רש"ש/חגיגה/יח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רש"ש TriangleArrow-Left.png חגיגה TriangleArrow-Left.png יח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ד"ה ולקדש מטבילין. אבל לאכול שלמים כו'. הא ודאי דלקדש אף לנגיעה צריך טבילה דלא גרע מתרומה דאפי' לנגיעה כדאיתא לקמן בגמ' ובתוס' ד"ה הא. (ולומר דבנגיעת קדש סגי בנטילה מנ"ל הא) אלא דבעי לאשווייה לחולין ולמעשר דמיירי דוקא באכילה. אך מ"מ אינם בחדא מחתא דבחולין לא איירי אלא בנהמא. ולשון הרמב"ם בפי' מטביל ידיו ואז יגע בהם:

בא"ד ואע"פ שאינן אלא סתם ידים שלא נגעו כו' המטמאת אכה"ג. לשונו תמוה דלא סיפיה רישיה והכי ה"ל לסיים שלא נגעו אפי' בטומאה שמטמאה את הידים. גם מה שדייק לכתוב בטומאה דאורייתא. הל"ל רבותא טפי דאפי' בטומאה דרבנן המטמאה אכה"ג לא נגע כגון עו"ג. בה"פ דם תבוסה ודומיהן. ויותר תמוה מש"כ בדבור הסמוך "המטמאים את היד ולא אה"ג כגון כו' וכל טומאות שהן מד"ס" דמשמע שאין טומאה מד"ס המטמאה את כל הגוף:

רש"י ד"ה מדרס. כדכתיב ואיש כו'. עתוי"ט שכ"ע ועל הרע"ב ושניהם לא דייקי כו'. נראה שגי' משובשת נזדמנה לו בפרש"י וכל אשר יגע במשכבו. ודע שגם הוא לא דק במה שלא תפס על הרע"ב שכתב וכל אשר יגע במשכבה. דבנדה כתיב וכל הנוגע:

תד"ה קשיא. ולא בעי למימר בחולין עד הפרק כו'. עיין רש"א ול"נ להגיה בדבריהם שצ"ל בתרומה תחת בחולין:

תד"ה הא. וה"ה כו' הא בנגיעה. ר"ל דאף בנגיעה דנהמא אין נוטלין אף במעשר ואפי' לרבנן. ובהגהת הב"ח כתוב וכר"מ מתוקמא והוא תמוה. ואפשר דרצונו כיון דנוקים מתני' דידן באכילה דנהמא א"כ ע"כ כר"מ אתיא דאלו לרבנן למעשר אפי' לפירי נמי:

תד"ה כאן לחולין. ותירץ כיון דנטל ידיו לחולין כו'. פי' דדוקא לא נתכוין כלל לשם טהרה תני בברייתא ידיו טמאות. ומתני' דתני הוחזק לחולין אסור במעשר היינו בטבילת כל גופו כדקתני טבל כו'. ומש"כ הרש"א ואי הוה איכא לפלוגי כו' הוו איצטרכו כו' שפיר והתוס' דחקו כו'. תמוה דאדרבה השתא הקושיא יותר חזקה כיון דכבר תני הוחזק לחולין אסור למעשר אף דבנטילה מהני כה"ג א"כ כש"כ בלא הוחזק כלל דאף בנטילה לא מהני. ומהתוי"ט נראה דמפרש בדעת התוס' דבנטילה לא בעינן כוונה כלל ואף בסתמא מהני גם לתרומה מדציין על טבל ולא הוחזק ע"ש. ותמוה מאד דהא זה מפורש בברייתא דלא מהני אמנם ממש"כ התוס' דאלת"ה אין לך אדם כו' משמע קצת כפי' הרש"א בכוונתם. וכ"כ התוי"ט בדעת הרמב"ם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף