רש"י/סנהדרין/קט/א

רש"י סנהדרין קט א

בהדי מאן. ביד מי נשלח:

כי מטא לההוא דיירא. כשהגיע לאותו מלון:

למיבת. ללון:

שרינהו לסיטפיה. התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:

אחוכי. מצחקי:

הנך דיורי. אותן בני הכפרים:

א"כ ליבנו אחד בטורא. א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:

הפיצם ה'. פיזרם בכל העולם:

שדים. יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:

רוחין. בלי גוף וצורה:

לילין. צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):

זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה'. בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:

שליש [נבלע]. נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:

אויר מגדל. מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:

משכח. שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:

בבל ובורסיף סימן רע לתורה. שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:

למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי. בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:

שאפי. כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיה מח) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:

סימן רע. כלומר שמם סימן שכחה היא:

רעים בגופם. שטופים בזימה:

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא. והיינו ממון:

ארץ ממנה יצא לחם. ארץ שבעה וטובה היא:

ותחתיה נהפך כמו אש. ואחר כן נהפכה:

וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם. שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:

ונשכח. שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:

פרץ. הקב"ה נחל גפרית ואש:

מעם גר. ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:

גר. קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:

תהותתו. תבקשו תרמיות ותואנות:

תרצחו כולכם. ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:

יומם חתמו למו. היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:

אפרסמון. שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:

דרש ר' יוסי. בי מדרשא חתר בחשך בתים:

איחתרו תלת מאה מחתרתא. ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:

מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:

שפעי מרזבי דציפורי דמא. דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:

דאית

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף