רש"י/סוטה/יא/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י סוטה יא ב

בפרך בפה רך. משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה:

בפריכה. בשברון גוף ומתנים וחזקה:

ה"ג בעבודה קשה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שהיו מחליפין וכו'. וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך:

ולמאן דאמר. בפרך קמא בפה רך האי בפרך בתרא ודאי פריכה היא דהכתיב וימררו:

ושופתות. כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה:

אחת של חמין. לרחוץ רגלי בעליהן בשדה:

בין שפתים. בין מצרי השדות מקומות צנועין מצר גבול השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן וחריץ באמצע:

יונה. ישראל שנאמר יונתי תמתי (שיר ו):

עוררתיך. לצאת ממעי אמך:

חבלתך. לשון חבלי יולדה (הושע יג):

מנקר. מנקה:

משפר. כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן שניתקין מצער הלידה (ברש"י שבעין יעקב מופיע כאן הלעז: אינמיילולי"ר, שפירושו: לחתל) :

לא כרת שרך. לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד:

למשעי. להחליק בשר כמו חלקת צואריו (בראשית כז) שעיעות:

עגולין. כעין ככר עגול: נעשה להן נס:

רבבה כצמח השדה. גדילים מן הארץ כצמח השדה:

ותבאי. לבית אביך:

הם הכירוהו. שראו שכינתו כבר:

זה אלי. שראיתי כבר:

אלישבע. בת עמינדב אשתו של אהרן:

שהיתה פועה לולד. משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו:

פועה. צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב):

ה"ג וראיתן על האבנים אמר רבי יוחנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ד"א על האבנים כדכתיב וארד בית היוצר וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו':

סימן גדול. שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו ד"א להכי קרי ליה למשבר של אשה אבנים כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה נמי ליוצר דמיא:

סדן. עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו:

סימן גדול מסר להם. וראיתן על האבנים אם בן הוא שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה:

בן פניו למטה. כדרך תשמישו:

בת פניה למעלה. כדרך תשמישתה והכי מפרש במסכת נדה (דף לא.):

אליהן. משמע על עיסקי ביאה לשון ויבא אליה (בראשית כט):

ותחיין. הוה ליה למיכתב ולא המיתו הילדים ותחיין משמע שהיו מסייעין להחיותן שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם:

אי נימא חיות ממש. מילדות:

כחיה נמשלה. וחית השדה אינה צריכה למילדת:

דכתיב ביה כתיב ביה. מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו ושאין כתיב בו הרי כתיב בכל כנסייתן יחד מה אמך לביא בין אריות רבצה אמך כנסת ישראל כולה נקראת לביאה:

אהרן ומשה. שיצאו מיוכבד:

ותמת עזובה אשת כלב. והיא מרים ולקמן מפרש למה נקראת שמה עזובה והאי ותמת שנצטרעה:

ויקח לו כלב את אפרת. לאחר שנתרפאת חזר ולקחה לו אלמא אפרת קרי מרים וכתיב בדוד בן איש אפרתי:

וכלב בן חצרון. פסוק הוא בדברי הימים:

בן יפונה בן שנפנה מעצת מרגלים. תירוצא הוא דקא מתרץ לעולם בן חצרון הוא ולמה נקרא בן יפונה על שם מעשיו:

ה"ג ואכתי בן קנז הוא:

חורגו דקנז. בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---