רש"י/סוכה/כה/א
[1]אלא אם כן אינו הוה אלא כשיעור בית סאתים כחצר המשכן ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו לדירה ואם גדול הוא מכאן הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמותיו של אדם והאי כיון דבידים הוקף ולדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים ליטלטל ביה:
שתשמישה לאויר. אינה עשויה דירה זו אלא לצורך אויר שחוצה לה לשמור השדות ואינה חשובה דירה להתיר היקף גדול:
שבת בתל. קדש היום על האדם והוא בתל גבוה עשרה וקנה שם שביתתו:
והוא מארבע אמות עד בית סאתים. גדול הוא מארבע אמות אבל אינו יותר על בית סאתים:
וכן בנקע. גומא העשויה מששת ימי בראשית ווליא"ה:
וקמה קצורה. באמצעה:
ושבולות. גבוהות עשרה מקיפות אותה סביב כל הני מחיצות נינהו להיקף בית סאתים ולא ליותר מכאן דלא נעשית לדירה הלכך מהלך את כולה למחר וחוצה לה אלפים דכל חללה הואיל ושבת זה באוירה מבעוד יום הוה כארבע אמות של מקום שביתה ולהכי נקט והוא מארבע אמות דאי לא הוה יותר מארבע אמות מאי מהלך את כולה איכא בלא מחיצות נמי ארבע אמות מקום שביתה אית ליה דהיינו שבו איש תחתיו וחוצה להן אלפים אמה דכתיב אל יצא איש ממקומו ואסמוך רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה כו' כדאמרינן בעירובין (דף נא.) ותל מוקף מחיצות הוא דכל שגבוה עשרה אמרי' גוד אסיק מחיצות שלו והקף בהן את ראשו:
ושבולות מקיפות. ואע"ג דאין עומדות ברוח:
דעביד ליה. למחיצות השבלים בהוצא ודפנא משבולת לשבולת עד שאגדן וגדלן יחד סביב ומחזיקות זו את זו:
מתני' שלוחי מצוה. הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה[2] ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים:
פטורין מן הסוכה. ואפי' בשעת חנייתן:
גמ' בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. שאינו חייב בקריאת שמע ולקמן מפרש מאי משמע:
ובלכתך בדרך פרט לחתן. ואע"ג דהוא נמי במצוה טריד איצטריכי להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא טריד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד במחשבת בעילה:
מאי משמע. מהני קראי פרט למצוה:
כי דרך. הולך בדרך סחורה:
מי לא עסקינן כו'. וכי אינך יכול לכלול במקרא דרך מצוה עם הרשות והא דרך סתמא כתיב ומשמע נמי דרך מצוה וקאמר רחמנא ליחייב לקרות:
אם כן. דבדרך מצוה נמי קאי לכתוב בלכת בדרך:
טריד. לבו טרוד במחשבת בעילה ומסתברא כי פטריה קרא משום טירדא פטריה ואינו יכול לעסוק בשנים כאחד:
כונס אלמנה לא טריד. ויכול לקיים את שתיהן:
אי משום טירדא כו'. האי דפריך משמע ליה דטרדתו פוטרתו לפי שאינו יכול לכוון את לבו והלכך אפי' טבעה ספינתו דטרוד בצערו ליפטר:
שנאמר בהן פאר. כדלקמן ואבל לאו בר פאר הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל:
חתן טריד טירדא דמצוה. ואשמעינן קרא דלא מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצוה ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר:
טירדא דרשות. שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבילות של נעילה רחיצה וסיכה להראות כבוד מתו אינו חייב להצטער:
והעוסק במצוה דפטור ממצוה מהכא נפקא. משבתך בביתך:
ויהי אנשים וגו'. בפסח מדבר קרא בשנה השנית ליציאת מצרים:
- ↑ המשך הדיבור מעמוד קודם.
- ↑ באור שמח (ת"ת פ"א) הקשה שהרי הלומד תורה ובאה מצוה לידו וא"א לעשותו ע"י אחרים צריך לעשותה כיון שהלומד שלא ע"מ לקיים נח לו שנהפכה שלייתו על פניו, ואם כן איך יתכן שאם רק הולך ללמוד תורה יהיה פטור. ויישב, דכאן איירי בשימוש ת"ח שהוא עדיף מת"ת, כמובאר בתוספות בכתובות (יז.) בשם הר"י מקורביל.