רש"י/נדה/לו/ב

רש"י נדה לו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המקשה. וראתה דם הרי זו נדה. ובגמרא פריך ומתרץ לה:

קשתה. מחמת ולד:

ג' ימים בתוך אחד עשר יום. שבין נדה לנדה וראתה כל שלשתן הימים רצופין:

ושפתה. מצערה:

מעת לעת. ברביעי:

וילדה. איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד הלכך הרי זו יולדת בזוב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה כל דמים שראתה מחמת ולד הוא ורחמנא טהרינהו מזיבה דכתיב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד:

לילה ויום. דאם שפתה בחצי יום שלישי וילדה יום רביעי דשפתה מעת לעת אין זו שופי אלא אם כן שפתה לילה ויום שלאחר הלילה כלילי שבת ויומו:

ששפתה מן הצער ולא מן הדם. דאע"ג דחזיא דם הוי שופי:

כמה הוא קישויה. דלא אתיא לידי זיבה בכל דמים שתראה:

אפילו ארבעים או חמשים יום. אם לא שפתה יום אחד סמוך ללידה לא אתיא לידי זיבה ולא הויא יולדת בזוב:

דיה חדשה. דיה אם נטהר את הקושי חדש אחד היינו תשיעי אבל קשתה שלשה בתוך י"א ימי זיבה בחדש השמיני ואפי' מקשה והולכת כל תשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת שלשה ימים של שמיני:

גמ' אטו כל המקשה נדה היא. אילו קשתה בימי זיבה מי הויא נדה והא אין נדות בימי זוב:

אמר רב נדה ליומא. וה"ק המקשה ורואה דם בימי זיבה אע"ג דלא אתיא ביה לידי זיבה מיהו באותו היום אסורה לשמש אבל לערב טובלת ואינה צריכה לשמור יום כנגד יום דרחמנא טהריה לדם קושי:

ושמואל אמר. אף צריכה לשמור יום כנגד יום מדרבנן דחיישינן שמא תשפה ונמצא שלא היה דם קושי מחמת ולד ונמצא משמש עם זבה קטנה דאורייתא וענוש כרת:

אינה כלום. ואפילו באותו היום משמשת:

בימי נדה. בימים הראוים לנדות:

נדה. דקושי לא טהריה רחמנא אלא מזיבה אבל מנדה לא טהריה כדאמרי' לקמן:

בימי זיבה. בתוך אחד עשר יום טהורה:

והתניא. בניחותא:

ושפתה. שנים מן הצער ולא מן הדם:

הרי זו יולדת בזוב. אם ראתה כל שלש הואיל ושופי סמוך ללידה נמצא דם הקושי שלא מחמת ולד:

כל שחל קישויה. לאו לשון התחלה הוא אלא הכי קאמר כל שקשתה בשלישי אפי' שעה אחת בליל כניסת שלישי אפילו כל היום כולו בשופי ושפתה מליל ד' שעה אחת להשלמת מעת לעת אין זו יולדת בזוב דבעינן שופי כל יום ג' המביאה לידי זבה:

וכי יזוב זוב. זוב משמע זוב מ"מ ואפי' באונס:

שיש טהרה אחריו. דם טוהר:

ואונס באשה לא אשכחן. דטהור:

זובה. דם יהיה זובה ובנדה משתעי דפרשה ראשונה נאמרה בנדה ושניה בזבה כדכתיב בשניה בלא עת נדתה:

ולא מחמת ולד. אלמה אמרינן לעיל בימי נדה נדה:

תשב על דמי טהרה. דהוה ליה למכתב וששים יום וששת ימים דמי טהרה:

שהיא כזו. שדמיה טהורים:

ואיזו זו. כלומר היכא משכחת זיבה טהורה:

זו קושי בימי זיבה. דסמיך אדכתיב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד:

ואפי' בשופי. ואפי' הפסיק שופי בין קושי ללידה נימא טהורה הואיל ודם בקושי בא:

כוותיה דרב. נדה ליומא:

צנעיה. הסתר אותו דבר אמור לו שיחזור בו דטהור לגמרי:

גרייה. ברי"ש. כלומר גרור ומשוך אותו בדברי טעם וראיות שיחזור בו:

גדייה. הכריתו בשמתא כמו (דניאל ד) גודו אילנא:

לדידי הוה אמר לי. דתלמידיה אנא:

גדייה. שמתיה:

מדליקתא. שמא תכוה בגחלתי:

אסיתא. משום דשמיה הכי דריש לשמיה הכי:

עיילוה בחמימי. חולי חם:

קרירי. חולי צונן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף