רש"י/עירובין/סג/א

רש"י עירובין סג א

חרתא. שם העיר:

דארגז. שם האיש שבנאה והוה אמגושי כך ראיתי בתשובת הגאונים:

סר סכינא. בדק סכין לטבח ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא מבבל:

דהא רב המנונא אורי בחרתא דארגז. הואיל ולא היה רבו דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך:

תלמיד חבר. חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר:

לנפשיה. בודק סכין לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו:

למחוזא. אתריה דרבא:

אנא מיזבן זבינא. כי אכילנא מהאי בישרא בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי:

עגלא תילתא. גדל שליש ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו כדתנן (ב"מ דף סח. ) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין ואמרינן נמי (שם דף סט.) מותר שליש בשכרך אלמא אורחיה עד שליש ל"א שלישי לבטן וקשה לי הא דאמר בעלמא (סנהדרין דף סה:) רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי לבטן איכא הא לא היה בבטן מעולם:

לא ליחוש לסבא. לרב אחא בר יעקב ובתמיהה קאמר:

דאתחילו בכבודו. מאחר שנאמר לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו לא היה לו לזלזל בדבר:

ואב"א שאני רב אחא בר יעקב דמפליג. הרבה מאד היה זקן וחכם:

ולאפרושי מאיסורא. ראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור:

בצינתא. בדקל ואין משתמשין באילן משום שבות:

אמר ליה. רבינא לרב אשי הא מילתא דעבידת קמך השתא מי הויא אפקירותא חוצפה או לא:

אין חכמה וגו'. אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם:

בפניו אסור. להורות וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא לאו לאפרושי מאיסור קאי אלא על הבא לישאל:

בפניו הוה. והאי דקתני רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום רבו שלש פרסאות ומיהו כי אורי קמיה אורי:

והא רחוק ממנו קאמר. ואי הוראה לאו רחוק ממנו הוה מאי אתא רבי יוחנן לאשמועינן:

צפנתי אמרתך. כנסתי דברי מלהורות במקום שאהא חוטא עליהן:

צדק. דברי תורה:

עירא היאירי. רבו הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב לדוד:

מורידין אותו מגדולתו. לעיל קאי אדזעירי במורה הלכה בפני רבו:

את אחי אבא צוה. דחלק כבוד למשה דכתיב אשר צוה ה' את משה והורה הלכות גיעול אך את הזהב:

איענש. לירד מגדולה שפסקו לו מקמי הכי:

דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו. שהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר:

ולא אשכחן. לאחר מיתת משה דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול כלום:

מותיב. משיב דבר מורה הלכה:

לשאול. למיתה:

כלאם. ראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:

וכתיב

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף