רש"י/עירובין/עד/א
בתים וחצירות פתוחות לתוכו. בתים לחצירות שני בתים לכל חצר ושתי חצירות למבוי והנך כיון דכולן פתוחין זו לזו ומערבות יחד דרך פתחיהם חדא תשיב להו ולית ליה לרב הא דתניא לעיל אב ובנו מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה דכל היכא דלא בעי לערובי אי נמי בעי לערובי ומצי לערובי בלא שיתוף מבוי לא משתרי ההוא מבוי בלחי וקורה עד שתהא שם חצר אחת שאינה פתוחה לחברותיה או שתי שורות של חצירות אחד לצידו זה ואחת לצידו אחר והמבוי ביניהן שאינן יכולות להתערב אלא על ידי מבוי:
בית אחד וחצר אחת. בית בלא חצר וחצר שבית אחר פתוח לה:
אפי' חורבה. מכאן וחצר מכאן דאין חצר בלא בית:
אפי' שביל של כרמים. פתוח למבוי מכאן וחצר מכאן:
אחד גגות כו'. כולן רשות אחת לטלטל כלים ששבתו בגג זה לגג חבירו ולא אמרי' כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה וכלים ששבתו בחצר זו מוציאין לחברתה וכן לקרפף וכן לחצר ולקרפף מן הגגין הואיל וכולן רשות שאינה דירה היא ואין צריך לערב מחצר לחצר אלא בשביל כלים ששבתו בבית שבחצר זו להוציאם לחצר אחרת:
הלכה כר"ש. שהחצירות מוציאין מזו לזו בלא עירוב:
והוא שלא עירבו. בני החצירות כל אחת לעצמה ואסור להוציא מן הבתים לחצר דכיון דאין מצויין כלי הבית בחצר ליכא למיגזר אי מפקת כלים ששבתו בחצר לחברתה אתו לאפוקי נמי כלים ששבתו בבית שהוציאן מחצר זו לחצר אחרת:
דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים. שבחצר זו לחצר אחרת:
הכא נמי לא גזור דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה. דרך מבוי והרי רשות אחרת היא שיש לה בעלים ובמבוי לא נשתתפו שהרי אינה אוסרת כדתניא לעיל בפירקין אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד דהיינו מקום פיתא או מקום לינה:
להא שמעתא. דאמר שמואל לעיל אפילו בית וחצר:
אחוי לי אושפיזיה. דאיזיל ואישייליה לשמואל:
שהמבוי לחצירות. דייקינן לישנא דחצירות ולא חצר:
קבלה מיניה. שמואל והדר ביה לגבי רב אי לא: