרמב"ם בחבורו ד"ז דמצותו בשש:

שם ובזיכין בז' ועביד ליה לתמיד בז' ומחצה. עיין רש"י ותוספות שנדחקו וראיתי להרמב"ם בפ"ו מה' תומ"ס הי"א שכתב דבזיכין אחר המוספים וקודם ניסוך היין והכ"מ והלח"מ לא מצאו מקור לדבריו ואולי למד זה מכאן ומפרש דהחצי שעה היתה לניסוך היין עם השיר ולר"ע היה גם כן עוד שהות ח"ש לנסכים ואף דהתמיד משמע שלא נשתהה רק שעה א' עם נסכו י"ל משום דמוספין היה ב' כבשים אך ק"ק איך מפסיקין בבזיכין בין מוספין לנסכיהם הלא כתיב זבח ונסכים עיין (יומא לד) ופרש"י שם למדנו שלא יפסיק קרבן אחר ביניהם:

רש"י ד"ה מי קתני. ולהכי לא פריך כו' דאיהו נמי כו'. והוא דוחק ול"נ משום דאיכא למימר דתנא בפסח קאי וכדתרצינן (לעיל לז) והוא כעין תירוץ התוספות:

תד"ה וקעבדינן. וא"נ לר"י כו'. ול"נ ליישב דלר"ע היה החלוק בהח"ש שבין המוספין להתמיד שהיתה פנויה מעבודה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף