רש"ש/סוטה/טו/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות שאנץ שיטה מקובצת מהרש"ל באר שבע חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במשנה פיילי של חרס. בתור"ע הכריע דל"ג חדשה במשנה (ולפלא שלא נסתייע מהא דבמשנה שבגמרא דלפנינו ליתנה ושכן מוכח בירושלמי ע"ש ובק"ע) מדהביא עלה בגמרא תנא כו'. ואם היתה מלת חדשה במשנה מה חידשה לנו בהביאה התנא. וזה אינו מכריע דמצינו כיוצא בזה בע"ז (לד) תנו רבנן החרצנים כו'. ובבכורות (מח ב) תנו רבנן הוא לפדות כו'. ובחלק (קט) תנו רבנן אנשי סדום כו'. ועי' סוכה (מח) תד"ה ועולת העוף. ועיין לעיל דבא לחדש לנו דרי"ש אמרה ואזיל לשיטתיה במי כיור (לפי הס"ד) ורבנן פליגי עליה. ומש"כ עוד דאי גרסינן במשנה חדשה יקשה עלה (לפי הס"ד) ליבעי נמי מים חיים. תמוה דנימא ה"נ וכדרי"ש. ונראה דלשון התוי"ט אטעייה במחכ"ת במש"כ ולפיכך ל"ק דהכא סתם כו' וברפ"ב דזבחים כו'. וסבר דר"ל במשנה שם. אבל כוונתו להרע"ב שהביא כן להלכה וע"ש בגמרא (כב). ואדרבה נ"ל ראיה דסתם מתניתין סברה דמי כיור מי מעיין הם וכרי"ש מדתנן (סוכה שם) ניסוך המים כו' מן השלוח והוא מעיין כדפרש"י שם וע"ש בתוס' (סע"ב) ובמש"כ שם במשנה להוכיח דלניסוך הוא דוקא מי מעיין. ותנן שם נשפכה כו' היה ממלא מן הכיור אלמא דמי מעיין הוא. ודע שראיתי להש"ק בירושלמי דמקשה ל"ל לרבא למילף מן בכלי הלא מגופיה דקרא נשמע דהכתיב מים קדושים בכ"ח ונימא דכלי דומיא דמים כו'. ולק"מ דרבא רוצה ליישב אף לרבנן דס"ל דמי כיור משאר מימות הן כמש"כ התוי"ט. ועוד דאף לרי"ש אטו מי כיור כתיב. מים קדושים כתיב והיינו שנתקדשו בכלי כמש"כ רש"י מספרי. וא"כ אפילו שאר מימות נמי. (ואף דבירושלמי ל"מ כן ע"ש. י"ל דגמרתינו פליגא עליה בזה). והא דלוקחין מן הכיור טעם אגדה יש במדרש הביאו רש"י בנימוקיו:
רש"י ד"ה ומן העפר. אי לא הוה כתיב בקרקע משמע דאינו מקפיד כו'. כ"ה הנ"י וישר וכ"כ המהרש"א. ומה שהוסיפו בד"ח ממהרש"ל. הוא מגומגם ולל"צ:
תד"ה ומה מים שלא נשתנו. תימה דמאחר דמי כיור הן כו'. הן לדעת הטור או"ח ר"ס ק"ס דמים שנשתנו מראיהן אפי' מחמת עצמן פסולין לנט"י. נראה דכש"כ לקידוש. ואף להחולקין עליו מודו דמחמת עשן (דומיא דנתאכמו פניו דהכא) פסולין ע"ש בהגר"א סק"א וב'. והב"י כתב שם בשם הרא"ה דיליף מקידוש דכתיב ביה מים יתירא. ולפ"ז אין מקום לתמיהתם. ולפמש"כ לעיל בסמוך דמי כיור ליתא מה"ת תשאר התימה:
תד"ה והא התם. בירושלמי איתא לר"א והלא ק"ו הוא ומה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו כו' ע"ש. וכ' הש"ק שם הרי מבואר כפרש"י ודלא כהתוספתא שהביאו התוס'. ול"נ דמדסיים הירושלמי חטאת שהמלאכה פוסלת בה בלשון נקבה מוכח דלא קאי אאיזוב אלא על מעשיה. ודכוותה אינה פוסלת במצורע אבל אם נעשה מלאכה באיזוב גופיה איכא למימר דפסול וכהתוספתא:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |