רש"י/עירובין/נט/א
גמ' למקום שמיעט לא. בתמיה והלא יש בכלל מאתים מנה:
היינו הך. דהיינו אחד היינו למקום א':
ה"ק ריבה א' ומיעט א'. שמדדום שני בני אדם זה מיעט וזה ריבה:
שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא. דאפי' ריבה שיעור גדול דליכא למיתלי במתיחת החבל תלינן ביה בטעות האלכסון דאמרינן זה היה בקי במדידה והניח טבלא של תחומין כנגד הקרן באלכסון כדאמרן (דף נו:) וזה מדד אלפים מאמצע הקרן והפסיד את הזויות כל אלכסון של אלפים אבל אם ריבה יותר מכך אין לנו במה לתלות ולבי מגמגם בלשון:
לא להקל על דברי תורה. כל מה שגזרו חכמים בתחומין להחמיר על דברי תורה באו דמדאורייתא לא מתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא דהא תחומין עצמן מדרבנן:
מתני' עיר של יחיד. שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם ולא חשיבא רה"ר דלא דמיא לדגלי מדבר:
ונעשית של רבים. שנתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים:
מערבין את כולה. כבתחלה ואין מבואותיה צריכין תיקון שהרי היא כחצר אחת וכגון שאין בה רה"ר גמורה של ט"ז אמה ואם יש בה מפרש בגמרא תקנתא לרה"ר שבתוכה:
ושל רבים שנעשית של יחיד. רבותא אשמועי' דאע"ג דנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ותחלתה של רבים דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור ואע"ג דאין בה רה"ר גמורה שלא תשתכח תורת רה"ר וההוא שיור הוי היכרא דטעמא משום עירוב הוא:
אא"כ עשה חוצה לה. שיור שלא עירבו עם שאר העיר אלא לבדן:
כעיר חדשה. כך שמה:
גמ' מ"ט. תלו טעמא בה דלא משכחת עיר של יחיד ונעשית של רבים אחריתי:
משום דשכיחי רבים גבי הרמנא. אצל המושל דהיינו ריש גלותא ליטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך:
מדכרי אהדדי. דלא אתו למישרי של רבים והרי היא של רבים:
בצפרא דשבתא שכיחי אהדדי. לשמוע דרשה:
אלא א"ר נחמן. כל עיר של יחיד ונעשית של רבים שריא:
כגון דיסקרתא דנתזואי. כרך של אותו האיש:
ורה"ר עוברת בתוכה. של ט"ז אמה רוחב:
לחי מכאן ולחי מכאן. לראשי רה"ר ובעיירות שאין להם חומה עסקינן שראשי רה"ר מפולשין ובשל רבים והרי היא של רבים לא שרו רבנן להא תקנתא דכל מבואותיה המפולשין הוו כרה"ר ובעו תקנתא מדרבנן דמיחלפי ברה"ר אבל בעיר של יחיד מוכחא מילתיה:
ואין מערבין אותה לחצאין. דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי הני אהני והויא כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו דאסרה אכולהו:
או מבוי מבוי. ולקמן פריך השתא נמי ליסרו אהדדי: