רש"י/סנהדרין/קט/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל באר שבע רש"ש |
בהדי מאן. ביד מי נשלח:
כי מטא לההוא דיירא. כשהגיע לאותו מלון:
למיבת. ללון:
שרינהו [1]לסיטפיה. התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:
אחוכי. מצחקי:
הנך דיורי. אותן בני הכפרים:
א"כ ליבנו אחד בטורא. א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:
הפיצם ה'. פיזרם בכל העולם:
שדים. יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:
רוחין. בלי גוף וצורה:
לילין. צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):
זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה'. בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:
שליש [נבלע]. נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:
אויר מגדל. מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:
משכח. שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:
בבל ובורסיף סימן רע לתורה. שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:
למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי. בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:
שאפי. כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיה מח) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:
סימן רע. כלומר שמם סימן שכחה היא:
רעים בגופם. שטופים בזימה:
השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא. והיינו ממון:
ארץ ממנה יצא לחם. ארץ שבעה וטובה היא:
ותחתיה נהפך כמו אש. ואחר כן נהפכה:
וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם. שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:
ונשכח. שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:
פרץ. הקב"ה נחל גפרית ואש:
מעם גר. ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:
גר. קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:
תהותתו. תבקשו תרמיות ותואנות:
תרצחו כולכם. ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:
יומם חתמו למו. היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:
אפרסמון. שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:
דרש ר' יוסי. בי מדרשא חתר בחשך בתים:
איחתרו תלת מאה מחתרתא. ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:
מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:
שפעי מרזבי דציפורי דמא. דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:
- ↑ [צ"ל לסיפטיה]. גליון ש"ס וילנא