רש"י/עבודה זרה/כב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י מהר"ם חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:) מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה:
מוקצה. שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים:
נעבד. שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו:
בשלמא מוקצה ונעבד. אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן דאם איתא דפלחיה כו':
אלא רובע. אי חשידי ליחוש:
שלא תיעקר. נעשית עקרה הילכך לא רבע לה אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי:
זכרים מאי איכא למימר. ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים דהכא ליכא עיקור וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא קרא דנרבע דמן הבהמה בעולה כתיב ועולה זכר הוא וקאמר להוציא את הרובע ואת הנרבע:
וליחוש דלמא רבעה רועה. דהא לאו דידיה היא ולא חס עליה:
אינהו דידעי בהדדי. חד בחבריה דאורחיה למירבעה:
מירתת. רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד כוכבים וקא תבע ליה מיניה א"נ כל שעתא אתי חזי לה:
מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע. מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש כלומר השייש שהוא קשה ירא מן המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא מפניו רגלא [רכיל] כמו (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך (שמואל ב יט):
זכרים מנקבות לא לזבון. לקרבן הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר:
כיון דמיסריך. זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא דקאי גבה:
לא תרבי כלבא. שמא תתאוה ותרביענו עליה:
לא תשרי בר בי רב באושפיזא. דאגב דצניע לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:
צניע לה. ואיכא למיחש כדפרישית:
אלא כלבא. הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה:
אמרי. לא דמי כלבא לשאר בהמה:
דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך. כל שעתא בתרה לא מירתתא דסברה אי מיסריך בתראי מימר אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא ליה:
אומצא. מעט בשר:
נקבות אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן. דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:
ישראל שעמדו על הר סיני. ונתקנו מכל מום כדכתיב (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך: