אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/מגילה/ל

יום שלישי ט שבט תשפ"ב - מסכת מגילה דף ל

קריאת פרשת פרה - מקורה ועניינה

קריאת פרשת פרה דאורייתא או דרבנן

תנן (מגילה כט.): ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו', בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החודש הזה לכם. ובגמרא (ל.): תנו רבנן, איזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. איתמר רבי חמא ברבי חנינא אמר, שבת הסמוכה לר"ח ניסן. ולא פליגי, הא דאיקלע ר"ח ניסן בשבת [- ולא הוצרכו להקדים פרשת החודש בשבת קודם, קורין פרשת פרה בשבת הסמוכה לר"ח ניסן], הא דאיקלע באמצע שבת [- והוצרכו להקדים פרשת החודש לשבת שלפניה, הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת זו, שהיא סמוכה לפורים מאחריה. רש"י].

וכן פסק השו"ע (סימן תרפה ס"ג): בשבת שלישית שהיא ט"ו באדר מפסיקין, ובשבת רביעית שהיא כ"ב לאדר מוציאין שני ספרים, באחד קורא פרשת השבוע, ובשני קורא פרשת פרה. ומפטיר, 'וזרקתי עליכם מים טהורים'. עוד כתב השו"ע (ס"ז): יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא. לפיכך בני הישובים שאין להם מנין, צריכים לבוא למקום שיש מנין בשבתות הללו, כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא.

ובמגן אברהם הביא שבשל"ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא, ושכ"כ הב"ח, וכן משמע בתשובת מהרי"ל (סימנים קפב וקסז) שלא הזכיר אלא פרשת זכור שהיא מדאורייתא, ומשמע שפרשת פרה אינה מדאורייתא. וכן בתרומת הדשן (סימן קח) הביא מהרא"ש (ברכות פ"ז סימן כ) שכתב שעשה מדאורייתא לקרות פרשת זכור, ולא הזכיר פרשת פרה. ועוד הביא שבתוספות שאנץ כתבו שאין שום קריאה דאורייתא, רק פרשת זכור.

גירסת דפוס ונציה שהיתה לפני התרומת הדשן והבית יוסף

למדנו שדעת רוב הראשונים והפוסקים שאין קריאת פרשת פרה מדאורייתא. ודעה זו שציין לה השו"ע, מובאת בתרומת הדשן שם בשם תוספות הקצרות בברכות פרק שני. וכוונתו לדברי התוספות בברכות (יג. ד"ה בלשון) על נידון הגמרא שם אם 'כל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה או בכל לשון נאמרה', והביאו התוספות פירוש רש"י (מגילה יז:) דהיינו לענין קריאה בתורה. ותמהו התוספות שהרי עזרא הוא שתקן קריאת התורה, ובגמרא שם מבואר שילפינן מפסוקים שקריאת שמע אינה ככל התורה לענין זה.

ויישבו התוספות: ויש לומר דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו בפרשת זכור. אי נמי מקרא ביכורים ווידוי מעשר וכו', עכ"ל. הרי שלא הזכירו התוספות בדבריהם אלא פרשת זכור ולא פרשת פרה אדומה. וכן העיר הגר"א בביאורו (סקכ"ב): בתוספות שלפנינו ליתא, לא בברכות ולא במגילה... ונוסחא משובשת נזדמנה לו, ע"כ.

ואמנם נוסחה זו נדפסה בדפוס ונציה, שם לשון התוספות: דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא, כמו פרשת זכור ופרשת פרה אדומה, עכ"ל. הרי להדיא כדברי התרומת הדשן. וכ"כ במחצית השקל שכן היתה הגירסא לפני התרומת הדשן, ומה שנמחק לפנינו הוא ע"פ המהרש"ל.

ובתרומת הדשן כתב לפי זה שיש להיזהר לקרות פרשת זכור בעשרה, אלא שהעולם לא זהירי בהכי. ולכאורה לפי זה הוא הדין פרשת פרה יש להיזהר לקרותה בעשרה לצאת ידי דעת התוספות. וכתב המגן אברהם ליישב מנהג העולם במה שאין מקפידים לעשות כן בפרשת פרה, לפי שסבירא להו דלא הוי מדאורייתא, דבאמת אין טעם בקריאתה מדאורייתא, וגם לא ידענא היכא רמיזא. והוסיף שם שנראה שהגירסא הנכונה בדברי התוספות היא כמו שכתב שם הרשב"א (ברכות יג. ד"ה לימא): והקשו, שלא מצינו קריאת ספר תורה מן התורה, אלא אם כן יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות, כגון פרשת פרה ופרשת זכור וכיו"ב, מן התורה.

וביאר המחצית השקל שלפי זה אף התוספות אין דעתם שפרשיות אלו מדאורייתא, אלא שכתבו כן להליץ בעד רש"י. ואפשר שאף רש"י לא סבירא ליה כן, ויש לו תירוץ אחר על קושיית התוספות. ולפי זה נמצא שאין כל מקור ודעה כזו בדברי הראשונים, וכולי עלמא מודו שאין פרשת פרה מדאורייתא. ואמנם כגירסת התרומת הדשן בתוספות כן היתה הגירסה גם לפני הבית יוסף. וכ"כ בדעת התוספות, התוספות רא"ש (ברכות יג.), תוספות ר"י החסיד (שם) והריטב"א (מגילה יז:).

סברת הכלבו והרוקח שמדין שואלים ודורשים קודם הפסח קוראים באזהרת טומאה

והנה לדעת כל הני, הסוברים שכן דעת התוספות שחיוב קריאת פרשת פרה מדאורייתא הוא, שומה עלינו לבאר טעמה ומקור דינה, וכמו שתמה המג"א שאינו רואה טעם בקריאתה וגם אינו יודע היכן רמוז חיוב קריאתה.

ורש"י (מגילה כט. ד"ה פרה) ביאר עניין קריאת פרה אדומה: להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה. וכעין זה הביא (ד"ה ברביעית) בשם הירושלמי (מגילה פ"ג ה"ה): אמר רבי חמא, בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן, ושני לו נשרפה הפרה. ומפני מה הקדימוה, שהיא טהרתן של ישראל. וברוקח (סימן רמא) ובכלבו (סימן מו) פירשו שהוא מדין שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח. אמנם לפי זה יש להעיר מדוע סומכים פרשת פרה לפרשת החודש, וכמו שפירש רש"י (ל. ד"ה הא): לסמוך אזהרת טמאים לפסח. והלא אדרבה ראוי להקדים האזהרה מיד עם תחילת שלושים יום שקודם הפסח, ויל"ע.

ואמנם לפי דברי רש"י, אכן עצם הדין לשאול ולדרוש קודם הפסח שלושים יום הוא מדאורייתא, וכדרשת הגמרא בפסחים (ד:). אך כבר נתבאר במק"א שדעת הרבה ראשונים שלא נאמר בדין זה חיוב לדרוש בציבור בהלכות הפסח, אלא רק שתלמיד השואל בהלכות הפסח חשוב 'שואל כענין'. ואף לדעת המפרשים שבכלל דין 'שואלין ודורשין' לדרוש בציבור בהלכות הפסח, הרי יכולים לצאת ידי חובת דין זה בקריאת ההלכות, ומהיכי תיתי לחייב בציבור קריאת פרשה, ובפרט שאין זו פרשת הפסח כי אם אזהרת טמאים שלא יימנעו מעשיית הפסח.

טעמו של המלבי"ם שרומזים לחטא העגל שלא לספר בגנות ישראל

טעם מחודש לדין קריאת פרה מצאנו בדברי המלבי"ם (ארצות החיים, ארץ יהודה, או"ח סימן א סק"ד), שם מבאר המלבי"ם שבקריאת פרשת פרה מקיימים מצוות זכירת מעשה העגל, וככתוב (דברים ט ז) "זכור את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר".

ובאמת המגן אברהם (סימן ס סק"ב) כתב: וצריך טעם למה תקנו לקרות פרשת עמלק, מה שלא תקנו בזכירות אחרים. ויישב: ויש לומר, דמן התורה יש לנו חג עצרת [- לזכרון מתן תורה], והוא הדין שבת [- לזכרון יום השבת]. ומעשה מרים ומעשה עגל לא תקנו, מפני שהיא גנותו של ישראל, עכ"ל. על פי זה כתב המלבי"ם כי מאחר ולא רצו לתקן לקרות גוף פרשת מעשה העגל, שכן גנותן של ישראל היא, לכן תקנו עכ"פ לקרות פרשת פרה, שכל מעשיה מכוונים כנגד מעשה העגל. וכמו שהביא רש"י (במדבר יט כב) מיסודו של רבי משה הדרשן, וכמו שכתבו חז"ל: תבוא האם ותקנח צואת בנה.

ובשו"ת דובב מישרים (ח"ב סימן מג אות ב) הביא קושיית השואל שם על מה שכתב המג"א שלא תקנו קריאת פרשת העגל מפני שהוא גנותן של ישראל. והקשה לו מדברי הגמרא במגילה (כה:) שם מבואר שמעשה העגל נקרא ומתרגם, משום דנח להם לישראל שתהיה להם כפרה. ואם כן מדוע לא נתקן קריאת פרשת העגל ותהיה להם כפרה בהכי.

ולחומר הקושיא יישב לו הדובב מישרים, דהנה הקשה המגן אברהם (סימן תרפה) על דעת התוספות שחיוב קריאת פרשת פרה הוא מן התורה, והתפלא המגן אברהם היכא רמיזא. ושמעתי ליישב דלכאורה גם פרשת העגל היה לנו לזכור, וכמו שהקשה המג"א, וכל הטעם שאין קוראין בה הוא כדי לא להזכיר גנותן של ישראל, ולכן קורין פרשת פרה כדי לכפר על מעשה עגל ובזה יוצאין ידי הזכירה דרך רמז.

ולפי זה הוסיף הדובב מישרים ליישב גם קושיית השואל על המגן אברהם, כי באמת אין סתירה בין מה שכתב המג"א שלא תקנו קריאת פרשת העגל ובין המבואר בגמרא במגילה דניחא להו בכפרה. שהרי לצורך כפרתן סגי במה שקוראים פרשת פרה, ובודאי שאם אפשר לכפר על חטאם בלא לספר בגנותן, כך עדיף, ושפיר ביאר המג"א שאין מזכירין עיקר הפרשה כדי שלא לספר בגנותן של ישראל.

דברי התורה תמימה כביאור המלבי"ם ותמיהת רבי יעקב קמינצקי

וכ"כ התורה תמימה (במדבר יט הערה קכה), וז"ל: וראינו להעיר כאן בסוף פרשה זו הערה אחת השייך לענין פרשה זו בכלל, ותכליתה לקיים דעת איזו מן הראשונים שכמעט נדחו מכל האחרונים כדברים שאין להם כל טעם ורמז וסברא. וזה הוא. עיין באו"ח סימן תרפ"ה ס"ז הובא דעה אחת דקריאת פרשת פרה הוי חיוב דאורייתא כמו פרשת זכור. ובמג"א בריש הסימן ובבאורי הגר"א ועוד אחרונים דחו זה מהלכה, מפני כי לא מצינו זה בשום מקום, וגם אין טעם ורמז לחיוב זה.

והנה בפסוק כ"ב הביא רש"י בשם מדרש אגדה, דכל ענין פרה אדומה, תכליתה ומטרתה, הוא לכפר על מעשה העגל. עיי"ש בכל פרט ופרט באריכות המצייר, מערכה מול מערכה, כל פרט שבעבודת הפרה כנגד ענין כמוהו במעשה עגל. ומצות זכירת מעשה העגל היא מצות עשה כשאר המצות, ממה דכתיב "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר" וגו'. וכתב המג"א (סימן ס סק"ב) דמה שלא תיקנו לקרות פרשה זו כמו פרשת זכירת עמלק, הוא מפני שיש בזה משום גנותן של ישראל. אבל באמת אין טעם זה מספיק לבטל מצות עשה דאורייתא, וגם מפורש אמרו במגילה (כה:) מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, ומפרש דאע"פ שיש בזה משום גנותן של ישראל, ניחא להו כי היכי דליהוי להו כפרה. וא"כ גם הכא נימא כן.

ולכן נראה לומר בצירוף סברת המגן אברהם, כי ע"פ מדרש אגדה שברש"י שהבאנו דכל מעשה הפרה היא לכפר על מעשה העגל, ולכן כדי לקיים מ"ע דזכירת העגל, ועם זה שלא לפרסם מפורש גנותן של ישראל [היכי דאפשר לקיים הענין בלאו הכי] - תקנו לקרות פרשת פרה. ויוצא מזה דקריאת פרשה זו היא מדאורייתא, כמבואר. ומסיים התורה תמימה: והנה, אף אם נאמר שלא כיוונו הראשונים במה שפסקו דקריאת פרשת פרה הוי מדאורייתא להסברא שכתבנו, עכ"ז נראים הדברים כדאי לאמרם.

ורבי יעקב קמינצקי בספרו אמת ליעקב (פרשת חוקת) הביא, ששמע שמדברי רש"י שפרה אדומה כפרה על חטא העגל יצא לנו מקור לקריאת פרשת פרה אדומה מן התורה. אבל כתב שיש לתמוה על זה הרבה, כי מדוע לא תקנו לקרוא מעשה העגל עצמו ולמה קוראים רק ברמז בעלמא. אמנם לפי מה שביארו התו"ת והדובב מישרים לא קשה מידי.

ביאורי המשך חכמה והערוך השולחן והנפק"מ בין דבריהם בזמן הזה

גם המשך חכמה (פ' חוקת במדבר יט כ) כתב טעם ומקור לדעת התוספות שחיוב קריאת פרשת פרה הוא מן התורה. וזאת מהכתוב (ויקרא ח לד) "זה הדבר אשר ציווה ה' לעשות לכפר עליכם". ובגמרא ביומא (ב.) דרשו חז"ל פסוק זה לענין שבעת ימי הפרישה: 'לעשות' - אלו מעשי פרה, 'לכפר' - אלו מעשי יום הכיפורים. ועוד מבואר בגמרא ביומא (ה:) שבמילואים אף מקרא פרשה עיכב, ודרשינן לה מהכתוב (ויקרא ח ה) "ויאמר משה אל העדה זה הדבר" - אפילו דיבור מעכב. ולפי זה כשדרשו מ'לעשות לכפר עליכם' שדין פרה ויום הכיפורים שווה לנעשה במילואין, הוא הדין לענין מקרא הפרשה בזמן עשיית הפרה, וכן ביום הכיפורים בזמן המקדש - שהוא דאורייתא ומעכב.

כעין זה כתב הערוך השולחן (סימן תרפה ס"ז): גדולי האחרונים תמהו מאין לנו לומר דגם פרשת פרה היא מן התורה, דאין שום רמז לזה בגמרא, ולכן פסקו דאינה מן התורה. ולענ"ד נראה דיש לזה רמז בתורה. דהנה בפרשת פרה אדומה כתיב באמצע הפרשה: "והיתה לבני ישראל וגו' לחוקת עולם". ודרשינן בספרי - שתהא נוהגת לדורות, והיינו שאפר פרה אינו תלוי במקדש, וכמבואר בגמרא שגם בזמן האמוראים היה להם אפר פרה. ובסוף הפרשה כתוב שוב "והיתה להם לחוקת עולם", ומיותר הוא, אלא שבא הפסוק לומר שאף בזמן שליכא אפר פרה עכ"פ יקראו פרשת פרה בתורה.

ואמנם לפי הערוך השולחן אף בזמן הזה חיובה מדאורייתא, ואילו לדעת המשך חכמה אין חיובה מדאורייתא אלא בזמן המקדש. ויש לדון לדעת הערוך השולחן אם גם בזמן שהיה אפשר פרה קיים היו חייבים בקריאתה, או שקריאת הפרשה באה תחת מה שהיה אפרה קיים. וכעין דין 'נשלמה פרים שפתינו', שכשאין האפר קיים עכ"פ יקראו הפרשה.

וכעין זה כתב המלאכת שלמה (מגילה פ"ג מ"ד) בשם ספר חן טוב (פרשת חוקת) שלכן תקנו רז"ל לקרוא פרשה זו, לפי שאין בידינו לעשותה ולא טהרת טמא מת. ובמקום שאין המים מטהרים הכוונה רצויה במקום המים, כי עיקר הכל שהחי יתן אל לבו עון העגל שגרם המיתה ונשאר לפקדון לארץ. ועל ידי שקוראים פרשת פרה תחשב להם כאילו עושין מצות פרה ושורפים אותה והיא מטהרת אותנו מטומאותינו. וכ"כ בעבודת ישראל (פ' פרה) שבזמן שאין בית המקדש קיים, דבר שפתינו לרצון לפני אדון כל, ועל ידי קריאתה נטהר עכ"פ טהרה רוחנית לכבוד הרגל הבא עלינו. וקריאת פרשה תהיה במקום עשיית הפרה מדין 'ונשלמה פרים שפתינו'. וכעין זה מבואר בדברי החת"ס (ריש פ' חוקת) שמתכפר בקריאתה כדרך שמקריב עולה בקריאת פרשת עולה.

ביאור מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל שהקריאה מדין 'והזרתם את בנ"י מטומאתם'

לסיום, נזכיר טעם נוסף אותו כתב מרן הסטייפלער בספרו שיעורין של תורה (סוף הספר), ונדפס גם בספרו ברכת פרץ (פרשת חוקת). וזאת על פי הכתוב "והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם", אשר לפי פשוטו נאמר כאן ציווי לבית דין להפריש את בני ישראל מטומאת מקדש וקדשיו. ובזה נצטוו לקרות פרשת פרה, להזהיר את ישראל על הטומאה. ואף בזמן הזה שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש, מכל מקום מהרה יבנה בית המקדש.