רש"ש/מגילה/ל/א
גמרא רב אמר מקדימין דא"כ (כצ"ל) בצרי להו י"ש. עט"א שהקשה דלרבנן דס"ל שואלין ל"י קודם וילפי מהא דמשה עומד בפ"ר כו' א"כ ה"ל ל"א יום עם יום המעשה ולמה סגי לקרות פ"ש בר"ח דלא הוי רק ל"י עם יוהמ"ע ותירץ דיוהמ"ע של ר"ח ניסן כיון דלילה א"ר לה הוה נמי בכלל החשבון ותימה דסוף סוף כיון דילפי מהא דמשה ושם גם מקצת יוהמ"ע א"ר עד בה"ע כמש"כ בעצמו ואפ"ה הוה ל"י זולתו:
שם א"ש בה. ופרש"י האי בתוכה כו' תוך שבת עצמו וכן בנגעים פ"א מ"ד בסופה תני ח"ל בתוך השבת והכוונה דוקא ביום שבת עצמו ע"ש:
שם כיון דאיכא מוקפין כו'. עט"א ועי' בהגר"א ז"ל סי' תרפ"ח סקי"ח ובמש"כ בס"ד בס' עליות אליהו בסוף המכתבים[1] ויש שם השמטת הדפוס וכצ"ל וכפי סוגיית הגמרא בריש מכילתין וברפ"ב בפי' נזכרים דהיינו קריאת כו':
שם איתמר נמי ארחב"א כו' פורים שח"ל בשבת מקדים כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה אבל בזמן כו'. בצרי להו יומי לשולחנות. כצ"ל:
רש"י ד"ה שניה להפסקה. עי' מהרש"א בכוונת דבריו אך לפ"ד סיומו ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים לא א"ש:
- ↑ ז"ל רבנו במכתבו שם (המכתב נסוב על מו"מ הרד"ל והר"ה לעווין מחבר הספר והרוצה להרחיב היריעה יקחנו משם):
כבוד ידידי הרב כו' חריף ובקי מוה' העשיל לעווין נ"י. הן אנכי כאשר מעודי. לא לבי הלך אחרי הפלפולים. וסברות אשר אין להם מסד בש"ס. בחרתי דרך לעצמי בישוב שיטת הרי"ף והגר"א ז"ל. והוא דהרי לגי' רש"י ז"ל טעמא דר"ג לא איתפרש בגמ' רק רש"י פי' לנו טעמו, דבעינן שתקדם זכירה לעשיה, והוא מדכתיב נזכרים ונעשים כדאיתא בירושלמי. הגם שדבר זה הוא חדוש גדול. דהא לפי פשטיה דקרא, וכפי סוגיית הגמ' [בריש מכילתין וברפ"ב] בפי' נזכרים [ד]היינו קריאת המגילה הנה הנם (ר"ל קריאת המגילה ועשיית משתה ויו"ט ביום א', עכ"ז שתיק הגמ' מזה וסמכה על חכם ומבין מדעתו. ואולי משום דהוי הלכתא למשיחא דלא אקלע כדאי' בירושלמי, לא חשה להאריך בזה. אף אנו נאמר לגי' הגר"א ז"ל, דטעמא דר"נ דבעינן שתקדם זכירה לכל מיני עשיה, הנאמרים חובה ליום. והרי מתנות לאביונים ג"כ נקראו עשיה, כדכתיב לעשות אותם וגו'. ומתנות לאביונים (וכן פרש"י בפסוק נזכרים ונעשים, וז"ל: ונעשים משתה ושמחה ויו"ט, ולתת מנות ומתנות). ונראה שהגר"א ז"ל רמז לזה, שיש לפרש עשיה בע"א, במ"ש לע' ברש"י (ב:) וקיי"ל לעיל דהמה ביום הקריאה. וכיון שחל בשבת דמקדמינן זמן הקריאה דמגילה. ע"כ גם מתנות לאביונים יוקדמו. ותקדם עשיה דידהו לזכירה דפ' זכור. וזהו ג"כ כוונת הירושלמי איחור הוא. (ר"ל הזכירה דפ' זכור) לעירות. (ר"ל לעשיה דמתנות לאביונים דידהו). ואף שהירושלמי בריש מכילתין סובר דחלוקת המתנות הוא בזמנים הקבועים, ולא ביומי דקריאה וחולק בזה על הגמ' שלנו, בסוף (דף ד') עכ"פ הגבוי יודה שהוא ביום הקריאה, דהא מתני' היא, אף על פי שאמרו מקדימין כו', ומתנות לאביונים, וכ"מ במפרש. ועוד דע"כ לא אמרו בירושלמי אלא בכפרים המקדימין ליום הכניסה. אבל כשחל בשבת מודה דא"א בזמנו. ואגב עיוני בירושלמי נ"ל דמה שאמור שם. ויהיה אלו לקריאה. ואלו לסעודה אינו לקושיא אלא בניחותא וקאי אדלעיל שאמר אבל שסעודה אינה אלא בי"ד וט"ו. ונכון הוא לדעתי בעז"ה.
ושלום לו ולתורתו. וה' יהיה בעזרו לבצע את מעשהו.אוהבו באמת שמואל שטראשון
[הוספנו ההשמטה שהזכיר רבנו בפנים, במוסגר במרובע].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |