ריטב"א/נדה/לו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דתנן ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו. דקדקו בתוס' דלהכי קתני כלילי שבת ויומו לאשמועינן דבעי תוספת לפניו ולאחריו דאי לאשמועינן שתהא עונת לילה תחלה ואח"כ עונת יום מדקתני לילה ויום נפקא ואפשר דמהא ליכא ראיה ודילמא הוה ס"ד דלילה ויום לאו דוקא וה"ה יום ואחר כך לילה ולא אתי אלא למעוטי מעת לעת ולהכי הדר קתני בלילי שבת ויומו שיהא היום הולך אחר הלילה ונקט שבת ולא נקט ביומו של מעשה בראשית משום שזה ענין מנוחה מן הצער כמנוחת שבת לילה ויום ועם כל זה אין לנו אלא כדברי רבותי' הצרפתים ז"ל.
אטו המקשה נדה היא. פי' דהוה משמע לפום פשטה דקתני שהמקשה ורואה דם נדונת כנדה ואעפ"י שהיא בימי זיבה ולהכי מתמיהים דהא היכי אפשר ומהדרין אמר רב נדה ליומה עיקר הפי' כדפרש"י ז"ל דה"ק המקשה יום אחד בימי זיבה אינה צריכה להיות שומרת יום כנגד יום דאף בזבה קטנה טיהר רחמנא קושי הסמוך ללידה אלא שהיא יושבת נדה ביומא בלחוד מדרבנן ולערב טובלת וטהורה וק"ל דלא חיישינן שמא תשפה למחר ולאפוקי מדשמואל דאמר חיישינן שמא תשפה ואף שמואל מדרבנן בעלמא הוא דאסר וכדמוכח לישנא דחייש' אבל רב סובר דאפי' מדרבנן לא חיישינן לשופי ואפי' למאן דחייש בעלמא למיתה או לבקיעת נוד י"ל דשאני התם דלא סגייא דלא מיית או בקע באיזה זמן שיהא אבל בזו אדרבה כיון שעומדת בזמן לידתה ראויה שיתרחקו ציריה יותר ויותר עד שתלד וא"ת וכיון דרב לא חייש לשופי וסובר דדם קושי דזיבה קטנה טהור למה מטמא ליומו כלל ויש מתרצים בשם הרב ר' יונה ז"ל משום דקושי סותר יומו בשכבת זרע וכדמוכח לקמן בסוף פרקין להכי גזור בה טומאת ערב לרב דלא לימרו שהוא עולה ע"כ ואינו מתחויר בטעם וי"ל דרב חייש לשופי דיומו דשכיח וכיון דכן עביד לה נדה ליומא מיהת והצריכא טבילה כדי להחזיקה בטומאה ולא תבא פעם אחרת לשמש ביומא ומי' עד כאן לא טהר רב בלילה אלא בימי זיב' אבל בימי נדה לא איירי אפשר דמודה הוא דהוי נדה כדאמרינן לקמן ושלא כדברי ר"ח ז"ל שפי' דברי רב ושמואל אף בימי נדה ולכאורה כך היה נראה מדלא אוקמא רב למתני' דת"ק המקשה בימי נדה נדה כדאוקים רבא בסמוך אליבא ר' יצחק ומ"מ אין פירושו נכון דאי רב ושמואל בימי נדה איירי נמי היכי אמר להו ר' יצחק המקשה אינה כלום דהא לדידיה בימי נדה נדה כדאמרינן בסמוך והכי איהו מפ' מתני' אלא על כרחין קים ליה דרב ושמואל בימי זיבה דוקא איירו ומש"ה אמר להו דהמקשה הזאת שהם מדברים בהם אינה כלום דעל כרחין ר' יצחק אדרב ומשמואל קאי ולא קאי אמתני' וכדפרכינן ליה מינה ועוד דמתני' בהדיא קתני המקשה נדה והיכי אפשר לומר בה דאינה כלום קתני אלא ודאי כדאמרן וא"ת ואמאי לא אוקמה רב למתני' בימי נדה י"ל דרב משמע ליה דמתני' בימי זיבה איירי כדקתני סיפא ופתח בזיבה קטנה וסיים בזיבה גדולה אי נמי דרב דין דם זיבה קים ליה שהוא טהור בקושי אבל דין דם נדה לא בריר ליה אם טהור אם לא דהא לא שמיע ליה מתני' דבסמוך ולא קים ליה נמי בדרשא דריש לקיש ואבוה דשמואל לקמן בשמעתין כך נ"ל וזו שיטת רש"י ז"ל. והתוס' ושטת מורי הרשב"א נר"ו ולהאי שיטתא עובדא דשילא בר אבינא דלקמן דמשמע דלקולא הוה עביד כרב מדבעי למנגדיה רב אתי י"ל דהיינו קולא דדיה דמטהר לה בלילה כסברא דרב ואלו רב הדר ביה לגבי דשמואל דחייש שמא תשפה למחר אבל ר"ח ז"ל סובר שהיה מקל גם לטהר בימי נדה כסברא דרב דאמר נדה ליומא ואלו רב הדר ביה לגבי ר' יצחק דאמר בימי נדה וכבר כתבנו שאין פי' נכון.
אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה. הא דקאמר בימי זיבה טהורה אסוק מילתא בעלמא הוא לומר הכי טיהר רחמנא דם זיבה בקושי בלחוד טיהר ולא שיהא זה בכלל לשון משנתינו ויש כיוצא בו בפ' כל הכלים וגם בפ' כירה כדכתיבנא התם בס"ד. ופי' ימי זיבה הם י"א יום הבאים אחר נדה שראויה להיות בהם זבה וכל שעברו אותם י"א יום או ספירתם אם נעשת בהם זבה גדולה קרואין ימי נדה וזה ברור.
חנניא בן אחי ר' יהושע אומר כל שחל קושיה להיות בשלישי שלה אפי' כל היום כלו בשופי אין זו יולדת בזוב. יש מפרשים דטעמא דידיה כר' יהושע לגמרי דס"ל דבעינן לילה ויום כלילי שבת ויומו ודוקא כל היום קאמר ומשום דבעינן לילה ויום אחריו וליתא חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דהא לקמן אתינן לומר דמתני' דקשתה ג' ימים אתיא ולאפוקי מדחנניא ואי חנניא כר' יהושע ס"ל א"כ פשיטא דהא ר' יהושע פליג עליה בהדיא ורישא ר' אליעזר קתני לה בהדיא ועוד לימא לאפוקי מדר' יהושע ורש"י ז"ל פי' כל שחל קשויה לאו לשון התחלה הוא אלא ה"ק כל שקשתה בשלישי אפילו שעה א' בליל כניסת שלישי ואפי' כל היום כלו בשופי ושעה א' מליל רביעי להשלמת מעת לעת ולידה שוב אינה יולדת בזוב דבעי' שופי כל יום ג' המביא לידי זיבה ע"כ נר' שהוא סובר כחנניא כר"א ס"ל דסגי במעת לעת בזבה קטנה מיהת ומוסיף עליו שאם קושתה בשלישי כלל שהוא הגורם זיבה גדולה שוב אין השופי מועיל לה אלא א"כ שפתה וראתה ג' ימים רצופים והשתא לא סגי דתיהוי זיבה ולפי זה ג"כ אפשר לפרש דר' יהושע ס"ל לענין לילה ויום אלא שסובר דלא מהני שופי למי שחל קשויה בשלישי הגורם זיבה ואינו יולדת בזוב אלא כששפתה שלשה ימים וראתה דלא סגיא דלא תהא זיבה וזה יותר נכון.
יש אין טהרה לאחריו. וה"ה לפניו אלא דאגב אידך נקטה.
א"ה גבי נדה וכו'. האי א"ה לאו אא"ב הוא ואיכא דלא גריס ליה.
תשב יש לך ישיבה אחרת. פי' דתשב לישנא יתירה הוא ומ"מ לא משמע דמרבי אלא ישיבה א' וכיון דכן מסתברא לאוקומי בזבה שמצינו אונס בזוב טהור.
גרדיה. דהשתא משמע לגנאי כדקסבר רב אסי ומשמע נמי לשבח גרור אותו בדברים ואי גרסי' גדדיה י"ל משמע לגנאי מלשון גדו אילנא ומשמע לשון משיכה בדברים מלשון גוד אחית.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |