רש"י/סנהדרין/קה/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל ערוך לנר רש"ש |
כרע נפל. מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו:
דעת בהמתו לא הוה ידע. מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא:
ברטיבא. באחו לרעות עשבים לחים:
אמר להו לטעינא בעלמא. לישא משאות ולא לרכוב:
אמרה ליה אשר רכבת עלי:
אקראי בעלמא. כשאין לי סוס מזומן:
אמרה לו מעודך:
מעשה אישות. שאתה בועלי:
סוכנת. מחממת:
מן השטים ועד הגלגל. משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל עשיתי עמהם צדקות הרבה:
כל אותן הימים. שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה כל הקללות מתקיימות:
ה"ג לא זעם ה'. אותן הימים לא זעם ה':
אל זועם בכל יום. קרא הוא:
כמה זעמו רגע. כדמפיק ליה מקרא כי רגע באפו חיים ברצונו:
בתלת שעי קמייתא. של יום זמן קימה שכל שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם כדלקמן:
כרבלתא. קירשת"א בלע"ז:
כל שעתא נמי חיורא. רוב שעות מתלבנות ומכספת שאינה כל שעה בחוזק אדמימות:
סורייקי סומקי. אפי' כשמכספת יש בה שורות שורות אדומות מאד כרגילותם אבל אותה שעה כולה מכספת:
גם ענוש לצדיק לא טוב. אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו:
אהבה. שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:
ושנאה. ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:
מ"ב קרבנות. בין פרים לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הרי מ"ב בין פרים ואילים:
אורח ארעא למימר הכי. וכי דרך ארץ כן שיאמרו וייטב אלהים שם שלמה משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו:
מעין שמך. קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש:
נשים באהל. שרה רבקה רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב (בראשית לא) ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל:
אורח ארעא. שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה אלא מעין ברכת שרה קאמרה:
ופליגא. האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין פליגא דר' יוסי בר חוני:
בנו מניין. שאינו מקנא בו:
משלמה. דקאמרי ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה משמך:
ותלמידו. איבעית אימא דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו:
ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת את ידך עליו חדא אזיל איהו וסמך תרתי:
מלאך. שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל:
חכה. נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם:
מברכותיו אתה למד מה היה בלבו. דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך:
ריחו נודף. ממצות:
וירם מאגג מלכו. מתרגמינן ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה:
וכולם. כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה:
חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות. שלא יפסקו מישראל לעולם:
הקללה לברכה. אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כל הקללות לברכות שחזרו:
נעתרות. נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא: