רש"י/סנהדרין/יט/ב

רש"י סנהדרין יט ב

נפנה. שמעון לימינו לידע אם יאמרו כמותו:

כבשו פניהם. שהיו יראין ממנו:

בעל מחשבות. הקב"ה:

ולא חולצין לאשתו. מפני שאסורה לינשא:

חליצה גנאי היא לו לבא לב"ד ותהא רוקקת לפניו וייבום גנאי הוא לו לקום על שם אחיו:

הא דרב אשי בפ' קמא דקידושין (דף לב:):

הראויות לו. המותרות לו אבל נשיו של שאול לא:

מלוה אית לך גבאי. עושר גדול וקידושין אחרים לא קיבלתי:

בעת תת. כשהגיע עת לתתה לדוד נתנה לעדריאל:

מלוה ופרוטה. מלוה עושר גדול שנתחייבתי לך בשביל גלית ופרוטה שוה כסף שקבלתי ממך בהללו ערלות פלשתים:

שאול סבר דעתיה. דמקדש למקדש במלוה דחשיבא הלכך לאו קידושי נינהו ואזל ויהבה לפלטי בן ליש:

ודוד סבר. דעתיה אפרוטה משום הכי קרי לה אשתי:

האי תנה את אשתי את מיכל. דמשמע זו אשתי ולא מירב אשתי:

מאי דריש ביה. רבי יוסי דלא דריש ולא מירב אשתי:

לטעמיה. דדריש ממקרא מעורבב כדלקמן מה מיכל אשתי אף מירב אשתי:

קדושי מיכל לפלטי. פשיטא לן דבעבירה דהא כתיב אשתי מיכל וקיימא לן (קידושין דף מז.) דעתיה אפרוטה דבת קידושין היא:

ואשתו היהודית. בכלב בן יפונה משתעי קרא יהודית על שם שכפרה בע"ז ונתגיירה שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי דכתיב (ג) איתי גוברין יהודאין וגו':

ירד אביגדור. כולן שמותן של משה הן:

מרד. כלב שמרד בעצת מרגלים:

תולדות אהרן ומשה. ומפרש בתריה בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם:

שפדאו מצער גידול בנים. שהוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם היה מוטל אותו טורח דכתיב (בראשית כו) והרביתי את זרעך והוא פדאו:

והא כתיב אישה. אלמא בא עליה:

שנעשה לה כאישה. שהיה מגדלה ומחבבה:

הלך ובכה אחריה. בקושיא קא נסיב לה:

עד בחורים. קרא קא דריש ואזיל:

תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז. דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן שבבועז תוקף דבר גדול וחמור ויש לו שם ענוה דבר שאין לו שם שאדם עושה לפי תומו:

שנעשה בשרו. אבר:

כראשי לפתות. נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואף על פי שפנויה היתה ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה:

תוקפו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף