רש"י/סנהדרין/סט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
ואמאי דילמא איילונית. תמצא ונמצאו קדושיה קדושי טעות:
דאדעתא דהכי לא קדיש. ולאו אשת איש היא:
קרבן. ובשוגג דאזלינן בתר רובא אבל מקטל לא קטלינא משום רובא:
בבא עליה אביה. קאמר דחיובא לאו משום אישות אלא משום קורבא:
והא אחד מכל עריות קתני. דמשמע אפילו הנך דאתו לה לחייבה משום קדושין כגון חמיה וחורגה או כל אדם משום אשת איש:
אלא. איבעי' לדחויה דלא נילף מינה דנזיל בקטלא בתר רובא אוקמא הכי:
הכא במאי עסקינן דקבלה. בעלה עלויה דאפי' תמצא איילונית חפץ הוא בה וקדושיה קידושין:
המסוללת. לשון פריצות:
והערה בה. איכא למ"ד (יבמות דף נה:) העראה זו נשיקה ואיכא למ"ד זו הכנסת עטרה:
פסלה מן הכהונה. ומשויא לה זונה דהעראה כגמר ביאה כדאמרי' בגמ' דיבמות (דף נד.) ובפרקין דלעיל (דף נה.) ומיהו מיתה לא מחייבו כגון שלא התרו בהן:
וב"ה מכשירין. כדמפרשי' לקמן דקטן לאו בר ביאה הוא:
מדורות הראשונים. שהיו מולידין בני שמונה שנה כדילפינן לקמן:
אי נימא מדכתיב בת שבע בת אליעם ואליעם בן אחיתופל וכתיב בלדת שלמה בנה ויקרא את שמו ידידיה וסמיך ליה ויהי לשנתים ימים אחר לידתו הרג אבשלום את אמנון וברח לגשור וישב שם שלש שנים. הרי חמש שנים לשלמה וכששב מגשור שפייס יואב את דוד ע"י התקועית להשיבו ישב בירושלים שנתים ואח"כ מרד דכתיב בתריה ויהי מקץ ארבעים שנה והני ארבעים שנה נקט ליה למנין ששאלו מלך כדאמרינן בתמורה (דף יד:) שהלך ומרד ובאותו פרק נחנק אחיתופל כדכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק הרי שלמה בן שבע שנים:
חצי ימיו של אדם שלשים וחמש דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה:
פשו להו עשרין ושית. לאחיתופל כשנולד שלמה ובתוך כ"ו שנים נולדו שלשה דורות אליעם ובת שבע ושלמה:
דל תרתי שנין דתלתא עבורי. כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה:
אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד. אחיתופל הוליד אליעם לח' שנה וח' חדשים ואליעם הוליד בת שבע לח' שנה וח' חדשים ובת שבע לח' שנה וח' חדשים ללידתו של שלמה הרי כ"ו שנים:
דאתתא בריא היא. אשה דרכה להיות בריאה וממהרת להזריע:
ותדע. על כרחך דאשה ממהרת דהא הוה לה לבת שבע ולד מקמי שלמה אותו הולד שמת לדוד שנולד ראשון דכתיב ביה (ש"ב יב) וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם:
אברהם גדול מנחור שנה. מדקא חשיב ליה קרא ברישא:
וכתיב ויקח אברם ונחור להם נשים. שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה אלמא יסכה בת הרן יסכה זו שרה:
דילמא זוטר דאחי הוה. והרן הוא דקשיש מיניה:
ויהי נח בן חמש מאות שנה. לאחר שהיה בן חמש מאות שנה הוליד את שלשתן:
שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול:
בר מאה ותרתין הוה. הואיל והוא גדול מכולן נמצא שנולד בחמש מאות שנה לנח וכשירד המבול היה בן מאה שנה אלא שמע מינה קטן מכולן הוה ובחמש מאות ושני שנים לאבוה אתילד ודרך חכמתן חשיב להו:
ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. אלמא חור בר כלב הוה ובצלאל היה דור שלישי לו:
וכי עבד משכן היה בן י"ג. דקרי ליה איש איש ממלאכתו וכשנשתלחו המרגלים בשנה השנית כבר היה בן י"ד שנה וכתיב בן ארבעים שנה אנכי היום: