מנחה חריבה/סוטה/יא/ב

מנחה חריבה סוטה יא ב

דף י"א ע"ב

ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון, עיין בתה"ק שהביא בשם זכותא דאברהם דה"ק להרמב"ם כשהדין יעבור ואל יהרג אסור להחמיר על עצמו אמאי הכניסו עצמן המילדות בסכנה שלא להרוג העוברין וכו' עיי"ש ואין לפני ולא שמעתי מספר זה, והנה תפס בפשיטות דהיו להם דין ישראל שאין חייב על העובר ולכך לא היה להם להחמיר על עצמן, אבל גם אם נימא דדין ב"נ היה להם שחייבין על העוברין יקשה לנו מצד אחר דב"נ אינו מצוה על ק"ה כדאמרינן בסנהדרין וא"כ מתחייב בנפשו ופשיטא שאסור להחמיר על עצמו, אך יש להביא מזה ראיה דבש"ד דבסברא תליא מילתא גם ב"נ מצוה ליהרג ואל יעבור וא"ש אם נימא שהתנהגו בדין ב"נ ולכך מסר נפשן כדין ושוב עיינתי בפרשת דרכים דרוש ב' מדרך האתרים שכבר כתב זה במקצת יע"ש, וגם במה שעלה במחשבתי להעיר בהא קאמר לעיל מזה דלא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, שתבען לד"ע וכו', היאך מסרו נפשם הא אינם מחויבת, כבר העיר שם יעש"ה וגם בפרש"י ובדברי הרא"ש מה שהקשה על רש"י עיי"ש, וגם במה שראיתי שכתב בתו"ת פ' שמות בשם הרביד הזהב בהא דאמר להן פרעה וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה דאמר ר' חנינא כאן סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה, דהלא היו מילדות ובקיאות ולמה צריך להורתן סימני לידה וכתב הרה"ז דכוונת הגמ' שחשש פרעה שלא תשמענה לו המילדות לאבד נפשות, לכן הסביר להן שיכולות הן להורגן קודם שיצאו לאויר העולם דלא מקרי עוד נפש וכו' והעיר בתו"ת כי אם נדונו כב"נ עדיין לא יצאו מידי עבירה שנהרגו על העוברין עי"ש כתוב הדר שם דרוש שבעה עשר באריכות כדרכו בקדש, וכן כתב כחזיון הזה כ בעיון יעקב כאן יע"ש:

ואולם יש עוד לעיין בהא דתבען ולא נתבעו אף אי דין ישראלית להן ומ"מ בדידה דלא עבדה מעשה אינן מחייבין למסור, וגם בעכו"ם בבת ישראל מחלוקת הראשונים ברמב"ן ורז"ה פ' בסו"מ, והרמ"א פסק בס' קנ"ז דעכו"ם על בת ישראל אינו בכלל ג"ע וצ"ל כמש"כ הט"ז והש"ך דדוקא בפנו' ולא בא"א ויהי' ניחא למ"ד כלה וחמותה אבל למ"ד אשה ובתה ומרים פנוי' היתה וגם ביוכבד אבל אם אונסים לאשה לבא עליה אין צריך ליהרג כמש"כ הרמ"א שם, ועכצ"ל דהחמירו על עצמן ונראה דבטענה זו ותחיין הילדים השיבו לו תשובה נצחת על תביעתו, דאמרו לו שאינן רוצות להביא מיתה לעיבוריהן אולם אם ותחיין את הילדים אז יש מקום לתביעתו, ודו"ק וע"כ פשיטא להו שלא יהרוג אותן וא"ש הלשון ולא נתבעו וקצרתי:

שם אטו חיה לא צריכא חיה אחריתי להולודה וכו' בתו"ת שם העיר מב"ק נ"ט דאמרינן דיכול לומר איתתא דידי פקיחא היא ולא בעי חיה, והתה"ק הביא זה בשם ס' צמח אברהם יע"ש מש"כ בדוחק, ואולי י"ל דעפ"י רוב צריכין למילדת, אולם ישנו מיעוט שאין צריכין ופקיחא היא ביותר והתם יש לו לומר דאיתתא דידי מן המועט היא דלא בעית חיה כלל:

שם בשכר נשים צדקניות וכו' ויבן ערי מסכנות וכו' עיין בדרוש על זה בפר"ד דרוש חמשי עיי"ש:

שם ואכתי בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חורגו דקנז הוי וכו' פרש"י בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו ע"כ:

והנה אעפ"כ קראו הכתוב בסתם בן קנז „אחי כלב" מבואר מכאן דגם אח מן האם קרוי אח בלשון תורה, וה"ה ללשון בנ"א, דלא כמו שהביאו בשם המהרשד"ם אהע"ז סי' רל"ט, דאין אח מאם נקרא אח, והוי כפת סתם דהוי פת חיטים, עיי"ש. ועיין ש"ח מערכת א' אות שע"ג, ועיין בתו"כ פ' בהר (כ"ה פ' מ"ח) אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו, ודריש בתו"כ מנין לאחיו מאביו שקודם לאחיו מאמו, ת"ל אחד מאחיו יגאלנו. הרי משמע נמי כן דדווקא משום היתיר דכתיב „אחד" מאחיו, אבל בסתם שם אח כולל גם אח מן האם, ועיין ביבמות (י"ז ע"ב) אך משם מהר"א ששון הביאו ג"כ כמש"כ המהרשד"ם, והוא הביא ראיה מספרי פ' ראה דדרוש מהכתוב כי יסיתך אחיך בן אמך, אחיך, זה אחיך מן האב, בן אמך, זה בן אמך, דמבואר מזה דסתם אחיך הוא מן האב, עכ"ל. ואני אומר דאין מכאן ראיה, דה"נ י"ל בשביל סיפא דקרא דמסיים „בן אמך" ע"כ דרשינן אחיך, לאח מן האב דווקא, אבל בעלמא אח מן האם נמי בכלל סתם אח. ומצאתי ברבותינו בעלי התוספות על התירה בפ' אמור שהביאו דברי התו"כ, לאחיו ולאחותו איתמר בתו"כ ויכול לאחיו ולאחותו מן האם, ת"ל לבנו ולבתו וכו', ע"ש, הרי מתו"כ זה נלמוד דסתם אח יפורש גם על אח מן האם, ואיצטריך למוד ממק"א, וראיה נגד המהרשד"ם וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף